--- סוף עמוד 31 ---
59. ניתוח ההיסטוריה החקיקתית והתכלית האובייקטיבית של הסדר החיפוש בחומר מחשב מלמד, אם כן, כי הכלל שיגשים את תכלית ההסדר באופן המיטבי הוא קיום הדיון בבקשות חיפוש בחומר מחשב במעמד צד אחד. במובן זה שותפה אני לעמדת דעת הרוב בעניין שמעון לפיה "למרות שדיון במעמד שני הצדדים עשוי לסייע, החשש מפני שיבוש החקירה והארכת ההליך מצדיקים לערוך בשלב זה דיון במעמד צד אחד – תוך הקפדה מרבית על הוראות הדין מצד הרשות ומצד בית המשפט – ועם זאת טענות הנחקר שמורות לו לשלב מאוחר יותר" (בפסקה 8(ד) לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) הנדל).
60. לצד זאת, אני סבורה כי בשל מאפייניו הייחודים של החיפוש במחשב – ובפרט החשש לפגיעה בלתי-מידתית בזכות לפרטיות – יש טעם בטענת הסניגוריה לפיה ככל שייקבע כי הדיון בבקשות לצווי חיפוש במחשב יתקיים במעמד צד אחד, יש "לעמוד על קיומן של ערובות מהותיות הולמות אחרות בשלב זה, בין היתר באמצעות קביעת מערך איזונים ובלמים אשר יאפשר לבית המשפט לממש את תפקידו בהגנה על זכויות הפרט [...]" (בפסקה 15 לעמדת הסניגוריה בדיון נוסף שמעון). גם המחוקק עצמו סבר כי יש צורך בקביעת הסדר ייחודי לדיון בבקשות לצווי חיפוש אלו, ובפרט עמד על הצורך להבטיח שהפגיעה בפרטיות לא תעלה על הנדרש (סעיף 23א(ב) לפקודה). על כן, לצד המנגנונים הקיימים גם ביחס לבקשות אחרות שנדונות במעמד צד אחד בשלב החקירה, ראיתי מקום לפרט מספר מנגנונים נוספים, הייחודיים לבקשות חיפוש בחומר מחשב, שבאמצעותם ניתן, לשיטתי, להבטיח כי הפגיעה בזכויות הפרט שנובעת מקיום הדיון בבקשה במעמד צד אחד לא תעלה על הנדרש.
ג. מנגנונים להבטחת מידתיות הפגיעה בזכויות הפרט
61. כפי שנפסק בעבר, "בית המשפט הוא המופקד על תהליך גילוי האמת ועשיית הצדק בהליך הפלילי, ומחובתו להשיג מטרות אלה ללא פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנאשם" (עניין יששכרוב, בעמ' 542). משכך, בעת קביעת היקפו של הכלל בעניין אופן הדיון בבקשות לצווי חיפוש במחשב – יש להתחשב בעיקרון המידתיות המעוגן מפורשות בסעיף 23א(ב) לפקודה ובאופן כללי יותר בפסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו והשוו: ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 481, 491 (1997); בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פ"ד סג(2) 545, 654 (2009); ע"פ 6026/11 טמטאווי נ' מדינת ישראל, פסקאות