"לפי הגדרתה המקובלת, הזכות לפרטיות היא 'הזכות להיעזב לנפשך'. ההגנה על הפרטיות נועדה ליתן פיצוי בגין עוגמת נפש, קרי בגין נזק נפשי, להבדיל מנזק כלכלי, שהוסב לאדם. זוהי הגנה אשר עניינה בצנעת חייו של הפרט ובפגיעה ברגשותיו, שהוא חווה עת מופרת האינטימיות של חייו" (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 345 (2004). ראו גם את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 13821-11-11 קטש נ' חברים הפקות בע"מ, מפסקה 20 לפסק-דינו של כבוד השופט שאול שוחט (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 29.7.2014)).
יפה, בכל הכבוד, תוארו הדברים גם בפרשה נוספת:
"הכרה בפרטיות היא ההכרה באדם כפרט אוטונומי הזכאי לייחוד אל מול האחרים. ייחוד זה הוא המאפשר לאדם להתבצר באישיותו כבעלת משמעות הראויה לכיבוד. זוהי המסגרת באמצעותה הוא עשוי, אם הוא בוחר בכך, לפתח את עצמיותו ולקבוע את מידת המעורבות של החברה בהתנהגותו ובמעשיו הפרטיים. זכות זו היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו" (ע"פ 5026/97 גלעם נ' מדינת ישראל, בפסקה התשיעית לפסק-דינו של כבוד השופט חנוך אריאל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.6.1999)).
9. פרופסור מיכאל בירנהק פיתח את הרעיון ולפיו הזכות לפרטיות היא מיסודות-כוחו של אדם לשלוט בחייו ובייחוד במידע שעל אודותיו. במקובץ להלן הוא הטעים לאמוֹר:
"[האדם], ורק הוא, יקבע מה יעלה בגורל המידע על-אודותיו. הדגש הוא בשליטה במידע. מידע הוא מפתח לשליטה עצמית. אדם שאינו שולט במידע על-אודותיו אינו עוד ריבון לעצמו; הוא מסוּוג ומתויג על-ידי אחרים, מבלי שנשאל, מבלי שיש לו השפעה על הסיווג וללא זכות ערעור. מכאן שמושא השליטה המרכזי הוא מידע. היקפה של השליטה הוא כל פעולה הקשורה למידע: החל באיסופו הראשוני; המשך בהעברתו לצדדים שלישיים, שמירתו, עיבודו [ועוד]. האדם מייצר את המידע בעצם פעילותו, המידע משקף את האדם ואת התנהגותו, ולכן ראוי שהאדם ישלוט במידע שנובע ממנו ובשימושים במידע זה" (מיכאל בירנהק "שליטה והסכמה: הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות" משפט וממשל יא 9, 41 (התשס"ח)).
אחד מן הכלים החשובים בהבטחתה של שליטה כזו מצא פרופסור בירנהק ב"עקרון ההסכמה". "כאשר אדם אינו מסכים שיעשו שימוש במידע על-אודותיו", הוא הוסיף וכתב, "אזי שליטתו בעצמו ניטלת או מופקעת ממנו, ואז נאמר שפרטיותו נפגעת. לעומת זאת, כאשר אותו אדם מסכים לביצוע הפעולה, אזי אין כאן פגיעה בשליטה, אלא מימוש שלה. ההסכמה (או אי-ההסכמה) היא השליטה" (שם, בעמ' 49. הסוגריים הם במקור). אמת, כפי שכבר ציינתי, הוראת-הראשה בחוק הגנת-הפרטיות מצווה: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" (ההדגשה הוספה).