107. לסיכום כתב מר תמיר (עמ' 19-20 לחוות דעתו):"בחנו את הטענה המרכזית שהועלתה בחוות דעת האקטואר לוי, והיא הסגר במשק גרם לירידה בסיכוני אחריות מעבידים וצד שלישי, ולפיכך על חברות הביטוח להפחית רטרואקטיבית הפרמיה למבוטחים. לטעמי אין לקבל טענה זו משני טעמים עיקריים. ראשית, הטענה שלפיה יש לתמחר את תעריפי הביטוח מחדש במהלך חיי הפוליסה, תוך כדי תנועה, בשל שינויים בסיכון מנוגדת לעקרונות אקטואריים יסודיים אינה מקובלת עליי. ברור שלא ניתן להתייחס ברצינות לטענה זו, המועלית רק לצורך הקטנת הפרמיה אך לא להגדלתה במקרים הפוכים. ככלל, חברת ביטוח לא מבצעת העלאה של תעריפי דמי הביטוח רטרואקטיבית במהלך השנה כאשר הסיכון עולה ביחס לצפי, ובהתאם אין מקום לבקש החזר כאשר הסיכון פוחת ביחס לצפי. מלבד זאת, חברות הביטוח תלויות במבטחי המשנה עימם כרתו הסכמים ושינוי רטרואקטיבי שכזה יפר את האיזון הקיים בין המבטח הישיר לבין מבטח המשנה, ובטח תשלומי הפרמיה שמשלמות מבטחי המשנה, לא פחתו בגין המצב. בנוסף, לדעתי המקצועית אין זה ברור כלל כי סיכון התביעות אכן פחת בעקבות הסגר. ראשית, הסיכון אינו מתפלג באופן אחיד על פני השנה ולכן לא ניתן ללמוד מירידה מסוימת בפעילות על ירידה בסיכון. שנית, יש לבחון השפעות שונות שחוות דעת לוי מתעלמת מהן... לפיכך, בראיה כוללת, ייתכן שהסיכון לא רק שלא קטן אלא אף עלה. למעשה, ניתן יהיה לבחון את הדברים רק בדיעבד, לאחר שיסתיימו
--- סוף עמוד 33 ---
התביעות בגין תקופת הביטוח, תביעות אשר חלקן טרם הגיעו לעולם. וודאי שלא ניתן לערוך בחינה כזו בטווח של כמה שבועות/חודשים מהסגר, במיוחד כאשר מדובר על תביעות עם "זנב ארוך". אין לטעמי הצדקה אקטוארית לקביעה בחוות דעת לוי כי בהכרח הייתה ירידה בסיכון. ממילא כאמור, אפילו אם יתברר כי הייתה ירידה בסיכון, אין מקום מנקודת מבט אקטוארית, למתן החזר רטרואקטיבי למבוטחי פוליסת בתי עסק בגין תקופת הסגר".
108. מבלי לאמץ את כל מה שנאמר שחוות דעת תמיר, במיוח לגבי התחשבות באפשרות להונאות ביטוח וההנחה שהתמריץ להן עלה, איני מקבל את האמור בחוות דעת לוי. אין חולק, כי בעקבות מגפת הקורונה הרשויות בישראל הטילו מגבלות שונות על פעילות חלק מבתי העסק לתקופות מסוימות, אולם המבקשים לא הוכיחו את טענתם לפיה "קיים קשר הדוק, ישיר ומתחייב בין מספר העובדים, הספקים והלקוחות שפוקדים את בתי העסק לבין רמת הסיכון לחברות הביטוח בגין ביטוח עסק" (פרק ד.3 לבקשת האישור). המבקשים הניחו כמובן מאליו שהשינוי בפעילות בתי העסק לתקופה מוגבלת הוביל בהכרח להפחתה ברמת הסיכון הביטוחי, אך רמת הסיכון אינה נקבעת לפי כמות הלקוחות או הספקים שפוקדים את העסק, ולא בהתאם למספר ימי הפעילות בהם העסק פתוח. המועמדים לביטוח אף לא נשאלו על כך (ראו טופס ההצעה של מבקש 7- נספח 3 לתגובת משיבה 7 לבקשת האישור). התעריף אינו משתנה אם חלק מהעובדות עובדות לפי "שעות אם" ולא 8 שעות ביום, אם עובדת יוצאת לחופשת לידה, אם עובד יוצא למילואים, אם העסק עובד בשבת או 5 ימי עבודה בשבוע, אם העסק מצליח ולקוחות רבים וספקים רבים נכנסים בשעריו ואם העסק כושל וכיכר השוק ריקה. בניגוד לנטען על ידי המבקשים והמומחה מטעמם, התעריף הבסיסי ביחס לאותו סוג עסק אינו משתנה בשל מאפיינים ספציפיים של העסק הקשורים לשעות העבודה שלו, להיקף התנועה או למחזור הפעילות שלו. יתר על כן, הפרמיה נקבעת מראש על מנת לכסות סיכונים מוערכים שעשויים להתממש, בין אם התממשו ובין אם לאו, בין אם קרו סיכונים נוספים שלא נלקחו בחשבון ובין אם לאו. היא לא גמישה ולא נקבעת בדיעבד לפי הסיכונים שאירעו או אלה שהיו אפשריים.