תמצית העובדות הצריכות לעניין ועיקרי פסק הדין
4. סימון הוא יליד דרום אפריקה. במלחמת השחרור הגיע לישראל ולחם בשורות חיל האויר שהיה אז בחיתוליו. לאחר המלחמה חזר לדרום אפריקה, עשה חיל בעסקי הביטוח ובשנת 1962 עלה לישראל. בשנת 1965 הקים סימון חברה בשם "הארי סימון בע"מ", שעסקה בתחום ביטוח החיים והביטוח הפנסיוני. באותה שנה פגש סימון את ויזל, צירף אותו לחברה והעניק לו שליש מהבעלות בחברה, ובהמשך, הגדיל את חלקו של ויזל ל-50%, והחברה שינתה את שמה ל"סימון את ויזל סוכנות לביטוח בע"מ". בשנת 1971 הקימו סימון וויזל את חברת סמל, שהיא חברת אחזקות, שבמסגרתה ניהלו את כלל עסקיהם שאינם קשורים בהכרח בביטוח.
במהלך שנת 2000, נרכשה רוב פעילות סימון את ויזל סוכנות לביטוח על-ידי קבוצת מגדל, בתמורה לסכום הנכבד של של כ-106 מיליון ש"ח. חלק נכבד מכספי התמורה הוחזק בסמל. לאחר המכירה, שונה שם החברה ל"תושיה יעוץ סוכנות לבטוח (1965) בע"מ" (להלן: החברה או תושיה), סימון חדל מלהקדיש עיתותיו לפעילות העסקית, והלכה למעשה, היה זה ויזל שהמשיך להיות פעיל בחברות שהמשיכו להניב הכנסות. בשנת 2006 מונה רמי ויזל, בנו של ויזל, לשמש באופן רשמי כמנכ"ל מרבית החברות שבאחזקת הקבוצה, ובמסגרת זו אף ניהל את ענייניה של חברת סמל.
5. הסכסוך בין הצדדים פרץ לאחר שבסוף שנת 2014, דוידסון – איש הכספים בחברות – ביקש מסימון לחתום על פרוטוקול של סמל. מפרוטוקול זה למד סימון לראשונה, לטענתו, כי ויזל קיבל דמי-ניהול בשיעור גבוה בהרבה מזה שהוא קיבל, וכי רמי קיבל סכום של 350,000 ש"ח בגין ייעוץ, אף זאת ללא ידיעתו וללא אישורו. מכאן תביעתו הכספית של סימון, שניתן לתמצתה במילה אחת: שוויון. בבסיס התביעה הטענה כי בין סימון לבין ויזל הייתה הסכמה על שוויון מלא, ולכן, יש להשוות בין דמי הניהול ששולמו בין השנים 2014-2000 לויזל (הסך של 35,316,000 ₪) לבין דמי הניהול ששולמו לסימון (הסך של 13,635,000 ₪). ודוק: ענייננו בדמי הניהול, ואין חולק כי הדיבידנדים בחברה חולקו לאורך השנים באופן שווה בין סימון לבין ויזל (סכום של כ-35 מליון ₪ לכל אחד). לצד תביעה עיקרית זו, נתבע רמי להשיב סכומי מענקים והוצאות ששולמו לו, מעבר למשכורת של כ-50,000 ₪ לחודש, שלטענת סימון היא המשכורת שאושרה לו. כן נתבעה השבה של הוצאות שונות שנמשכו לטובת בני משפחת ויזל, ואשר לטענת סימון, המדובר בהוצאות פרטיות שהן בבחינת גזל של קופת החברה. התביעה הופנתה גם כנגד דוידסון, ששימש לטענת סימון כמנהל הכספים של החברות, באשר זה מעל בחובותיו בכך שאיפשר לבני משפחת ויזל למשוך מהחברה כספים שאינם מגיעים להם.