בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4673/21
ע"א 4686/21
לפני: כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט א' שטיין
המערערים בע"א 4673/21 והמשיבים 2-1 בע"א 4686/21: 1. משה ויזל
2. משה ויזל (2009) בע"מ
נ ג ד
המשיבים 6-3 בע"א 4673/21 והמערערים בע"א 4686/21: 1. הרולד סימון
2. הרולד סימון בע"מ
המשיבים 6-3 בע"א 4673/21 והמשיבים 7-4 בע"א 4686/21: 1. יהודה דוידסון
2. רמי ויזל
3. תושיה סוכנות לביטוח (1965) בע"מ
4. סמל השקעות בע"מ
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 016993-05-16 שניתן ביום 03.05.2021 על ידי כבוד השופטת ר' רונן
תאריך הישיבה: י"ב בטבת התשפ"ב (16.12.2021)
בשם המערערים בע"א 4673/21 והמשיבים 3-1 בע"א 4686/21:
עו"ד אופיר נאור, עו"ד עדי גרנות
בשם המשיבים 2-1 בע"א 4673/21 והמערערים בע"א 4686/21: עו"ד דן דורון, עו"ד אורן פכטהולד,
עו"ד נתן שגיא
בשם המשיב 3 בע"א 4673/21 ומשיב 5 בע"א 4686/21:
עו"ד יואב נרי
בשם המשיבים 6-5 בע"א 4673/21 והמשיבים 7-6 בע"א 4686/21:
עו"ד אשר דל
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. שני שותפים היו בעירנו, האחד שמו סימון והשני שמו ויזל. משך כ-50 שנה שררה הרמוניה בין השניים שעשו חיל בעסקיהם, אך ביום בהיר אחד גילה סימון, לטענתו, כי ויזל משך כספים בסכומים גבוהים בהרבה מהכספים שנמשכו על ידו, וכי רמי, בנו של ויזל המועסק כמנכ"ל של העסק, קיבל שכר ומענקים בסכומים העולים בהרבה על השכר שסימון סבר כי הוא זכאי לקבל. משכך, הגיש סימון לבית המשפט המחוזי תובענה כספית שהועמדה על כ-46 מליון ₪ כנגד ויזל ורמי וגם כנגד דוידסון, שהוא איש הכספים בחברה.
בית המשפט המחוזי, שדן בתביעה, סקר בפסק דין רחב יריעה את טענות הצדדים, ולסופו של יום פסק סך של כ-1,155,000 ₪ לזכות סימון.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבים שני הערעורים שלפנינו.
2. היחסים בין הצדדים היו מאז ומתמיד יחסי אמון והם היו בני בית אחד אצל השני. הערעורים שלפנינו הוגשו כאשר גילו של סימון נושק למאה וגילו של ויזל נושק לשמונים. משכך, נעשו מאמצים, עוד לפני הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי, וגם לאורך ההליך, לפשר ולגשר בין הצדדים, אך מאמצים אלה לא צלחו. אף אנו הצענו בתום הדיון הצעת פשרה כספית, שהייתה מקובלת על הצדדים, אך ההצעה לא הסתייעה בשל מחלוקות אחרות שאינן בפנינו, ככל הנראה בשל הליכים נוספים התלויים ועומדים עדיין בין הצדדים. משכך, אין לנו אלא להכריע בשני הערעורים המאוחדים שלפנינו.
3. אקדים ואומר כי ככלל, לא מצאתי להתערב באופן מהותי בפסק דינו המפורט של בית המשפט המחוזי, שנכנס לעובי הקורה וצלל אל המסמכים הרבים מספור שהניחו לפניו הצדדים. כידוע, הלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור כוחה יפה במיוחד מקום שבו בית משפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו - דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין" (רע"א 9087/05 חדד נ' איכינגר, פסקה 3 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (1.3.2006); ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 65 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (23.8.2015)). ככלל, נקודת המוצא בפסק דיננו היא כי יש לאמץ את הקביעות שבעובדה ובמהימנות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא, וכן את המסקנות המשפטיות שאליהן הגיע, על "התרגום" המספרי שניתן למסקנות אלה. לכן, אין בדעתי להידרש לכל תג ותג בערעורים שלפנינו אלא לעיקרי הדברים. משכך, אציג להלן בתמצית את הרקע העובדתי ואת עיקרי קביעותיו של בית המשפט המחוזי.