15. לפיכך, ועל רקע הכללים הדיוניים והמהותיים הנהוגים בפסיקה ביחס לפסלות ראיות, סנקציה חריפה של דחיית הבקשה לצו חיפוש (חדירה לחומר מחשב) ומניעת איסוף הראיות, צריכה להישמר למקרים חריגים ונדירים בלבד. לטעמי, הניסיון לגדור
--- סוף עמוד 128 ---
מקרים אלו, לאפיינם ולתת בהם סימנים מראש הינו מוקשה. באופן בלתי נמנע, הדבר מסור לשיקול הדעת השיפוטי לנוכח מכלול נסיבתי מסוים, שדווקא חריגותו היא שמונעת הגדרה עקרונית וכללית. אני אף סבור כי עניין אוריך, על כל גלגוליו, מלמד עד כמה הניסיון לקבוע מתווה עקרוני להדרכת שיקול הדעת השיפוטי במקרים מסוג זה אינו מבהיר את הדברים ואינו מפשט את ההכרעה השיפוטית.
הערות לפני סיום
16. במבט על, שני העניינים המונחים בפנינו משלימים זה את זה, כשהם מעלים הן היבטים דיוניים ביחס לבקשה לצו חיפוש (חדירה לחומר מחשב) והן היבטים מהותיים הכרוכים בבחינת הבקשה לגופה. כך, בעוד דנ"פ אוריך העלה שאלה מהותית והיא – כיצד על בית המשפט לשקול קיומו של חיפוש בלתי חוקי שבוצע בטלפון נייד, היינו: במחשב, בבואו להכריע בבקשת הרשות החוקרת למתן צו חיפוש בטלפון הנייד, שהוגשה לאחר החיפוש הבלתי חוקי, דנ"פ שמעון מעלה את ההיבט הדיוני שבא לידי ביטוי הן בשאלה האם יש לקיים דיון בבקשה למתן צו חיפוש (חדירה לחומר מחשב) במעמד שני הצדדים והן בשאלה האם יש זכות השגה על החלטת בית המשפט בבקשה מסוג זה. כפי שציינתי בעניין אוריך השני היבטים אלו כרוכים זה בזה, כאשר ההסדר הדיוני מממש את הדין המהותי, באופן המצדיק גם הוא, לשיטתי, את העמדה שהוצגה בפסק דינה של הנשיאה חיות ושאף אני שותף לה, בכפוף להסתייגויות שפורטו לעיל. היינו, כי המחוקק לא ביקש לקיים את הדיון בבקשה למתן צו חיפוש (חדירה לחומר מחשב) במעמד שני הצדדים ואף לא הקנה זכות ערר למי שנגדו הוצא צו חיפוש זה, וכי כללים דיוניים אלו משקפים ומממשים את הדין המהותי עצמו המותיר בירורן של טענות לאי חוקיות בגביית הראיות להליך העיקרי.
17. זאת ועוד, כפי שמלמדת המחלוקת שנפלה כאן, כמו גם בהליכים הקודמים בעניינים שלפנינו, ההכרעה בשאלות שעלו בשני המקרים עשויה לשנות מן היסוד את הפרקטיקה הנוהגת הן בהיבט סדרי הדין והן בהיבט הדין המהותי. על רקע זה, לא מן הנמנע להידרש לעובדה כי כל אחד משני ההליכים שלפנינו נדון בהליך חריג באופן שיצר "אנומליה דיונית" של ממש. כך בעניין אוריך, עניין שעבר פעמיים, הלוך ושוב, את כל הערכאות השיפוטיות וכעת נדון בפעם השלישית בבית משפט זה, כאשר ההיבט הדיוני כלל לא נדון לגופו באופן ממשי בראשית ההליכים שהתקיימו ב"סיבוב הראשון" ובייחוד מבלי שנדונה השאלה האם כלל עומדת למבקשים הזכות להגיש ערר