17.3. שכר ותנאי עבודה: תפקיד הנהלה נהנה בדרך כלל משכר גבוה ומתנאים
נלווים מיוחדים וגבוהים, הן בכלל והן ביחס לעובדים האחרים במקום העבודה.
17.4. טיבו של התפקיד: מאפיין נוסף הוא "טיבו של התפקיד ומעמדו בארגון" כאשר הכוונה היא ל"אותם תפקידים בארגון בהם נדרש העובד – בין אם על פי דרישות המעסיק ובין אם בשל טיבו ומהותו של התפקיד – לעמוד לרשות המעסיק בשעות לא שגרתיות או לעבוד בלא מסגרת קבועה של שעות עבודה".
216. בע"ע (ארצי) 188-06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ, מיום 28.11.2010, נקבע לעניין זה כך: "לאור תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה אני סבורה כי לעניין הוצאת עובד מתחולת החוק יש להבחין בין עובד ב"תפקיד הנהלה" לבין עובד "בתפקיד ניהולי", כאשר לאור תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה יש להוציא מתחולת החוק רק עובדים הנמנים עם ההנהלה הבכירה של מקום העבודה, הנהנים גם משכר ותנאי עבודה גבוהים. אני סבורה כי אין לשנות את המבחנים כך שיוצאו מתחולת החוק שכבת ההנהלה בדרג הביניים של מקום העבודה, מנהלים זוטרים או עובדים הממונים על עובדים אחרים. הוצאתה של שכבת ההנהלה בדרג הביניים מתחולת החוק נוגדת את תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה."
--- סוף עמוד 79 ---
217. אכן, התובע היה אחראי למתרחש בסניפים, אולם את אמירתו כי "לא היה דבר ברשת שלא עבר דרכי" וכי שימש כיד-ימינו של הנתבע, יש להבין בהקשר של אופי תפקידו. הנתבע אישר כי התובע לא עסק בהנהלת חשבונות למעט העברת שעות העבודה של העובדים, לא היה מוסמך לבקש הלוואות או למשוך כספים מחשבונות הבנק של הסניפים ולא קבע את השכר של העובדים.[223] הנתבע גם אישר כי הוא עצמו היה הגורם היחיד שקבע את היעדים הכספיים של הסניפים ואת העלויות שיש לגבות מהמתאמנים ובפועל התובע לא היה מוסמך לקבוע תעריפים של האימונים בסניפים: "קביעת מחירונים ותעריפים בדרך כלל כן היו מציעים לי המנהלים כדאי לעשות ככה וככה ואני הייתי אומר להם אוקי בסדר או לא... החלטה סופית בדבר הזה אני הייתי צריך להסכים בסופו של דבר".[224] זאת ועוד, הנתבע אישר כי לתובע לא ניתנה הסמכות לגבש עסקאות עם המטה הארצי של השוטרים, וכי היה עליו לקבל אישור ממנו כדי להסכים לתעריף שסוכם בסופו של יום עם השוטרים.[225] דברים אלו עולים גם בקנה אחד עם הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעים, שם צוין במפורט כי התובע היה אמור לעמוד ביעדים שנקבעו עבורו, וכי לא הוקנו לו סמכויות בכל הנוגע לקביעת מחירונים ותעריפים, התנהלות בבנקים, קביעת שכר עובדים, רכישת ציוד ועוד. הנתבעים אף חוזרים וטוענים לאורך כל הדרך כי התובע פעל תוך חריגה מסמכויות ומבלי לקבל את אישורו של הנתבע, דבר המלמד כי גם לשיטתם לתובע היו סמכויות מאוד מוגבלות שאמורות היו להצטמצם לפעילות הסניף בלבד ולא להתקשרויות חיצוניות. מעבר לכך, לא שוכנענו כי התובע מכר ציוד או העביר ציוד בין הסניפים על דעת עצמו. אין גם כל ראיה כי התובע רכש על דעת עצמו ציוד עבור הסניפים או כי רכש חומרי בניין או תחזוקה שלא בתיאום עם הנתבע.