--- סוף עמוד 58 ---
ואת זה אתה יודע טוב מאוד. ואתה היית מעורב בכל הדברים האלה".[179] גם לאחר מכן חזר וטען התובע כי כספי השוטרים נותרו בקופה בסניף או הועברו לנתבע.[180] במאמר מוסגר נציין כי לא נאמר על ידי הנתבעים בשום שלב כי לאחר ישיבת הבירור בדקו בקופה הכחולה האם קיימים בה מזומנים כפי שטען התובע. יוזכר כי מאותה נקודת זמן התובע כבר לא חזר לסניף, ומתבקש היה כי הנתבע לכל הפחות יצהיר כי בדק את הקופה באותו היום, או למחרת, כדי לנסות ולאתר את המזומן. כאמור, הנתבעים בחרו שלא להציג את תדפיסי חשבון הבנק כדי לעקוב אחר ביצוע ההפקדות, ומנגד מצאנו את עדותו של התובע בהקשר זה קוהרנטית ומהימנה.
160. שלישית, ולמעלה מן הנדרש, נציין כי לא הוצגו ראיות המלמדות כי 1,100 שוטרים (או 1,097 כפי שנרשם בסיכומים) העבירו לסניפים סך של 100-120 ₪. הנתבעים הציגו רשימה אשר נטען כי היא כוללת את כל שמות השוטרים, מתוך המערכת הממוחשבת של הסניפים. אולם, הנתבעים טוענים כי מנויי המטה הארצי כלולים בדו"חות מנויים בסכום "0", כלומר עסקאות לגביהן לא התקבל תשלום בפועל. לעומת זאת, הרשימות שהעבירו תחנות המשטרה עצמן כוללות מאות בודדות של שמות. הנתבע נשאל בחקירה הנגדית האם הרשימה משקפת שוטרים שנרשמו בסניפים, והשיב כי לא ניתן בהכרח לדעת שכן הם מופיעים בתוך רשימת המנויים בסכום אפס.[181] גם בהמשך החקירה הנגדית ציין הנתבע כי השוטרים מופיעים בדו"ח מנויים בסכום אפס, כלומר לא רשום לצד שמם כי ביצעו תשלום כלשהו.[182]
161. בהעדר כל ראיה ממשית ומאחר ולא שוכנענו כי התובע נטל שלא כדין כספים לכיסו מהתמורה שהעבירו השוטרים לסניפים, רכיב זה דינו להידחות.
כדאיות העסקה עם המטה הארצי
162. גם טענתם השנייה של הנתבעים לפיה העסקה של המטה הארצי לא הייתה כדאית כלכלית, ולכן גרמה לנתבעים להפסד כסף משמעותי, איננה מקובלת עלינו. לעניין כדאיות העסקה בכללותה, השיב התובע באופן ענייני בישיבת הבירור כי השיקול בהצעת סכום נמוך היה קשור לכך כי מעט מאוד שוטרים מנצלים בפועל את המנוי. לדברי התובע, אף אם אין מחלוקת כי שווי המנוי
--- סוף עמוד 59 ---
השנתי לשוטרים במסגרת ההסדר היה נמוך, עדיין מדובר בעסקה נכונה מבחינה כלכלית שכן הנחת המוצא היתה כי מרבית השוטרים כלל לא יגיעו לסניף להתאמן או שיגיעו רק לעיתים רחוקות, בין היתר מאחר שחלק מתנאי העסקה היה כי השוטרים יכלו להגיע לשעות אימון מצומצמות בשבוע: "אבל האנשים האלה מגיעים, רק פעם, מותר להם פעמיים בשבוע משעה שמונה בבוקר עד שעה חמש, מה אתה מבלבל את המוח, יש הסכם מולם...".[183] חיזוק לטענתו של התובע ניתן למצוא בהצעות מחיר שניתנו למשטרה,[184] בהן כתוב במפורש שחדר הכושר יהיה פתוח לשוטרים רק פעמיים בשבוע. גם בהמשך ישיבת הבירור הזכיר התובע לנתבע כי כבר דיברו על נושא זה בעבר ועל הכדאיות העסקית הנובעת מנוכחות דלה של השוטרים במכון בפועל: "אשד: דני, דני זה 300 שקל בשנה כשמתוך ה-100 שוטרים האלה מגיעים אולי, אולי, אולי עשרה שוטרים?... שי: ... לא נכון, 364 מנויים. אשד: אבל הם לא מגיעים, זה בדיוק העניין, ואתה זוכר שאנחנו דיברנו על זה ואני אמרתי לך את זה,"[185] ושוב בהמשך: "אשד: אבל האנשים האלה מגיעים, רק פעם, מותר להם פעמיים בשבוע משעה שמונה בבוקר על שעה חמש, מה אתה מבלבל את המוח, יש הסכם מולם, אני לא מכרתי אותך בשום דבר".[186]