162. הנתבעים לא מעלים גרסה משלהם לגרסתו האמורה של התובע, אולם טוענים כי לא חדרו לפרטיות התובע ולא נחשפו לתכנים אישיים שלו. לטענת הנתבעים מכשיר הטלפון הנייד נמסר לתובע לצרכי עבודה והמידע שהופק על ידם מהטלפון הנייד שניטל מהתובע הוא מידע רלבנטי לצורך התגוננות מפני תביעתו וממילא קיים קשר הדוק בין המידע שהופק מהטלפון הנייד לטענות הנתבעים בנוגע לעבירות פליליות שביצע התובע ובכלל זה גניבה ממעסיק. לטענת הנתבעים התובע הוא זה אשר נטל מהם מידע חסוי.
163. אל תצהיריהם צרפו הנתבעים התכתבויות ווטסאפ בין התובע לרעייתו וכן מידע מאפליקציית הוייז של התובע. המסמכים, אשר צורפו על מנת לחזק את טענת הנתבעים בדבר התנהלות חסרת תום לב של התובע, מלמדים כי אכן הנתבעים נחשפו לתכתובות אישיות-פרטיות של התובע. הנתבע 5 נשאל בחקירתו הנגדית והשיב [עמ' 25 ש' 29-32]
" ש. מי פרץ לטלפון בשימושו של התובע והוציא מידע?
ת. אני לא יודע מי פרץ בדיוק, מה שגילינו זה ה' ישמור.
ש. אתה יודע שיש חוק הגנת הפרטיות?
ת. אני יודע שאדם אסור לגנוב במקום עבודה שלו ואני יודע שהוא גנב אותי לאורך שנים. "
--- סוף עמוד 34 ---
164. הנתבע נשאל האם חזה בתמונות עירום של רעיית התובע בטלפון והשיב בשלילה "לא היה שום תמונה של אשתו", תוך שציין "הוא רוקן את התמונות. אני לא ראיתי תמונות כאלה" [עמ' 26 ש' 12-15]. עוד ציין הנתבע 5 בחקירתו כי " הטלפון הוא לא שלו. הטלפון הוא של העסק" וכי "הוא לא רצה להחזיר את הטלפון. הוא לקח את הטלפון ונעלם ולא החזיר אותו, זה היה יומיים או שלושה, אמרתי לו שאם הוא לא יחזיר אני אתלונן עליו" [עמ' 27 ש' 5-13]. כאשר נשאל הנתבע 5 האם התובע שהה בימי מחלה בימים בהם נטען כי סירב להחזיר את הטלפון אישר כי באותם ימים לא הגיע התובע לעבודה אולם לדבריו "הוא לא היה חולה ולא בטיח, באותו יום ישב אצל המתחרה שלי" [עמ' 27 ש' 14-17]. כאשר נשאל הנתבע 5 האם נכון כי סדר הדברים היה כזה שרק לאחר שהתובע שהה בשבוע מחלה הוא מסר מכתב פיטורים ולכן לא ברור באיזה יומיים נטענים "הוא נעלם עם הטלפון" השיב "אני לא זוכר כמה ימים, אני יודע בוודאות שישב אצל המתחרה שלי לעסק שעות על גבי שעות" [עמ' 27 ש' 18-21].
165. לאחר ששקלנו את הטענות הגענו לכלל מסקנה כי בית הדין נטול סמכות לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין פגיעה בפרטיות. יחד עם זאת, הוכח כי פעולות הנתבעים כלפי התובע בכל הנוגע לנטילת הטלפון הנייד שהיה בשימושו וחדירתם לתכניו מהווה הפרת חובת תום הלב המחוייבת ביחסי עבודה והפרת הסכם העבודה. עוד הוכח לטעמנו כי הדבר הסב עוגמת נפש חריגה לתובע, אשר מצדיקה פיצוי. נפרט טעמינו.