ככל שמדובר בתיבה האישית, נדרשת הסכמתו הספציפית והמפורשת של העובד, מרצון ומדעת, לכל פעולה ופעולה שבכוונת המעסיק לנקוט, לרבות ניטור ספציפי ומעקב הכולל חדירה לתיבה האישית, לשם קבלת נתוני תקשורת ותוכן, וחדירה לתוכן תכתובת האי מייל האישית של העובד ועיון בה, וכל כיוצ"ב." עניין איסקוב ענבר (עמ' 54).
--- סוף עמוד 43 ---
135. הסכמתו של העובד צריכה שתהיה מתוך ידיעתו את מהות הפגיעה בפרטיותו. לשם קבלת הסכמת העובד, על המעסיק להציג בפני העובד את מהות הפגיעה בפרטיותו, אותה מבקש המעסיק לנקוט.
בעניין זה יפים דבריו של פרופ' מיכאל בירנהק, מרחב פרטי- הזכות לפרטיות בין משפט וטכנולוגיה (תשע"א), בעמוד 457 תחת הכותרת "הודעה והסכמה":
"כאשר פעולת המעקב פוגעת לכאורה בפרטיות, הרי דרך אחת להכשיר את הפגיעה היא לשכנע את העובד להסכים לפעולה. לפני קבלת הסכמת האמת החופשית של העובד, על המעסיק להודיע על עצם איסוף המידע, על השימושים שייעשו בו, ובכלל זה אם יועבר לצדדים שלישיים. מסירת הפרטים האלה היא תנאי לקיומה של הסכמה המודעת ויש לה חשיבות עצמאית".
וכן בעמוד 459 תחת אותה כותרת:
"גם במקום בו נתקבלה הסכמת אמת מדעת, הרי היא צריכה להיות מותאמת ומוגבלת למטרה שלשמה נתבקשה מלכתחילה. למשל, מכשיר איתור שמותקן ברכב כדי למנוע גנבות או כדי לאפשר סיוע במצוקה לנהגים, אינו מיועד להפיק מידע שיעשה בו שימוש אחר, כמו מעקב אחרי מקום הימצאם של העובדים. אם בהתקנת המכשיר יש גם כוונה כזו, הרי ההסכמה הראשונית צריכה להתייחס גם אליה. בעקבות עניין איסקוב-ענבר היא הסכמה לניטור אוטומטי של תיבות דוא"ל – אם נתבקשה הסכמה לכך ונתקבלה, הרי אין היא משתרעת על קריאת תוכן ההודעות. זהו יישום עיקרון של צמידות המטרה מדיני הגנת הפרטיות, שמגביל את השימוש במידע למטרה שלשמה נאסף".
136. ככל שהמדינה, בכובעה כמעסיקה, מבקשת לבצע שימוש במידע הנאסף אודות נהיגתו של העובד, עליה, ראשית, לוודא כי העובד יודע על המידע הנאסף עליו בעת נהיגתו ברכב, והוא מבין כי פעולותיו ברכב מתועדות ונרשמות מהרגע שהוא מתניע את הרכב ועד למועד בו הוא מכבה את הרכב, ושנית לפרט בפני העובד את תוכן המידע הנאסף, היכן נשמר המידע, למי חשוף המידע וכן אלו שימושים וסנקציות ניתן לבצע כנגד העובד, מתוך הבנה, כי המידע הנאסף בדבר שימושו ברכב המדינה עשוי לשמש את המעסיק בקבלת החלטות בעניינו בעתיד, ולקבל את הסכמתו בכתב לכך.