66. גם מעדותו של מר אלכס טולצינסקי (להלן: אלכס), שעבד כמדריך בסניף עפולה, התרשמנו כי הוא אינו יודע האם התובע נטל ללא רשות ציוד, וגם התגלו סתירות בין תצהירו לבין גרסתו בפנינו. כך למשל, בתצהיר טען אלכס כי סייע להוציא מכשירים אותם תכנן התובע למכור כי וכי "כל המכשירים שאני עזרתי להוציא היו תקינים לחלוטין",[55] ומנגד בעדותו שינה את גרסתו והסביר כי לא יכול להעיד שבהכרח ההליכונים היו לא תקינים: "מה שלא נמכר, כן. היו הלכונים שהיינו מורידים למכירה כמו (לא ברור) זה כבר היה בעיה שלו, אני לא יודע אם הם היו תקינים או לא את זה אני לא יודע ...".[56] מעבר לכך, חלק מטענותיו בתצהיר נטענו באופן לקוני וכללי ביותר, כגון אמירה כי "זכור לי
--- סוף עמוד 23 ---
שאשד הציע לשוטר המנוי בחדר הכושר לרכוש הליכון אבל לא ידוע לי בסופו של דבר האם נעשתה עסקה" וכן "ידוע לי על מיטת בטן שנמכרה לסלאח שחאדה בנוכחות אשד. אציין כי אותם אנשים לקחו בהזדמנות אחרת מיטת שיזוף" – וזאת מבלי לפרט מתי ארעו אירועים אלו, האם הועברו כספים במעמד המכירה, האם מיטות השיזוף היו תקינות וכו'. זאת ועוד, אלכס הסביר בעדותו כי לא היה בקשר עם הנתבע, למעט שיחות בודדות,[57] ולכן אינו יודע בפועל האם ניתנה הסכמתו של הנתבע למכירת הציוד על ידי התובע.
67. מר דניס לנדה (להלן: דניס), שעבד כמדריך בסניף עפולה, הסביר במהלך עדותו כי לא ראה את התובע נוטל ציוד מהמכון ללא רשות, אלא כי שמע על כך מאלכס ומארז, ואף תיאר זאת כשמועות: "ת: היו שמועות שהוא לקח ככה וככה, הוא לקח את הכלים, ש: מי אמר לך את השמועות האלה? ת: לקוחות פה ושם שמעתי מהעובדים,... אני ראיתי מה הולך אז שאלתי התחלתי לשאול את אחד העובדים כמו אלכס... זה מה שהוא הסביר לי שככה וככה השמועות שהוא לוקח ציוד ומוכר והוא לוקח לעצמו את הכסף".[58] גם כאשר ניסה דניס בחקירה הנגדית לתאר את הוצאת ההליכון שנמכר לסעיד כמקרה עליו הוא יודע מידיעה אישית, סיפר כי עזר לאלכס להוציא את המכשיר, ראה את אלכס מקבל את הכסף מסעיד, שמע את אלכס משוחח עם התובע בטלפון לגבי מסירת הכסף לתובע למחרת, ומהשתלשלות זאת הניח שהתובע גנב את הציוד והכספים,[59] כל זאת מבלי לדעת האם הנתבע אישר את המכירה והאם הכספים הועברו לנתבע בסופו של יום. כאשר עומת דניס עם כך שהוא רק מניח הנחות שאינן מבוססות, אישר כי "לא היו הוכחות... אני לא יכול להגיד משהו שלא הוכח" ושוב אישר כי הוא נסמך על שמועות: "אני שמעתי מארז, אני שמעתי מאלכס...",[60] וכי למעשה מדובר בהשערות בדיעבד בלבד.[61] לא זו בלבד, אלא שדניס גם אישר כי הוא אינו יכול לדעת מה נעשה עם כספי המכירה.[62] עדותו של דניס היתה שזורה השערות, הנחות והסקת מסקנות בדיעבד ובעיקר על סמך שמועות, והתרשמנו כי דניס ממהר להצהיר הצהרות שאינן מבוססות. כך למשל, טען דניס כי הבין מההתנהלות הכללית כי התובע מתנהל שלא כשורה "כמו מכונת השיזוף שאני יודע שהוא מכר אותה לאחר מכן גיליתי שהוא לקח את הכסף אליו" ומייד לאחר מכן הודה שהוא אינו יודע האם כספי המכירה