הבאתי מהדברים המענינים הללו באריכות משום שהם מעלים שורה לא קצרה של סוגיות, רלוונטיות לקווי-הטיעון ובהם דיברו הצדדים למחלוקת אשר לפנַי.
7. בכל מה שנוגע לתביעה, ביקשה התובעת לבסס על פרסום נוסף זה טענה בלשון-הרע. התובעת ראתה בו "מסע התחשבנות אישית בין הנתבעת לתובעת, באופן משפיל, סרקסטי, בוטה ומבזה" (פסקה 24 לכתב-התביעה). קצפה יצא, בייחוד, על שלושה: על הטענה כי פרסומו של דבר-ההיריון בידי-התובעת נעשה על מנת לקדם את עסקי-המזון של בן-זוגה; על כינויה "סלב מדרג בינוני" ועל המניע לפרסום שני זה – תגובה נקמנית, כביכול, להשתלשלות-הדברים בקשר לידיעה המקורית על דבר-ההיריון. אלה הניחו, לשיטתה של התובעת, בסיס לחיובן של הנתבעות – משום מה, כל השלוש יחד ולחוד – בעוולה של לשון-הרע. שוב התבקש פיצוי ללא הוכחה של נזק ושוב היה סכומו העגול: מאה אלף שקלים.
פגיעה בפרטיות – המסגרת הנורמטיבית
הזכות לפרטיות
8. זכותו של אדם לצנעת-חייו מוכרת במשפטנו זה שנים ארוכות. בשנת 1992 היא זכתה לעיגון כזכות-יסוד חוקתית. הסעיף השביעי לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מורנו לאמור:
"7. פרטיות וצנעת הפרט (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.
(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.
(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו".
קודם לחקיקתו של חוק-היסוד, שמיקם את הזכות לפרטיות במרחב החוקתי, עוגנה ההגנה עליה והיא מעוגנת גם כיום במישור התת-חוקתי, כלומר בנורמה בת-מעלה של חוק. הסעיף הראשון לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מצווה: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2(6) לחוק קובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" הוא פגיעה בפרטיותו. סעיף 2(11) רואה פגיעה בפרטיות ב"פרסומו של ענין, הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
הזכות לפרטיות הוסברה בפסיקתו של בית-המשפט העליון כזכותו של אדם לשרטט קו, המפריד בין עניניו האישיים והוא רשאי להחליט לפנֵי מי ובאיזה היקף לחושפם, לבין ענינים אשר עליו להשלים עם עשייתם פרהסיה. זאת, מתוך זיקה ממשית לזכותו לכבוד ולזכותו לבְנות את חייו ללא הפרעות, שאינן במקומן. "זכות הפרטיות", כתב בשעתו כבוד המשנה לנשיא, השופט אהרן ברק, "מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין 'האני' לבין החברה. היא משרטטת מתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח 'האני' שלו, בלא מעורבות של הזולת" (בג"ץ 2481/93 דיין נ' ניצב וילק, מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 471 (1994)). פגיעה בפרטיותו של אדם, בלשונו של כבוד הנשיא מאיר שמגר, עלולה "להדיר אדם משלוותו, מהרגשת הביטחון האישי שלו ומתחושתו, כי הוא יכול לנהל את חייו לעצמו, בלי שענייניו הפרטיים הופכים לתצוגה לאחרים" (ד"נ 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ' ועקנין, פ"ד מב(3) 837, 853 (1988)). בפרשה נוספת ביאר כבוד השופט אליעזר ריבלין וכתב: