בחרו שלא להגיש תביעות כנגד אותם עובדים, וזאת למרות שהם הודו מפורשות כי קיבלו שכר עבור שעות שלא עבדו בפועל.[129]
118. עדיאל טענה בתצהירה כי מאז שנת 2014 התובע הוסיף לתלוש מדי חודש 20-30 שעות, מעבר לשעות שעבדה בפועל, כדי ששכרה יעמוד על סך של 6,000 ₪, זאת מאחר ונאמר לה כי הנתבע לא יאשר העלאת שכר ל-6,000 ₪. הנתבעים לא צירפו את התלושים ורישומי הנוכחות של העדה ולכן אין כל ראיה כי כך נעשה בפועל. מעבר לכך, גם לא צורפה ראיה המלמדת על גובה שכר השעתי של עדיאל, ואף לא הוצג חישוב כלשהו לגבי השכר ששולם ביתר. הנתבעים נקבו בסכום 20,000 ₪ על דרך האומדנה בלבד, ללא הנתונים הרלוונטיים לחישוב, כגון תקופת העבודה במהלכה התרחשה הגדלת השכר או השכר השעתי ששולם בפועל.
119. על כן, טענתם של הנתבעים לחיובו של התובע בשכר ששולם ביתר – נדחית.
הכנסת מקורבים
120. הנתבעים טוענים כי התובע אפשר למקורבים להיכנס למכון בחינם או שהתשלום בגין כניסתם לא עבר לסניף, וזאת ללא אישור. מנגד, טוען התובע כי אישר לאחיו להיכנס ללא תשלום, אולם מלבדו אינו מכיר לקוחות אחרים שהוכנסו חינם, ואף אם הדבר נעשה, מדובר היה בתהליך שיווקי או מחווה חד-פעמית.
121. מעיון בראיות עולה כי התובע אישר למספר לא מבוטל של אנשים להתאמן ללא תשלום. בישיבת הבירור נשאל התובע מפורשות לגבי אנשים מסוימים, ואישר כי אפשר להם להיכנס למכון מבלי לשלם. למשל, מר דודו אברג'יל נכנס לדבריו של התובע למכון בלי לשלם וזאת לדבריו בשל חוב של הסניף אליו: "אשד: ... דודו אברג'יל יש לו חוב, לנו יש חוב אצלו בערך של 6,000 שקל. יורם: ... למה הוא מתאמן בלי מנוי? אשד: למה? כי אנחנו חייבים לו 6,000 שקל, זה מתקזז, זה הברטרים שדני אוהב לעשות... תשאל את דני שיפתח הנהלת חשבונות כמה כסף חייבים... כלי עבודה וכל זה".[130] הנתבעים הציגו את כרטסת הנהלת החשבונות של מר אברג'יל, אבל לא הציגו את כרטיס המנוי שהיה קיים עבורו כדי שנוכל לראות באיזה סכומים חויב. אין לקבל את טענת הנתבעים כי סניף
--- סוף עמוד 44 ---
עפולה לא הוציא על שם מר אברגי'ל חשבוניות נגדיות בגין תשלום כלקוח, על חשבון החוב, שכן לא הוצגו בפנינו כלל חשבוניות העסק.
122. התובע אישר בישיבת הבירור כי אפשר למר אדם לסרי להיכנס בחינם שכן מדובר באדם קשה יכולת: "אדם לסרי אני יודע שהוא נכנס, כן, זה אני לוקח אחריות... זה בן אדם שהוא קשה יכולת ואני נתתי לו".[131] בהקשר למר לסרי אישר התובע בהמשך הדברים כי ההחלטה להכניסו ללא מנוי היתה שלו בלבד ומבלי לקבל על כך אישור. בנוגע למר גולן תמם, התובע אישר כי קיבל מנוי חינם "גולן תמם הוא עשה לנו את כל הברטר עם כיבוי אש והוא קיבל על מנוי".[132] גם לגבי מר סלאח שחאדה אישר התובע את הטענה: "סלח שחאדה לא משלם... כי הוא מגיע פעם ב, הוא לא משלם, ועל זה אני לוקח אחריות, על זה אין לי בעיה".[133] כמו כן, אישר התובע כי אפשר למר מעוז ציונוב להיכנס ללא תשלום,[134] ובהמשך אישר כי אחיו נכנס למכון מבלי לשלם,[135] וכן אישר כי מר אשר אסולין לא שילם עבור כניסה למכון.[136] נציין כי שוכנענו כי יש לקבל את הודאתו של התובע מישיבת הבירור שכן דבריו נאמרו ללא לחץ ובטופן ספונטני ואותנטי. מכל האמור עולה כי אכן התובע נהג, מפעם לפעם, לאפשר ללקוחות להיכנס למכון ללא תשלום. עם זאת, אין לקבל את טענת הנתבעים לשווי כניסות של 148,688 ₪, וזאת ממספר טעמים: