218. גם מעדות התובע עלתה תמונה דומה כשהסביר כי גיוס ופיטורים של עובדים נעשו על ידו רק לאחר קבלת אישורו של הנתבע.[226] התובע גם העיד כי לא עסק בהכנת התלושים או חישוב השכר:[227]
"ש: ...אתה גם הכנת את התלושים לפני ביצוע תשלומים לעובדים, נכון?
ת: אני לא הכנתי שום תלוש. כל התלושים עברו דרך הנהלת חשבונות. אני לא הכנתי,
--- סוף עמוד 80 ---
ש: הנהלת מה?
ת: להנהלת חשבונות. עבר למייל של דני ודני העביר את זה להנהלת חשבונות."
219. חיזוק ניתן למצוא בעדותו של אלעד, אשר שימש בתפקיד מקביל לתפקידו של התובע במהלך שנת 2016 כאשר ניהל את סניף רמת ישי. מדבריו של אלעד למדנו כי לתובע לא היה שיקול דעת בלעדי האם להעסיק את אלעד, אלא "את הריאיון עשו לי דני אשד וגיא",[228] וכאשר היו לאלעד הצעות ניהוליות לגבי הסניף, שוחח על כך עם הנתבע ולא עם התובע – דבר המלמד גם על מעורבות פעילה של הנתבע בניהול הסניף.[229] עוד הסביר אלעד כי סמכויותיו כמנהל היו מוגבלות מבחינת קבלת החלטה על הוצאות כספיות:[230]
"ש : מה היה גדר הסמכויות שלך כמנהל סניף ברמת ישי?
ת : לא יודע להגיד לך עד שלב זה, כאילו אני עשיתי בגדול הכל אבל על הכל הייתי צריך אישורים, על תיקונים הייתי צריך אישורים, על דברים כאלה הייתי צריך אישורים אבל אני ניהלתי את המועדון.
ש : ממי קיבלת את האישורים?
ת : עבור הוצאת כסף?
ש : כן.
ת : רק מדני.
ש : אישור על הוצאת כסף רק מדני?
ת : כן.
ש : ואישור על תיקונים?
ת : כנ"ל. כל דבר שהוא בעצם הוצאת כסף... "
220. אלעד גם אישר כי לא יכול היה לקבוע בעצמו את שכרם של העובדים שכן "השכר די קבוע לכל תפקיד, לא היה משא ומתן, היה מינימום...".[231] כמו כן, אישר אלעד כי התובע לא היה מעורב בקביעת גובה שכרו,[232] וכי כמנהל סניף
--- סוף עמוד 81 ---
החתים כרטיס נוכחות החל משלב מסוים,[233] על אף היותו לשיטת הנתבעים בתפקיד הנהלה.
221. לא התרשמנו גם כי שכרו של התובע היה גבוה במיוחד או כי נהנה מתנאים נלווים מיוחדים וגבוהים כמו עובדים בכירים אחרים בהנהלת הרשת. הנתבעים גם לא הציגו נתונים לגבי מדרג ההשתכרות כדי שנוכל להשתכנע כי התובע השתכר שכר גבוה התואם תפקידי הנהלה.
222. מכל המקובץ עולה כי התובע לא שימש בתפקיד הנהלה או במשרה הדורשת מידה מיוחדת של אמון אישי. התובע לא קיבל החלטות רוחביות הנוגעות לכמה סניפים וגם לא התווה מדיניות או ביצע רכישות עבור הסניפים. מלבד ביצוע הפקדת כסף לתובע לא היתה נגיעה לחשבונות הבנק, הוא לא היה מורשה חתימה ולא היה לו כל שיקול דעת בקביעת מחירונים או תעריפים (וממילא הנתבעים טוענים כי ככל ועשה כן, מדובר היה בחריגה מסמכות). על כן, אנו קובעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עבודתו של התובע.