מעדותו של עו"ד בר-דב עולה כי חלק מהתניות שנכללו בטיוטה הראשונה, נוסחו בהתאם לבקשתו של הנתבע (שם בעמ' 28 בשורות 2-1 ובעיקר בעמ' 29 שורות 5-1). גם מההערות שנוספו לטיוטה שהופנו לעיונו של הנתבע, נובע כי נוסח הטיוטה הראשונה הוכן לבקשת הנתבע, וכי חלק מהתניות בה משקפות את ההנחיות שניתנו לעורכי-הדין על-ידיו. עובדה זו מחזקת אם כן את המסקנה לפיה הטיוטה הראשונה מעידה על אומד דעתו של הנתבע ביחס לתוקפם המשפטי של היחסים בינו לבין התובע, וכי לא היו אלה יחסים חבריים גרידא.
זאת ועוד – קיומה של הטיוטה מעיד על כך שהצדדים ראו את יחסיהם כיחסים משפטיים עוד קודם לעריכתה, וכי עוד לפני ניסוחה היה ביניהם דין ודברים ביחס לזכויות התובע. הצדדים הניחו כבר אז שיהיו לתובע זכויות במיזם ובחברה שתקום, והייתה ביניהם הידברות והסכמה בדבר היקפן של זכויות אלה. ההסכמות הקודמות בין הצדדים היו הבסיס לכך שבטיוטה צוין כי הנתבע יחזיק ב-80.01% מהמניות והתובע יחזיק ב-9.99% מהמניות (יתר המניות חולקו בין אלירן לבין דדי). קביעה זו עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע שנזכרה לעיל, לפיה הוא ניהל שיחות עם הנתבע כבר במחצית הראשונה של 2018 לגבי האחוזים שהנתבע יהיה זכאי להם, וכי דובר על 9.99% (פרוטוקול ישיבת 13.7.2021, בעמ' 133). הקביעה בדבר שיעור המניות לו היה התובע זכאי בהתאם לטיוטה הראשונה, מעידה על אומד דעתו של הנתבע בהקשר זה, שכן הטיוטה נערכה כאמור על-ידי משרד עוה"ד שלו, שהוא הנחה אותו ביחס לעריכתה.
32. עו"ד בר-דב נשאל מספר פעמים האם עובר לפגישה שקיים במשרדו עם הנתבע והתובע (ועם אלירן ודדי), הצדדים כבר הסכימו ביניהם לגבי חלוקת הבעלות שתהיה להם בחברה. עו"ד בר-דב לא יכול היה להשיב לשאלה זו מידיעתו האישית, והוא רק ציין כי מהדינמיקה של הפגישה בין הצדדים שהתקיימה במשרדו הוא יכול היה "לנחש" כי ההסכמה ביניהם ביחס לחלוקת המניות בחברה לא הייתה סופית (ר' פרוטוקול ישיבת 13.7.2021 בעמ' 25, ש' 8-6). אינני סבורה כי עדות זאת שוללת את המסקנה אודות הסכמה בין הצדדים על חלוקת הזכויות בחברה לפני ניסוח הטיוטה הראשונה. ראשית, עו"ד בר-דב לא ידע כאמור את הדברים מידיעה אישית. גם הוא "ניחש" כי הייתה הסכמה, אם כי לא סופית, והוא אף לא הוציא מכלל אפשרות שהטיוטה הראשונה אכן שיקפה הסכמה קיימת של הצדדים באשר לאחוזי הבעלות שיהיו לכל אחד מהם (ר' בישיבת יום ה-13.7.2021 בעמ' 24 ש' 13-1).