פירוש דבר חקיקה - כללי
42. כאמור, במוקד הערעור שלפנינו – פירוש הוראת חוק. "פרשנות החוק עניינה מתן מובן לחוק, כלומר – קביעת תוכנו של החוק והיקף התפרסותו"[28]. לעולם נקודת המוצא היא הלשון של דבר החקיקה, ו"מטרת הפרשנות היא להבין את הלשון וגבול הפרשנות הוא גבול הלשון"[29]. מלאכת הפרשנות מוטלת על בית הדין והיא
--- סוף עמוד 21 ---
נעשית בהליך דו שלבי: "בשלב הראשון - יש לאתר 'את כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה לאצור, קרי אלה שיש להן נקודת אחיזה – ולוּ מינימאלית – בלשון החקיקה', ובשלב השני - יש לאתר את תכליותיו של דבר החקיקה 'ולבחור מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות אשר מגשימה תכליות אלה באופן המיטבי ביותר'... המעבר מהשלב הראשון לשלב השני יעשה רק כאשר לשון הטקסט יכולה לסבול כמה משמעויות"[30] (הדגשה הוספה – א.א.).
כאמור, לשון החוק היא נקודת המוצא וככלל יש לפרש אותה לפי מובנה הטבעי, היום-יומי והרגיל[31]. אלא שלעתים, בין אם בשל מגבלות הטבועות בלשון ובין אם בשל אופן ניסוח הטקסט, "נוצר 'מרחב תמרון', שבו לאותו דיבור מיוחסות משמעויות שונות"[32] ועולה הצורך בפרשנות. פרופ' אהרן ברק מונה את ריבוי המשמעויות עם המקרים המצריכים פרשנות בשל מגבלות הלשון. כך גם במקרה שלפנינו, שבו בסעיף 9(ה)(3) לחוק יש "רב-משמעות סינטקטית"[33], כלומר רב-משמעות של המשפט הנובעת ממבנה המילים בו או הסדר שלהן בתוכו. פרופ' ברק מביא דוגמה לכך, שכבדרך אגב ממחישה את הבעייתיות המובנית, כפי שעולה אף בעניין שלפנינו, בשימוש במילה "או":
"הפסוק 'מוסדות או תאגידים לצרכי ציבור' הוא רב-משמעי, שכן הוא עשוי להתפרש באחד משני האופנים הבאים: 'מוסדות לצרכי ציבור או תאגידים לצרכי ציבור', או 'מוסדות, או תאגידים – לצרכי-ציבור'"[34].
במקרים כאלה ניתן לעתים קרובות להסיר את רב המשמעות על ידי בחינת ההקשר של דבר החקיקה שאותו יש לפרש; הן ההקשר הפנימי, כלומר "הפסוקים האחרים המצויים 'בקרבת' הפסוק המתפרש", והן ההקשר החיצוני, הכולל, בין היתר, את ההיסטוריה החקיקתית של דבר החקיקה ואת עקרונות היסוד של השיטה. הקשרים אלה מסייעים לחשיפת תכליתו של דבר החקיקה, ובכך לסייע להגשמתו, וזוהי מטרת הפרשנות במשפט.
43. אם כן, מבין הפירושים השונים שלשון החוק יכולה לשאת, יש להעדיף את זה המגשים את תכלית דבר החקיקה בצורה הטובה ביותר. וכך כותב על כך פרופ' ברק: