ג. אף מבחינת תכלית החקיקה יש להעדיף את פירוש העובדת. חוק עבודת נשים נועד ליתן הגנה לנשים עובדות בנסיבות כגון הריון ולידה, שבהן מתעצמים הקשיים שנשים חוות ממילא בשוק העבודה. לשם כך קבע המחוקק הגבלות שונות בנוגע לפיטורי עובדת בנסיבות שונות, שעיקרן דרישה לקבלת היתר הממונה לפיטורים.
מבחינת התכלית הסובייקטיבית, עם "הגברת מספר טיפולי הפוריות" והרצון לעודד ילודה, החליט המחוקק לתת לעובדים המצויים בהליך טיפולי הגנה מפני פיטורים, בדומה לזו הניתנת לעובדות בהריון. הגנה זו מטרתה גם להגן עליהם מפני פיטורים הנובעים מפגיעה זמנית בכושר התפקוד שלהם. מדברי ההסבר לתיקון 45 עולה בבירור כי ההגנה הקבועה בסעיף נועדה לחול הן בתקופת הטיפולים והן בתקופת 150 הימים, וללא מגבלת השנתיים הקבועה בסעיף 9(ה)(2) לחוק. האבחנה שעשה המחוקק בין עובדים נעדרים לעובדים שאינם נעדרים איננה מקרית, שכן להיעדרות של עובדים[25] יש השפעה גדולה על העבודה ועל המעסיק ולכן רק לגבי עובדים נעדרים נדרשת הגבלת תקופת ההגנה. הכוונה להעניק הגנה נרחבת לעובדים שאינם נעדרים ולא לתחום אותה בזמן עולה במובהק גם מפרוטוקול הדיון מיום 30.11.09 בוועדה. עוד עולה מהפרוטוקולים של הוועדה כי לצד ההגנה הרחבה לעובדים שאינם נעדרים הוחלה הגנה זו רק לאחר 6 חודשים העסקה ובכך בא לידי ביטוי האיזון בין זכויותיהם ובין חובותיהם של עובדים כאמור.
--- סוף עמוד 19 ---
מבחינת התכלית האובייקטיבית של החקיקה – חזקה שהמחוקק מתכוון בדבר החקיקה להגשים את מטרות השיטה, להשיג צדק, תוצאות סבירות והרמוניה חקיקתית. פירוש המדינה לסעיף אינו מתיישב עם תכלית זו משום שהוא יוצר הפליה בין עובדים נעדרים לעובדים שאינם נעדרים, יוצר תמריץ שלילי לעובדים העוברים הליך טיפולי להיעדר מעבודתם על מנת לקבל הגנה רחבה יותר וגורר פגיעה בפרטיות עובדים שאינם נעדרים (שייאלצו לחשוף את דבר הטיפולים כדי לזכות בהגנה).
ד. הגנת הסעיף אין פירושה איסור פיטורים לעד. ראשית, משום שטיפולי פוריות לא נמשכים לנצח וכעולה מהדיונים בוועדה "שנתיים הן זמן סביר" לכניסה להריון. שנית, הגנת הסעיף משמעה שמעסיק המבקש לפטר עובדת שאינה נעדרת נדרש לקבל היתר מהממונה. על פי הנתונים שבידי השדולה, כ-10% בלבד מבקשות המעסיקים לפיטורים (לא רק ביחס לעובדים העוברים הליך טיפולי) נדחות, כך שאין לחשוש מפני השלכות רוחב והגנת יתר.
ה. יש להקפיד על ההגנה הניתנת בחוק מאחר שבניגוד לעמדת המדינה, יתר אמצעי האכיפה – הפליליים והמינהליים הקבועים בחוק השוויון – אינם מספקים. אכיפה פלילית כלל אינה עומדת לרשות העובדת הנפגעת ומדו"ח מנהל ההסדרה והאכיפה לשנת 2018 עולה כי כמעט לא נעשה שימוש באמצעים הללו –בכל שנת 2018 ניתנה התראה אחת בלבד, הוטלו 7 עיצומים כספיים בלבד ולא הוגש אפילו כתב אישום אחד בגין עבירה על חוק עבודת נשים. לחוק זה ולחוק השוויון רציונאלים שונים. בעוד שחוק השוויון מטרתו ליתן סעד מפני פיטורים שלא כדין לאחר שאלה כבר נעשו, מטרתו של חוק עבודת נשים היא למנוע את הפיטורים, אלא בהיתר.