74. מכל העדויות שפורטו עד כה מתבקשת המסקנה כי העובדים כלל לא היו מעורבים ומעורים בפרטי מכירת ציוד על ידי התובע, אינם יודעים האם מדובר בציוד תקין, אינם יודעים האם התקבלה אצל התובע תמורה כלשהי ומה נעשה עם הכספים בסופו של יום. העובדים גם אינם יודעים מה מידת מעורבות הנתבע בעסקאות והאם נתן לתובע אישור עקרוני או ספציפי לפנות ציוד מתוך הסניפים.
75. הנתבעים חוזרים וטוענים שוב ושוב לאורך כתבי הטענות כי הכספים שהתקבלו בידי התובע ממכירת המכשירים השונים לא הועברו לנתבע או לחשבונות הבנק של הסניפים, אלא נלקחו לכיסו האישי של התובע. הנתבעים אף מציינים במפורש את הסכומים שלטענתם התקבלו בידי התובע, וזאת על בסיס החקירות שביצעו. לא מדובר בסכומים זניחים, אלא בעשרות אלפי שקלים – ובכל זאת, הנתבעים בחרו שלא להציג את תדפיסי חשבונות הבנק כדי להראות כי הפקדות
--- סוף עמוד 27 ---
בסדרי גודל אלו לא נעשו. ארז בתצהירו נוקב במועדים מדויקים של מכירת ציוד (יולי 2014 ו- 27.8.15), ולא היתה כל מניעה להציג את חשבונות הבנק של אותם חודשים כדי להראות כי ההפקדות שנעשו היו בגין ההתנהלות השוטפת של הסניף בלבד. זאת ועוד, הנתבע נשאל אילו ראיות מלמדות על ההתנהלות הכספית של הסניפים, שאז טען כי ניתן להראות חשבוניות וכן פירוט חשבונות שמראים שנעשו הפקדות מזומנים.[77] מסמכים אלו בפועל לא הוגשו.
76. מעבר לכך, לא רק שלא שוכנענו כי התובע מכר ציוד ללא רשות ולקח את התמורה לעצמו, אלא שהנתבעים גם לא הוכיחו את שווי הציוד. לתצהירו של הנתבע צורף מכתב של מר שלומי ויינבאום, מנכ"ל חברת פריקור, חברה המוכרת ציוד ספורט וכושר. במכתב זה, שאינו נושא תאריך וגם לא חתימה, מפורט שווי של מכשיר אליפטיקל ומסילת ריצה, הן לגבי מכשירים חדשים והן הערכה של שווי מוצר יד שניה. מר ויינבאום לא זומן למתן עדות ולא ניתן לדעת על סמך מה קבע את המחירים במכתב שהוצג. זאת ועוד, ביחס למחיר מוצר יד שניה, צוין במכתב כי שווי זה "תלוי במצב המכשיר", כאשר אין כל ראיה לגבי מצבם של המכשירים במועד בו נמכרו או הוצאו מהסניפים. נזכיר, לדוגמה, כי אלעד אישר בעדותו כי שני המכשירים שהוציא התובע היו מקולקלים, כך שלא ניתן בהכרח להתייחס אליהם כמכשירי 'יד-שניה' שניתנים על פניו לשימוש. מעבר לכך, המכתב מתייחס לציוד אירובי של חברת פריקור, אולם אין ראיה כי המכשירים אליהם מתייחסים הנתבעים בטענותיהם נרכשו מחברת פריקור וגם אין ראיה המלמדת כי הדגמים המוזכרים במכתב תואמים למכשירים שהיו בבעלות הסניפים. באופן דומה, גם התכתבות הדוא"ל שצורפה לתצהיר הנתבע בינו לבין מר ליאור שלזינגר מחברת טופ סאן שירותים בע"מ, בנוגע לעלות מיטת שיזוף, אינה מהווה ראיה מהימנה. מר שלזינגר לא זומן לעדות וגם לא צירף למכתבו אסמכתה כלשהי לגבי המחירים הנטענים על ידו, ושוב אין ראיה המלמדת כי הדגם המפורט במכתב תואם לדגם החסר לכאורה מהסניפים. הנתבע נשאל לעניין זה בחקירה הנגדית ומדבריו הסתבר כי הוא אינו יודע למסור פרטים על מיטת השיזוף שחסרה לדבריו, וכן הסתבר כי בטרם ביקש הצעת מחיר ממר שלזינגר בדק את החשבוניות כדי לדעת מה מספר הדגם,[78] אך שוב, חשבוניות אלו לא הוצגו בפנינו.