38. ככלל, במסגרת הדיון בערעור חזרו הצדדים על עמדותיהם. בא כוח המדינה ניסה להסביר, במענה לשאלת בית הדין, איך פירוש המדינה מתיישב עם המילים "בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה" שבסעיף 9(ה)(3) לחוק, וציין, בין היתר, כי "כנראה יש סרבול בסעיף" אך יש ליתן לו פרשנות תכליתית. לעמדתו, לפי פירוש העובדת שאומץ על ידי בית הדין קמא, הסיפה של הסעיף מיותרת, שהרי אם ההגנה היא לכל תקופת הטיפולים ממילא נכללת בה תקופת 150 הימים.
באת כוח העובדת הדגישה כי ההגנה שבסעיף 9(ה)(3) לחוק אינה לשנים רבות, משום שההליך הטיפולי הממוצע נמשך כשנתיים והוסיפה כי בכל מקרה אפשר לפנות לממונה בהליך פשוט וזו מאשרת את הפיטורים ב-90% מהמקרים. לדבריה, כשמדובר בעובדים שאינם נעדרים הסיכוי לקבל היתר מהממונה אף גדֵל
--- סוף עמוד 20 ---
משום שלרוב המעסיק לא יודע שהעובד מצוי בהליך טיפולי ולכן לא מתקשה להפריך קשר סיבתי בין עובדה זו לפיטורים.
דיון והכרעה
39. יצוין תחילה כי בנסיבות העניין, נוכח שינוי הנסיבות בשל הריונה של העובדת, הפך הליך הערעור בעניינה במידה רבה לתיאורטי. יחד עם זאת, לאור השאלה המשפטית העקרונית שעלתה בו, שהיא בעלת חשיבות רבה והשלכות החורגות במידה משמעותית מעניינה המסוים של העובדת, ומאחר שמבחינה מעשית סוגיה ממין זה, שבו נתקף ההליך המינהלי תקיפה ישירה, הופכת לרוב לתיאורטית במועד הדיון בה (קל וחומר בערכאת הערעור) – ראינו לנכון להוסיף ולדון בו על מנת להעמיד הלכה על מכונה[26].
40. לאחר שעיינו בכלל החומר הרלוונטי ובטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, הגענו למסקנה כי צדק בית הדין האזורי בקבעו כי יש לבטל את החלטת המרכזת. יחד עם זאת, דרכנו לתוצאה זו שונה, כפי שנבאר להלן.
41. בפתח הדברים נציין כי בית הדין האזורי בחן את הפירוש שנתנה המרכזת לחוק בראי של ביקורת על החלטה מינהלית. לדידנו אין לבחון את הפירוש שהמרכזת, ולמעשה המדינה, טוענת לו כהחלטה מינהלית, קרי בראי הסבירות וכיו"ב שאלות מתחום המשפט המינהלי. שכן, ביקורת שיפוטית של שיקול הדעת המינהלי נעשית במקרים שבהם אכן הופעל שיקול דעת שכזה, ואילו בענייננו החלטת המרכזת קובעת למעשה, על יסוד הפירוש לחוק, כי היא אינה מוסמכת לדון בעניינה של העובדת ולפיכך כלל לא הפעילה שיקול דעת מינהלי. עסקינן אפוא בשאלה משפטית גרידא – פירוש הוראת חוק – סעיף 9(ה)(3) לחוק – ומשכך יש לבחון את טענות הצדדים בראי הכללים לפירוש חקיקה[27].