--- סוף עמוד 24 ---
הועברו לנתבע: "אז אני לא יכולתי לדעת... אני לא יכול להגיד לך משהו שאני לא יודע".[63] ניכר היה מעדותו של דניס כי הוא ניזון מדברים שנאמרו לו על ידי העובדים האחרים. גם בהמשך החקירה אישר דניס כי אינו יודע מה נעשה עם הכספים מהעסקה עם סעיד.[64]
68. מר אלעד נדן הועסק כמנהל סניף רמת ישי (להלן: אלעד), וטען בתצהירו כי התובע הוציא מהסניף שני מכשירי קרוסטריינר (אליפטיקל) ובדיעבד הבין כי הדבר נעשה ללא רשותו של הנתבע. אולם, במקביל מסביר אלעד בתצהירו כך: "בשני המכשירים היתה תקלה, אך במספר הזדמנויות שונות הוסבר לי כי לא היתה כל מניעה לתקן אותם ולהמשיך להשתמש בהם. הדבר זכור כי מכוון שאני אמרתי לדני ואשד שאם המכשירים לא תקינים אז מצדי אפשר לקחת אותם מחדר הכושר, אך הוסבר לי על ידי שניהם כי ניתן לתקן את המכשירים". דברים אלו מלמדים בבירור כי אלעד והנתבע שוחחו על הוצאת המכשירים עוד בטרם הדבר נעשה ואף דנו באפשרות לתקן אותם. טענות אלו אינו מתיישבות עם האמור בהמשך התצהיר ולפיו אלעד הבין מאוחר יותר מהנתבע כי אינו יודע על הוצאת המכשירים על ידי התובע.
69. במהלך עדותו ציין אלעד כי שוחח עם הנתבע בזמן שהתובע הוציא מחדר הכושר שני מכשירים תקולים: "באותו זמן דני התקשר אלי ואז אמרתי לו אשד בדיוק הוציא מכשירים מהחדר כושר, כאילו אני חשבתי שזה בסדר, לא ידעתי מה".[65] ובהמשך שוב אישר כי "המשאית עדיין היתה בחוץ בזמן שדיברתי עם דני".[66] כלומר, הנתבע היה מודע בזמן אמת להוצאת המכשירים, ולא אמר לאלעד כי הדבר נעשה שלא על דעתו. הנתבע גם לא פנה לתובע כדי לברר אודות הוצאת המכשירים. בהמשך עדותו הדגיש אלעד כי אינו יודע לאן המכשירים נלקחו ומי קיבל עליו תמורה,[67] וגם ציין מפורשות כי לא ראה את התובע בשום שלב מקבל כסף מזומן.[68] נציין גם כי מחקירתו של אלעד עלו מספר אי-דיוקים, כגון הסתירה בין תצהירו בו טען כי התובע הוציא מהסניף מכשירי קרוסטריינר ואילו בחקירה הנגדית טען כי מדובר בהליכונים.[69]
--- סוף עמוד 25 ---
70. גם לעניין טענת הנתבעים כי התובע גנב רצועות אימון TRX מסניף רמת ישי, על פי תצהירו של אלעד, הרי שעולה מהתצהיר כי הוא כלל אינו יודע מידיעה אישית האם התובע לקח את הרצועות אלא רק כי אחת העובדות אמרה לו כי התובע לקח אותן מהסניף. אלעד אינו מפרט בתצהירו מתי הדבר ארע ומי העובדת אשר לכאורה מסרה לו דברים אלו. גם בחקירה הנגדית לא ידע העד למסור פרטים מהותיים לעניין זה שכן לא זכר מתי נעלמו הרצועות או מי העובדת שדיווחה לו על כך.[70] אמירות כלליות אלו בוודאי שאינן יכולות לשמש כראיה ממשית למעשה כלשהו מצידו של התובע.