תחרות בין ערכים מתנגשים
10. הזכות לפרטיות ראויה, ככלל, להכרה במלוא-היבטיה. היא משתרעת על ענינים שבלבּת-הפרטיות ועל ענינים שבשוליים. היא מקיפה את ענינו של אדם מן הרחוב כמו את אלה של אשת-הציבור ושל הידוענית. היא תקֵפה כשהפגיעה היא עמוקה וגם כשזו קלה באופן יחסי. אף כשנושאה, במוצאו לכך מקום, מוותר על חלקים ממנה, מוסיפה זכות זו להיות מוכרת בחלקיה האחרים. היא מבקשת לה הכרה אפילו, ובייחוד, בְּמָקום שבו מאיימים ערכים אחרים להעמידה בצל.
תיתכנה, עם זאת, נסיבות שבהן לא תוגן הזכות לפרטיות כלל, או שמידת-ההגנה עליה תהא פחות ממלאה. כך הוא כשאֶל מול הזכות הזו יתייצבו ערכים אחרים ויבקשו להם תחולה. יכולות אלו להיות זכויות חוקתיות אחרות של הפרט, המוכרות במשפטנו. יכולים אלה להיות יסודות, שלא מסוג של "זכות" וקנו להם עיגון חוקתי (בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529, 538 (2003)). אפשר, במקרה שלישי, שיהא זה אינטרס חשוב של הציבור – דבר שלתועלתו של הכלל וקידומו אינו מתיישב עם הגנה מוחלטת על הפרטיות.
במקרים שגוּרים ומוכרים היטב לדין עלולה זכותו של אחד לפרטיות להתנגש בזכותו של אחֵר לחופש-הביטוי. חופש-הביטוי גם הוא זכות בת-מעמד חוקתי. זכות זו מקיפה, בין השאר, את חופש-התקשורת – כינוי הולם, בעולם הולך ומתגוון של אמצעי-תקשורת, לְמה שכונה בעבר: "חופש-העיתונות". חופש זה מגלם, בין היתר, את זכותו של מפעיל של אתר-אינטרנט לפרסם בו מידע. הוא מגלם את זכותה של כתֶּבת באתר הזה לכתוב את שהיא מבקשת להניח לפניו של ציבור-קוראיה. לשני אלה עומדת גם הזכות לחופש-עיסוק ואף היא בת מעמד חוקתי, מכוחו של חוק יסוד: חופש העיסוק. בְּמה, שיש בו מזה וגם מזה, מצויה הזכות לחופש-ביטוי "מסחרי", היינו החופש להתבטא במסגרתו של עיסוק (בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד מח(2) 1, 10 (1994); בג"ץ 5870/14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט, בפסקה כ"א לפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין (פורסם באתר הרשות השופטת, [פורסם בנבו], 12.11.2015)).
11. המשפט הציבורי רואה בהתנגשות בין ערכים חוקתיים לבין עצמם – תחרות "אופקית", שבה עומדים זה מול זה יסודות בני אותו מעמד נורמטיבי. האופקיות נגזרת מן העובדה כי אין לאחד הערכים הללו עדיפות עקרונית על פניו של האחר ואין הוא מצוי במעמד נורמטיבי גבוה הימנו. תחרות אחרת, "אנכית", מאפיינת במשפט הציבורי התנגשות בין ערך חוקתי לבין ערך פחוּת-מעלה באופן יחסי, כמו תחרות בין הזכות לפרטיות לבין ענינו של הציבור בקבלת-מידע. מקורה של האנכיות הוא במדרג הנורמטיבי בין שני הערכים המתחרים. בשל מעמדה הרם – מעמד של זכות חוקתית – תזכה הזכות לפרטיות לעדיפות אל מולו של אינטרס ציבורי שכזה, אלא בנסיבות חריגות אשר ייחד לכך הדין.