37. נוכח כל המפורט לעיל, אין באישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר שהוציאה הנתבעת, למוסד לביטוח לאומי בתאריך 27.12.18 (נספח ג' לתצהיר התובע), ובו צוין כי התובעת פוטרה, כדי להוות ראיה לכך שהתובעת אכן פוטרה. הוכח לפנינו כי התובעת הודיעה שלא תשוב קבל עם ועדה הן כי סורבה לשינוי תנאים שניסתה לקבל והן כי כלכלית לא נזקקה לעבודה. התובעת לא עזבה כדי לשמור על התינוקת שנולדה לה.
38. בסיכומיה טענה התובעת באריכות כי היה על הנתבעת להעיד את טל, על מנת להוכיח עניינים רבים שהיו עשויים לחזק את טענותיה. לאחר שהנתבעת הגישה תצהיריה, והתובעת ידעה כי טל לא הגישה תצהיר, ולא תתייצב לעדות, התובעת יכולה הייתה לבקש להעיד את טל, ללא תצהיר, אולם לא עשתה כן. בנסיבות אלה, אין לה להליך אלא על עצמה.
39. מהאמור עולה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לא הוכיחה כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בתוך התקופה המוגנת ובהעדר שימוע.
--- סוף עמוד 9 ---
40. הנתבעת הוכיחה כי התובעת הודיעה שלא תשוב לעבודתה לאחר חופשת הלידה. לאחר מכן הוצע לה לשוב, ולא פעם אחת אולם התובעת דרשה העלאת שכר ובקשתה זו סורבה. הרבה לאחר סיום חופשת הלידה, בחודש 12/18, לאחר שהתפקיד אויש על ידי מחליפה קבועה, התובעת ביקשה לברר אם תוכל לחזור לעבודה באותם תנאים שהיו לה קודם הלידה, אך התפקיד כבר לא היה רלוונטי ולכן נמסר לה שאין אפשרות כזאת.
41. נוכח האמור, התביעות לפיצוי לפי חוק עבודת נשים, פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין העדר מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה המוגנת – נדחות.
פיצויי פיטורים
42. התובעת לא הוכיחה כי פוטרה.
43. התובעת לא טענה ולא הוכיחה שהתפטרה לצורך טיפול בילד, אלא טענה כי פוטרה וטענה זו נדחתה.
44. נוכח האמור, התביעה להשלמת פיצויי פיטורים נדחית.
דמי הבראה
45. בהתאם למוסכמה 6, אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי הבראה.
46. התובעת טענה כי יש לקבל את התביעה בהתאם לחישוב שצרפה בנספח ה' לתצהירה. מעיון בנספח עולה כי עד ליום 31.8.18 היה על הנתבעת לשלם בגין הבראה סך של 3,402 ₪. עבור התקופה שמיום 1.12.18 עד ליום 28.2.19 היה על הנתבעת לשלם בגין הבראה סך של 567 ₪, ובסך הכל 3,969 ₪. התובעת התפטרה כאמור בתאריך 6.9.18, ומשכך זכאית רק לסכום שעד לחודש 8/18.