בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
ס"ק 2994-06-19
08 אוקטובר 2020
לפני:
כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי
המבקשים
1 . הסתדרות העובדים הכללית הסתדרות עובדי המדינה
2 . איגוד רכזי התחבורה והנהגים
ע"י ב"כ: עו"ד אילן גורביץ
–
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד אביעד בן יעקב
פסק דין
1. ביום 2.6.2019 הוגשה בקשת צד בסכסוך קיבוצי ולצדה בקשה דחופה לסעד זמני וקבוע, לפיה התבקש בית הדין ליתן צו אחד המורה למשיבה להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על רכבי ממשלה צמודים ו/או רכבי איגום ו/או רכב צמוד תפקיד (להלן- "הרכבים") עד לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה, כנדרש על פי דין; ליתן צו שני המורה למשיבה לקיים משא ומתן עם המבקשים על נוהל הפעלת מערכת האיכון בטרם הפעלתה ו/או השימוש בתוצריה; ליתן צו שלישי המורה למשיבה להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על הרכבים עד לאחר גיבוש נוהל מוסכם בין הצדדים ביחס לאופן והיקף הפעלת המערכת, אופן שימור הנתונים הנאגרים במסגרתה
--- סוף עמוד 4 ---
והמגבלות על השימוש בנתונים אלו לצרכים שונים; ליתן צו רביעי המורה למשיבה להימנע מהתקנת המערכת ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים ו/או ברכבי איגום, הן ביחס לרכבים קיימים והן ביחס לרכבים חדשים.
רקע ועובדות
2. המבקשת 1 (להלן- "ההסתדרות") היא איגוד ארגון עובדי המדינה היציג, המבקשת 2 (להלן- "איגוד רכזי התחבורה") היא איגוד רכזי התחבורה והנהגים (להלן: "המבקשים").
3. המשיבה היא מדינת ישראל – משרד האוצר (להלן- "המדינה" ו/או "משרד האוצר" ו/או "המשיבה").
4. המדינה באמצעות מנהל הרכב הממשלתי מנהלת צי רכב המונה כ-5,000 כלי רכב. לאור היקפו הרחב של צי הרכב, הותקנה ברכבי המדינה מערכת בשם "דאלס" אשר מטרתה הייתה כלי בידי מנהל הרכב הממשלתי לבצע בקרה שוטפת על רכבי המדינה לרבות הצגת נתונים אינפורמטיביים, כגון: יומן נסיעה, היקף נסיעה, ק"מ שנצברו ועוד.
5. במהלך שנת 2011 בעקבות סיום התקשרות - הסתיימה הפעלתה של מערכת ה"דאלס" ובתום הליך מכרז, תפסה את מקומה מערכת איכון חדשה המנוהלת על ידי חברת פוינטר בע"מ (להלן- "מערכת איכון" ו/או "מערכת פוינטר"), המותקנת ברכבי המדינה אך לנוכח המחלוקות בין הצדדים בעניין - אינה מופעלת.
6. בשנים האחרונות ניהלו הצדדים פגישות ספורות אשר לא הבשילו לכדי משא ומתן לשם הפעלת מערכת הפוינטר, לרבות משא ומתן לשם חתימה על נוהל הפעלת מערכת הפוינטר שיחול על עובדי המדינה.
טענות המבקשים
--- סוף עמוד 5 ---
7. לטענת המבקשים, במהלך שנת 2014 הורה מנהל הרכב הממשלתי על התקנת מערכת מעקב ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים ו/או ברכבי איגום, המופעלת באמצעות "כרטיס חכם" אשר עליו מקודדים פרטי העובד. "כרטיס חכם" זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה (להלן- "הכרטיס החכם").
8. לטענת המבקשים התקנת המערכת פוגעת פעם אחת בחשיפת ציבור הנהגים והעובדים הזכאים לרכב צמוד ובני משפחתם, לקרינה ברמה גבוהה החורגת מן המותר שכן המערכת משדרת בהספק של 2 וואט "וזאת מבלי שניתן היתר של השר להגנת הסביבה, כנדרש על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשנ"ו 2006" (להלן – "חוק הקרינה") (סעיף 5.1 לבקשה), ופעם שניה פוגעת "פגיעה חמורה בצנעת הפרט של העובדים, בזכויות העובדים ובתנאי עבודתם ואף פוגעת בזכות לפרטיות של בני משפחתם העושים שימוש ברכב ברשות וכדין" (סעיף 5.2 לבקשה).
9. לטענת המבקשים, הכרטיס החכם מאפשר לעקוב אחר הפעולות הבאות: "זמני הנעה וכיבוי הרכב, נתונים בדבר מהירות נסיעה, מעקב צמוד אחר מסלול הנסיעה, איתור ורישום סטיות ממסלול הנסיעה, מעקב אחר ביצוע עבירות תנועה, סיבובים חדים ואי שמירת מרחק בין כלי רכב ומעקב אחרי זמני המתנה כאשר הרכב פועל ובכלל זאת יכולת שליטה לשם הפסקת פעילות הרכב" (סעיף 16 לבקשה).
10. לטענת המבקשים, שימוש בכרטיס החכם מביא ל"מעקב בלתי מידתי ובלתי פוסק הצופן בחובו פגיעה קשה בפרטיות העובדים, פרטיות בני משפחתם ובתנאי עבודתם" (סעיף 17 לבקשה).
11. לטענת המבקשים, "החלטת המדינה בדבר הפעלת מערכת המעקב נעשתה ללא הליך של היוועצות בארגון העובדים היציג ומבלי לקבל את הסכמתו לכך. עוד טענו המבקשים, כי לא נידונו בין הצדדים ההשלכות של ההחלטה על זכויות העובדים וכן לא נבחנו אפשרויות מידתיות למזעור הפגיעה" (סעיף 11 לבקשה).
12. לטענת המבקשים, "המדינה לא הבהירה בכל דרך מהי מטרת התקנתו של הכרטיס החכם ועל איזה צרכים של המדינה, בכובעה כמעסיק, הוא עונה" (סעיף 20 לבקשה).
--- סוף עמוד 6 ---
13. לטענת המבקשים, נוכח הודעת המדינה על הפעלת מערכת איכון הרכבים ללא הליך היוועצות וללא הסכמת המבקשים, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים לבית דין, ס"ק 30206-06-14 [פורסם בנבו]. עוד טענו המבקשים, כי סוגיית הקרינה לא הייתה ידועה להם בעת הגשת בקשה זו ועל כן, היא לא עלתה.
14. לטענת המבקשים, במסגרת ההליך, ס"ק 30206-06-14, [פורסם בנבו] הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ינהלו הצדדים הליך הדברות בתדירות של אחת לשבועיים וזאת לטובת מציאת פתרון לסוגיות שבמחלוקת. במהלך ניהול המו"מ התחייבה המדינה להימנע מלהתקין את המערכת ברכבים קיימים אלא רק ברכבים חדשים, תוך שהיא מתחייבת להימנע מאיסוף מידע אודות הרכב ו/או הנהג ו/או צורת הנהיגה (למעט נתונים מוגדרים ומוסכמים מראש) ו/או לא לעשות שימוש במידע שיתקבל במערכת. הסדר זה נקבע לתקופה בת 6 חודשים אשר הוארך מעת לעת בהסכמת הצדדים.
15. לטענת המבקשים, ביום 2.5.2016 במסגרת החלטת בית הדין - הוצע לצדדים להותיר את ההסדר בתוקף עד ל-30 ימים לאחר סיום המו"מ, תוך מחיקת ההליך. הצדדים הביעו הסכמה להצעה. ביום 4.6.2016 ניתן פסק דין הנותן תוקף להסכמות הצדדים ומורה על מחיקת ההליך.
16. לטענת המבקשים, בסיום ההליך ובסמוך להסדר אליו הגיעו הצדדים, הובא לידיעת המבקשים, כי הפעלת המערכת כרוכה בקרינה ברמה והיקף שיש עימם פגיעה קשה בציבור הנהגים והעובדים העושים שימוש ברכבים ועל כן הפעלתה דרושה מתן היתר על פי הדין.
17. לטענת המבקשים, המבקשים התריעו בפני המדינה על סוגיית הקרינה אולם האחרונה לא התייחסה בכל דרך לסוגיה זו.
18. לטענת המבקשים, ביום 11.4.2018, בתום ארבע שנים ממועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים, פנתה המדינה למבקשים והודיעה על גיבוש נוהל להפעלת
--- סוף עמוד 7 ---
המערכת והשימוש בנתוניה וזאת ללא קיום ישיבות מו"מ עם המבקשים, תוך שהיא דורשת מהמבקשים לתת את דעתם לנוהל שהועבר לעיונם תוך 30 יום.
19. לטענת המבקשים, ביום 25.4.2018, שב וחזר פרופ' סטיליאן גלברג, ראש אגף מניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה (להלן - "פרופ' גלברג"), בחוות דעתו על הצורך בקבלת היתר באשר לרמת הקרינה החורגת מן המותר, ולפיכך, המשיבים חזרו והתריאו בפני המדינה על סוגיית הקרינה ועל הצורך לקבלת היתר על פי חוק הקרינה, לשם הפעלת המערכת.
20. לטענת המבקשים, נוכח דרישות המבקשים פנתה המדינה למשרד להגנת הסביבה לשם עריכת מדידת רמות הקרינה הנובעות מהפעלת המערכת. בחודש יוני 2018 נערכה מדידה ובעקבותיה הוצא דוח מטעם מר גיל כהן, ראש תחום קרינה בלתי מייננת, מטעם המשרד להגנת הסביבה שקבע כי –
"כאשר הציוד הקורן ברכב הינו מכשיר הפוינטר, רמת הקרינה ברכב עולה באופן משמעותי, בעיקר בנסיעה בעיר כאשר יש שינויים תכופים מבחינת האטה, תאוצה, שינוי כיוון וכו', המכשיר משדר יותר נתונים. מבדיקה שערכנו הפוינטר המשיך לשדר גם לאחר הנסיעה כשהרכב כבוי ועומד"
(סעיף 32 לבקשה).
21. לטענת המבקשים, ביום 26.7.2018 הודיע עו"ד ארז אופינקרו, עוזר מקצועי ליו"ר הסתדרות עובדי המדינה ומזכיר ארצי (להלן - "עו"ד אופינקרו"), כי בהתאם לרמות הקרינה של המערכת ובהעדר היתר מהממונה על פי חוק, טרם בשלה העת לדון בהוראות הנוהל, ועל כן, המבקשים שומרים על זכותם להעביר הערות לנוהל לאחר שהמדינה תסדיר את סוגיית הקרינה וההיתר הנדרש על פי דין.
22. לטענת המבקשים, המדינה לא הגיבה למכתבו של עו"ד אופינקרו, וכן לא התייחסה לסוגיית הקרינה.
23. לטענת המבקשים, ביום 21.5.2019, כעשרה חודשים מיום פנייתו של עו"ד אופינקרו, הודיעה המדינה, כי בידה חוות דעת לפיהן מערכת איכון הרכבים עומדת בתקני קרינה כביכול (חוות הדעת לא צרפו למכתבה) ועל כן, הודיעה המדינה, כי בכוותה להפעיל את המערכת החל מיום 2.6.2019.
--- סוף עמוד 8 ---
24. לטענת המבקשים, ביום 27.5.2019 פנה עו"ד אופינקרו למדינה והלין על העדר התייחסות לפנייתו. בפנייתו דרש שוב עו"ד אופינקרו מהמדינה להימנע מהפעלת הנוהל בצורה חד צדדית ולהסלמת יחסי העבודה. עוד טענו המבקשים, כי עו"ד אופינקרו דרש מהמדינה ליתן למבקשים מצד אחד שהות קצרה ללימוד את המידע המקצועי ומצד שני דרש לקיום ישיבה דחופה לשם דיון בסוגיות אשר מהוות את בסיס המחלוקות בין הצדדים.
25. לטענת המבקשים, משיחה שהתנהלה בין יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, מר אוריאל יעקבי (להלן - "מר יעקבי") לבין גבי שוחט, סגן החשב הכללי (להלן-"מר שוחט"), הודיע מר שוחט כי המדינה דוחה את דרישת ההסתדרות למתן שהות ללימוד הנתונים ו/או לקיום פגישה בנושא, תוך שהוא מבהיר, במעמד השיחה, כי המדינה מתכוונת להפעיל את המערכת החל מאותו יום, קרי – 2.6.2019, ללא כל דחוי נוסף.
26. לטענת המבקשים, עמדת המדינה להפעלת המערכת החל מיום 2.6.2019 מעוררת תמיהה, שהרי ברור כי אין כל דחיפות בהפעלת המערכת. לטענתם, המדינה התעכבה במשך שנים בגיבוש הנוהל ובחינת סוגיות הקרינה. על כן, לא ברור מדוע מסרבת המדינה לענות לדרישת המבקשים ולתת להם שהות קצרה ללמוד את ממצאי הדו"ח שהעבירה ואף מסרבת לקיים פגישה עם המבקשים בעניין זה.
27. לטענת המבקשים, המדינה מבקשת להפעיל את מערכות הפוינטר ברכביה, באופן שיש בו כדי לייצר קרינה. על כן, נדרשת המדינה, על מנת להפעיל מערכת זו, לקבל היתר מהגורם המוסמך לכך במשרד להגנת הסביבה. עוד טוענים המבקשים, כי לא רק שלא ניתן למדינה היתר הפעלה כנדרש, אלא המדינה אף לא פעלה כדי לקבל היתר זה.
28. לטענת המבקשים, חוות הדעת שמסרה המדינה למבקשים, המתיימרת להראות שהקרינה הנובעת מהפעלת מערכות הפוינטר באופן בו מבקשת המדינה להפעיל אותן, אינה עולה על המותר, היא חוות דעת מוזמנת על ידי המדינה. ככזו, כמובן שאין היא יכולה להוות תחליף להיתר כדין וכמובן, שהיא אינה יכולה להחליף את הצורך בהיתר מבעל הסמכות.
--- סוף עמוד 9 ---
29. לטענת המבקשים, גם אם המדינה הייתה מבקשת היתר הפעלה – וכאמור היא לא עשתה כן, הרי שהיה עליה לעמוד בתנאים שנקבעו בחוק לצורך קבלת ההיתר, כמו למשל, בהתאם לסעיף 7(א)(1) לחוק הקרינה, היה עליה להראות שנקטה באמצעים הדרושים על מנת להגביל את רמת החשיפה, אלא שבפועל, המדינה לא נקטה באמצעים כאלה. בהתאם למסמך הוראות ההתקנה והשימוש שמנפיקה היצרנית, ניתן למקם את מערכות הפוינטר בתא הכפפות. התקנת מערכות הפוינטר במיקום זה, מפחיתה באופן משמעותי את רמת הקרינה והסכנה הנשקפת מהן. אף על פי כן, בחרה המדינה, משיקוליה, למקם את מערכות הפוינטר מתחת להגה, בסמיכות לכיסא הנהג.
30. לטענת המבקשים, בדו"ח המשרד להגנת הסביבה, נקבעו מספר פעולות שעל המדינה לנקוט טרם הפעלת מערכות הפוינטר, כמו - התקנת סימון של האנטנה המשדרת, הכנת מסמך המעלה את התועלות בהתקנה ובהפעלת המערכת ובנוסף, הכנת מסמך המלמד על תהליך הפחתת החשיפה. פעולות אלה המדינה לא רק שלא יישמה אלא היא אף מבקשת להיתלות בחוות הדעת הפרטית שקיבלה, המציגה דעה לפיה אין צורך אמיתי באותן המלצות.
31. לטענת המבקשים, הכרטיס החכם יכול לשמש בידי המדינה ככלי לנקיטת צעדים משמעתיים כנגד העובדים – הטלת קנסות, השעיה מהעבודה ואף לפיטורין.
32. לטענת המבקשים, המדינה בכובעה כמעסיק, אינה רשאית לנצל את המצב בו היא בעלת הרכבים ו/או ההטבות הניתנות לעובדים במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים, לצורך יצירת כלי אכיפה של הדין הפלילי או כלי לאיסוף ותיעוד ראיות לצורך דין פלילי ו/או דיני התעבורה ו/או של דיני המשמעת בעבודה.
33. לטענת המבקשים, יצירת כלי אכיפה פלילי/משמעתי יוצרת אפליה פסולה ובלתי ראויה של אוכלוסיית העובדים המחזיקים ברכבי ממשלה ובני משפחתם לבין יתר אוכלוסיית המדינה, לרבות עובדי מדינה שאינם זכאים להטבה של רכב צמוד.
34. לטענת המבקשים, המדינה גיבשה נוהל להפעלת המערכת, אך פעלה באורח חד צדדי וללא הליך של הידברות ו/או היוועצות עם הארגון היציג.
--- סוף עמוד 10 ---
35. עוד טוענים המבקשים, כי המבקשים מתנגדים לחלק מעקרונות הנוהל ובאמתחתם דרישות ברורות לשינויים של חלקים משמעותיים הקבועים במסגרתו.
36. לטענת המבקשים, העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב ענבר - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.2.2011) (להלן- "עניין איסקוב ענבר") ביחס למעקב של מעסיק אחר תכתובת דואר אלקטרוני של עובד תקפים גם ביחס למעקב אחר נסיעתו ואופן נהיגתו של העובד.
37. לטענת המבקשים, המעקב שהמדינה מבקשת לבצע באמצעות הכרטיס החכם אינו מידתי, שכן, המעקב אחר הרכבים מתבצע בנוגע לאופי הנהיגה, מהירות הנסיעה, זמני הנסיעה, מסלול הנסיעה, ביצוע עבירות תנועה, אי שמירת מרחק וזמני המתנה בהם הרכב מונע – מהאמור עולה שמשמעות התקנת הכרטיס החכם כמוה כמעט כהצבת חוקר פרטי אשר יעקוב אחר כל רכב ורכב. מכאן עולה המסקנה, לטענתם, כי עקרון המידתיות לא נלקח בחשבון על ידי המדינה עת נשקלה האפשרות להתקנת הכרטיס החכם על תכונותיו כפי שפורטו.
38. לטענת המבקשים, המדינה חטאה לחובתה בכך שלא עיגנה את המדיניות ואת ההגבלות המתוארות לעיל במסגרת הסכם עבודה קיבוצי.
39. לטענת המבקשים, על המדינה בכובעה כמעסיקה מוטלת החובה להיוועץ עם הארגון היציג בטרם קבלת החלטות ובטרם יישום הנוהל וכן לנהל עם המבקשים מו"מ ביחס להשלכות על תנאי עבודת העובדים.