בית משפט קמא דחה את תביעתו של סימון לגבי משיכה זו, מן הטעם שויזל היה מוסמך לאשר תנאי שכר. אולם, בהינתן שרמי הוא בנו של ויזל, אני סבור כי משיכה מוזרה זו, צריכה הייתה להיות מובאת לאישורו של סימון. אציין כי בפסק הדין, לא נשללה טענתו של סימון שויזל הוא היחיד שחתום על אישור הסכום ששולם בשנת 2010 לרמי בגין הפרשי הריבית, על אף שבאותו יום החתים דוידסון את סימון על תשלומי הבונוסים לרמי, מה שמעיד על כך שנושא זה הוסתר ממנו. ודוק: העובדה שסימון חתם על ערבות להלוואה שרמי נטל מהבנק, אין משמעה הסכמה מצידו כי החברה תשא בהפרשי הריבית.
32. אשר על כן, יש לחייב את רמי להשיב לחברה את הסך של 800,000 ₪ שנמשכו במהלך השנים 2011-2009, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2010 (אמצע תקופה בקירוב) ועד היום, עליו להשיב לקופת החברה הסך של מיליון ₪ (במעוגל), או להשיב ישירות לסימון הסך של 500,000 ₪ לפי בחירתו של רמי.
הוצאות שונות
33. בית משפט קמא דחה את טענותיו של סימון לגבי הוצאות שונות שברובן נרשמו בספרי החברה תחת הכותרת "עודפות", בין היתר, משהוכח כי גם סימון זקף הוצאות פרטיות בספרי החברה, לרבות שכר של 1.4 מליון ₪ ששולם למזכירתו שעסקה בענייניו. כן נדחו טענות סימון לגבי הסכומים ששולמו כשכר לקארן, אשתו של רמי (כלתו של ויזל), משלא הוכח כי מדובר בהעסקה פיקטיבית ומשהוכח כי גם בני משפחה של סימון קיבלו שכר מסמל או תושיה.
סימון הלין בערעורו גם על פריטים אלה.
34. אני נכון להניח כי אין שוויון בין ההוצאות ששולמו על ידי החברה לרמי ולויזל לבין ההוצאות ששולמו לסימון או מי מטעמו, אך גם בפריט זה אין מקום לשוויון בהינתן שסימון לא היה פעיל משך כל אותה תקופה בחברה. מכל מקום, משהוכח כי כל ההוצאות העודפות שלא נבעו מפעילות בחברות נרשמו בכרטסת האישית של ויזל, וכי סימון עצמו חייב את קופת החברה בהוצאות אישיות, איני רואה להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא בנושא ההוצאות, קביעות המעוגנות בעדויות ובחומר הראיות.
התביעה נגד דוידסון
35. בכתב התביעה עתר סימון לחייב גם את דוידסון, ביחד ולחוד, בכל הסכומים שבהם יחוייבו ויזל ורמי. בית משפט קמא חייב אישית את דוידסון, איש הכספים, לשלם לסימון הסך של 115,580 ₪, לאחר שמצא כי הלה לא הציג לפני סימון את מלוא המידע על אודות שכרו של רמי לצורך אישור הבונוס בשנת 2009. דוידסון לא ערער על קביעה זו, אך בהינתן שהיה צד לדיון בערכאה קמא, צורף כצד לערעור דנן, וסימון הוסיף וטען לחבותו כנושא משרה בכיר.