23. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בבית הדין האזורי בפירוש התיבה "לפי המאוחר" שבסעיף. נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה כי לטעמנו המחלוקת האמיתית נוגעת לחלק אחר בסעיף, וכפועל יוצא מכך המחלוקת בנוגע לתיבה "לפי המאוחר" היא מחלוקת משנית בלבד.
24. העובדת טענה כי את התיבה האמורה יש לפרש כמתייחסת אל המאוחר מבין שתי התקופות הללו: (א) תקופת הטיפולים או (ב) 150 הימים שלאחר מועד תחילת ההליך הטיפולי (להלן – מועד תחילת הטיפול), בין אם אלה טיפולי פוריות ובין אם אלה טיפולי הפריה חוץ גופית. לפי פירוש זה, אף אם חלפה תקופת 150 הימים שלאחר מועד תחילת הטיפול (להלן – תקופת 150 הימים), חלה החלופה של "בתקופת הטיפולים", שאף אינה כפופה למגבלת השנתיים הקבועה בסעיף 9(ה)(2) לחוק. מכאן ומאחר שבמועד החלטת המרכזת היתה העובדת בהליך טיפולי, היו פיטוריה טעונים היתר.
לשיטת העובדת, המרכזת פירשה את הסעיף כאילו התיבה "לפי המאוחר" מתייחסת אל סוג ההליך הטיפולי, כלומר אל המאוחר מבין שתי האפשרויות הבאות: (א) טיפולי הפוריות או (ב) טיפולי ההפריה החוץ-גופית. העובדת טענה כי זהו פירוש שגוי מאחר שהוא מעניק לעובדת שאינה נעדרת ושהמעסיק לא נפגע
--- סוף עמוד 12 ---
מהיעדרויותיה, הגנה מצומצמת מאד, במיוחד ביחס לעובדת נעדרת, "שלגביה מניין 150 הימים מתחיל באופן חוזר ונשנה לאחר כל סדרת טיפולים, מחזור טיפולים או סוג טיפולים, ועד לתקופה כוללת של שנתיים". תוצאה זו, כך נטען, היא מעוותת ואבסורדית ואף לא מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליתו, שכן כוונת המחוקק היתה להעניק לעובדת שאינה נעדרת הגנה שהיא לכל הפחות זהה לזו הניתנת לעובדת נעדרת, ולמעשה אף הגנה רחבה יותר – ללא מגבלת השנתיים הקבועה בסעיף 9(ה)(2) לחוק. העובדת נסמכה, בין היתר, על דברים שנאמרו בדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת (להלן – הוועדה) מיום 30.11.09 שדנה בתיקון 45.
בסיכומיה טענה העובדת לראשונה כי במועד שבו ניתנה החלטת המרכזת, טרם חלפה תקופת 150 הימים ועל כן גם לפי הפירוש שנתנה המרכזת לסעיף, היה מקום לקבוע כי פיטוריה טעונים היתר. עוד נטען בהקשר זה כי אף אם בשלב הדיון בבית הדין האזורי כבר חלפה תקופת 150 הימים, הרי שיש להורות למרכזת לדון בבקשת ההיתר לגופה, שאם לא כן, יתאפשר לממונה להימנע מדיון בבקשות היתר לגופן בשל עיכוב שנגרם בטיפול בהן בנימוק שממילא אין צורך בהיתר בשל חלוף התקופה המוגנת.