40. לטענת המבקשים, התקנת מערכת פוינטר ברכבי העובדים עולה לכדי פגיעה בזכויות היסוד שלהם.
41. לטענת המבקשים, משכך הם פני הדברים, לא נותר לה אלא לבקש מבית הדין ליתן צו אחד המורה למשיבה להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על הרכבים עד לקבלת היתר מהמשרד להגנת הסביבה, כנדרש על פי דין; ליתן צו שני המורה למשיבה לקיים משא ומתן עם המבקשים על נוהל
--- סוף עמוד 11 ---
הפעלת מערכת האיכון בטרם הפעלתה ו/או השימוש בתוצריה; ליתן צו שלישי המורה למשיבה להימנע מהפעלת מערכות המעקב שהותקנו בפועל על הרכבים עד לאחר גיבוש נוהל מוסכם בין הצדדים ביחס לאופן והיקף הפעלת המערכת, אופן שימור הנתונים הנאגרים במסגרתה והמגבלות על השימוש בנתונים אלו לצרכים שונים; ליתן צו רביעי המורה למשיבה להימנע מהתקנת המערכת ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים ו/או ברכבי איגום, הן ביחס לרכבים קיימים והן ביחס לרכבים חדשים.
טענות המשיבה
42. לטענת המשיבה, במהלך השנים הותקנה והוטמעה בכל כלי הרכב הממשלתיים - המונים כ-5,000 רכבים, המתופעלים על ידי מנהל הרכב הממשלתי שבאגף החשב הכללי, מערכת הנקראת בשם "דאלס" אשר באמצעותה ניתן היה לקבל נתונים אינפורמטיביים כגון, יומן נסיעה – היקף נסיעה וק"מ שנצברו וכן, ניתן היה להפיק דו"ח הכולל 4 נתונים עיקריים: זהות הנהג, משך הנסיעה (שעת הנעה ושעת כיבוי), ק"מ שנצברו וקישור למערכת "פזומט" - מעקב ואיתור תחנות התדלוק בהן מתדלק הרכב.
43. לטענת המשיבה, במהלך שנת 2011 הסתיימה הפעלתה של מערכת ה"דאלס" וזאת עקב סיום התקשרות. על כן, פנתה המדינה לביצוע מכרז לטובת איתור חברה חדשה שתספק מערכת הדומה לזו שהייתה עד כה.
44. לטענת המשיבה, עם התקדמות הטכנולוגיות החדשות וחדירתן לענף צי הרכב וכמענה להמלצות מבקר המדינה שקבע כי - "ראוי שמנהל הרכב ישקול להתקין מערכות איתור בצי רכבי האיגום של משרדי הממשלה ולצורך כך יגדיר מחדש את נוהלי העבודה ואת סדרי הבקרה והדיווח", החליט מנהל הרכב הממשלתי לקדם מכרז לאספקה והתקנת מערכות לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי. בסיום הליך המכרז, הוכרזה חברת "פוינטר בע"מ" כזוכה במכרז והמערכת שהוצעה הותקנה ברכבי מנהל הרכב, לרבות הרכבים הצמודים לעובדי המדינה, אשר משמשים את העובדים גם לנסיעות פרטיות מחוץ לשעות העבודה, אך לנוכח טענות המבקשים היא אינה עובדת (סעיף 11 לתגובה).
--- סוף עמוד 12 ---
45. לטענת המשיבה, מערכת האיכון מטעם חברת "פוינטר בע"מ", נועדה לאפשר פיקוח, בקרה ותיעוד אלקטרוני של כלי הרכב שבאחריות מינהל הרכב הממשלתית ויחידות הסמך וזאת כדי – לשפר את אפקטיביות השימוש של כלי הרכב, לשיפור בטיחותם האישית של הנוהגים, לאפשר שימוש ברכב על ידי גורמים מורשים בלבד, לבצע מעקב ובקרה אחר נהיגה חריגה לשם פיקוח על בטיחות הנסיעה ברכב, לטובת ביצוע תחקור ושחזור של היסטוריית השימוש ברכב ולאפשר ניתוחים רוחביים לגבי אופי השימוש ברכבי הממשלה.
46. לטענת המשיבה, במהלך השנים 2014-2015 התקיימו שיחות ופגישות בין הצדדים וזאת במטרה לקדם את נוהל הפעלת המערכת החדשה – מערכת ה"פוינטר", ואף התקיים הליך משפטי בבית הדין – ס"ק 30206-06-14, [פורסם בנבו]אשר במסגרתו טענו המבקשים כלפי החלטת המשיבה להתקין כרטיסים חכמים ברכבי ממשלה הצמודים לעובדים. בעקבות אותו הליך שבו הצדדים לא הגיעו לידי הבנות בעניין זה, גובש נוהל על ידי המדינה שעניינו "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי".
47. לטענת המשיבה, לאחר גיבוש הנוהל, התבקשה המבקשת 1, מספר פעמים, להעביר את הערותיה לנוהל, מתוך רצון לקיים שיח והבנות עם העובדים ולא מתוך חובה. אך, המבקשת 1 נמנעה מלהעביר התייחסות לנוהל, למעלה משנה, תוך שהיא קושרת את סירובה לשתי סוגיות שאינן עולות בקנה אחד – האחת סוגיית הקרינה, אשר הועלתה בשלב מאוחר בהליך והשנייה סוגיית הפרטיות, אף שאין כל קשר בין שתי סוגיות אלה.
48. לטענת המשיבה, הנוהל אותו גיבשה המדינה, כולל מגבלות על איסוף המידע, הגישה אליו והשימוש בו, וזאת על מנת לאזן בין השגת תכליות חשובות, כגון הבטיחות האישית של הנהגים, סיוע בשמירה על איכות הסביבה וחסכון משמעותי של כספי ציבור, אל מול הגנה על זכותם לפרטיות של העובדים הנוהגים ברכבים.
49. לטענת המשיבה, הנוהל קובע מפורשות תצורות הפעלה, במסגרתן תהא הרשאות צפייה מצומצמות לפי סוגי מידע שונים, את התכלית לשימוש בו, ואת המקרים הנקודתיים בהם יהיה מותר לבעלי ההרשאה הרלוונטית לעיין במידע מבלי לחשוף את זהות הנהג וכן את המקרים בהם יהיה ניתן לחשוף את
--- סוף עמוד 13 ---
זהות הנהג, תוך שמפורט כיצד המידע יישמר ואיך הוא מאובטח וזאת על מנת לאזן בין השגת התכליות שנמנו לעיל לבין ההגנה על זכותם לפרטיות של העובדים הנוהגים ברכבים.
50. לטענת המשיבה, הנוהל יוצר הבחנה בין סוג הרכב בהתאם לשימוש הנעשה בו: תצורה א' - רכבי איגום הינם רכבים השייכים לממשלה המשמשים את עובדיה לצורך ביצוע משימות היחידה. תצורה ב' – רכבים הצמודים לבעלי תפקידים במשרדי הממשלה. תצורה ג' – רכבים צמודים הניתנים בהתאם לתפקיד העובד המצריך הצמדת רכב בשעות העבודה כמו: פקחים.
51. לטענת המשיבה, הנוהל קובע, בין היתר, באילו מקרים ייחשף המידע הנאסף במערכת וכן, באילו מקרים תיחשף זהות הנהג ובפני מי.
52. לטענת המשיבה, הנוהל קובע שבמקרה שיש צורך בשחזור נסיעה – המידע ייחשף, ללא זהות הנהג, בפני שלושה בעלי תפקידים בלבד במינהל הרכב. במקרה של תאונה, דו"חות או נהיגה מסוכנת מעל 3 פעמים, למשל נהיגה מעל 140 קמ"ש – תיחשף זהות הנהג. במקרה אחר, בו יעשה שימוש ברכב איגום מחוץ לשעות העבודה ו/ או מחוץ לאזור המוגדר, זהות הנהג לא תיחשף.
53. עוד טוענת המשיבה, כי הנוהל קובע גם מקרים בהם עומדת למדינה הזכות למנוע שימוש ברכב והם: חריגה ממועד ביצוע טיפול או מבחן רישוי, מקרה ובו לא הוחזר למנהל הרכב הממשלתי רכב שניתן בהקצאה זמנית, במקרה בו לא הוגש על ידי הנהג דיווח על תאונה, במקרים חוזרים של נהיגה אגרסיבית במידה שאינה סבירה ובמקרה בו הרכב נגנב.
54. לטענת המשיבה, הנוהל המידתי קובע מפורשות מקרים בודדים בהם תיחשף זהות הנהג ואת הגורמים המצומצמים להם תיחשף זהות הנהג וזאת כדי להבטיח מניעת סכנה, ניהול אפקטיבי ויעיל של צי הרכב הממשלתי ולחיסכון בכספי הציבור.
55. לטענת המשיבה, במסגרת ההתקשרות של המדינה עם חברת האיכון הוחלו כללי אבטחת מידע נוקשים במיוחד לפיהם המידע יישמר אך ורק בשרתי מנהל הרכב ולא בשרתי חברת האיכון, כאשר העברת המידע נעשית בהתקשרות
--- סוף עמוד 14 ---
מאובטחת אשר אופיינה על ידי צוות אבטחת מידע ומנוהלת על ידי צוות מערכות מידע במשרד האוצר.
56. לטענת המשיבה, לאחר התקנת המערכת וגיבוש הנוהל, המשיבה הבהירה היטב את צרכי המערכת למבקשים ואף הוסכם כי המבקשת 1 תעביר את הערותיה לנוהל איכון הרכבים בתוך שבועיים, במקביל לבדיקה של מנהל הרכב הממשלתי ביחס לסוגיית הקרינה, אך הערות לנוהל לא התקבלו כלל ולפתע מנסים המבקשים לקשור בין סוגיית הקרינה לסוגיית הפרטיות.
57. לטענת המשיבה, התכלית של שמירה על כספי ציבור – ניהול צי הרכב באופן יעיל וחסכוני והתכלית של שמירה על בטחון הנהגים והציבור – פיקוח על אופן הנהיגה של הנהגים ברכבים לשם שמירה על בטיחות הנסיעה, הן תכליות ראויות.
58. לטענת המשיבה, הפררוגטיבה האמורה כפופה לדרישות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות, כאמור בעניין איסקוב ענבר, והכול בשל פגיעה שעלולה להתרחש בפרטיות העובדים בעת מימוש האינטרסים הלגיטימיים של המדינה כמעסיק.
59. לטענת המשיבה, איסוף המידע באמצעות המערכת יעשה בכפוף לעקרון הלגיטימיות, לפיו לא תהיה פגיעה במידתיות או סבירות - המידע לא ייאסף ממניעים פסולים ובלתי מוגדרים חסרי זיקה לאינטרסים הלגיטימיים של מקום העבודה. עוד טוענת המשיבה, כי המשיבה נקטה במנגנוני הגנה ואבטחה מספקים על מנת למנוע דליפת מידע ו/ או שימוש לרעה במערכת וזאת כדי להגן על פרטיות העובדים.
60. לטענת המשיבה, בנסיבות האמורות, בשים לב לנוהל שגובש על ידי הגורמים הרלוונטיים במדינה, העונה על דרישת המידתיות והסבירות בשימוש במערכת ובמידע שנצבר בה, וכן מספק את חובת היידוע והשקיפות כלפי העובדים ומפרט את אופן שמירת המידע ומנגנוני ההגנה והאבטחה, עומדת למדינה הזכות לעשות שימוש במערכת למטרות שלשמן הותקנה.
ההליכים בתיק
--- סוף עמוד 15 ---
61. בקשת הצד הוגשה ביום 2.6.2019.
62. בהתאם להחלטה מיום 2.6.2019 ניתן צו ארעי עד לקיומו של דיון בתיק למניעת הפעלת מערכת המעקב. כפי שפורט בהחלטה – "הצו ניתן על מנת למנוע עובדות חדשות בשטח ואין בו משום הבעת דיעה על ההליך".
63. דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 17.7.19. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה ההסתדרות תעביר בתוך 14 ימים התייחסותה לנוהל הפעלת מערכת האיכון אשר המדינה חיברה ; המדינה תעביר את התייחסותה להערות ההסתדרות בתוך 7 ימים נוספים; במידת הצורך תתקיים פגישה בין הצדדים; בשלב זה הצו הארעי שניתן בתיק יעמוד בתוקפו; המו"מ יהיה בפיקוח בית הדין והצדדים מבקשים שבית הדין יקבע כבר עכשיו מועד לדיון.
64 ביום 4.9.19 התקיים דיון נוסף בתיק במסגרתו הוסכם לאחד בין ההליך הזמני לתיק העיקרי וכי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית.
65. דיון ההוכחות התקיים ביום 13.11.2019. במסגרת דיון ההוכחות נחקר מר ארז אופינקרו (מזכיר חטיבה ארצי בהסתדרות עובדי המדינה) על תצהירו וכן מר חנן אהרון (יו"ר ועד עובדים ארצי במשרד התחבורה). מטעם המשיבה העיד מר אסף הופר (מנהל תחום נכסים, רכש ולוגיסטיקה באגף החשב הכללי במשרד האוצר).
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
המחלוקת
--- סוף עמוד 16 ---
66. השאלה העיקרית שבמחלוקת, היא האם עומדת למדינה הזכות להתקין ולהפעיל את מערכת האיכון – מערכת הפוינטר, ברכבי המדינה ובכך לאסוף מידע על התנהלות הנהגים הן מבחינת שימוש ברכב והן מבחינת בטיחות נהיגתם, ובכלל זה ביחס לרכבי העובדים שמשמשים את העובדים גם מחוץ לשעות העבודה - בחייהם האישיים ואת בני משפחותיהם.
67. התקנת מערכת הפוינטר ברכבי העובדים נוגעת לשתי סוגיות שונות: האחת הינה סוגית הקרינה והשניה הינה סוגית הפגיעה בפרטיות.
דיון והכרעה
68. באשר לסוגית הקרינה - ביום 17.7.2019 הגישה המשיבה לבית הדין הודעת עדכון מטעמה אליה צורפה אישור שהתקבל ביום 16.7.2019 מ"אגף מניעת רעש וקרינה" מהמשרד להגנת הסביבה החתום על ידי פרופ' גלברג, הקובע, כי –
"לאור ממצאי הדו"ח המצורף ולאחר ההוראה של מינהל הרכב לחברת "פוינטר" להפעיל את המערכת בקצב שידור שלא יעלה על שידור אחד בדקה ולאחר קבלת אישור חברת "פוינטר" כי יפעילו את המערכת באופן המבוקש – אין צורך לתת היתר למערכת איכון "פוינטר" מכוח חוק הקרינה הבלתי מייננת מאחר שהספק הממוצע הינו מתחת לרמת הפטור – 0.1 וואט".
69. אישורו זה של פרופ' גלברג, שעל בסיס חוות דעת כגורם המקצועי המוסמך במשרד להגנת הסביבה, העלו המבקשים את טענותיהם לגבי סוגית הקרינה, מייתר לטעמנו את הדיון בסוגית הקרינה, שכן לפי אישור זה נתקבלו עבור המשרד להגנת הסביבה אסמכתאות עובדתיות מספקות כי המערכת אינה צריכה היתר הפעלה על פי חוק הקרינה.
70. על כן, אנו נדרשים, כעת, לתת את דעתנו לסוגיה השנייה והיא סוגית הפגיעה בפרטיות.
71. בסוגית הפרטיות, הגישה ההסתדרות בקשת צד זו תוך שהיא נשענת על שתי טענות מרכזיות: האחת, כי דרישת מעסיק מעובדיו לאסוף נתונים על ציבור הנהגים ובני משפחתם, ובכלל זה באמצעות הכרטיס החכם המתחבר למערכת
--- סוף עמוד 17 ---
הפוינטר, מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות העובד לפרטיות, והאחרת, כי על המדינה - כמעסיקה - מוטלת החובה להיוועץ עם הארגון היציג בטרם קבלת החלטות ובטרם יישום הנוהל וכן לנהל עם המבקשים מו"מ ביחס להשלכותיו על תנאי עבודת העובדים.
המסגרת הנורמטיבית
72. בעידן העכשווי, אנו ערים לתופעה בה הטכנולוגיה הינה חלק אינהרנטי מעולם העבודה. מעסיקים רבים עושים שימוש בטכנולוגיות מידע שונות וזאת כדי להתחקות אחר ביצועי העובדים במקום עבודתם. נקודת המוצא הינה כי, למעסיקים יש אינטרס במעקב ורשות מסוימת מכוח זכות הקניין שלהם וזכות היתר הניהולית שלהם בהפעלת אמצעים כאלה, בעוד שלעובדים אינטרסים שלא להיות חשופים למעקב, אינטרסים הנובעים מצרכים שונים אשר הזכות לפרטיות משמשת להם גג משפטי.
בעניין זה יפים דבריו של פרופ' מיכאל בירנהק, מרחב פרטי - הזכות לפרטיות בין משפט וטכנולוגיה (תשע"א), בעמוד 453 תחת הכותרת "מעקב אחרי עובדים":
"באופן קונקרטי, נקודת המוצא צריכה להיות שבכלל, מעקב סמוי אחרי עובדים פוגע בפרטיות גם אם יש למעסיק אינטרס לגיטימי בכך. את הבדיקה יש לפתוח באיתור וזיהוי הפגיעה בפרטיות. המסגרת הראשונה לבדיקה היא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולצידו חוק הגנת הפרטיות. כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".
73. האינטרסים של המעסיק לובשים לבוש משפטי של זכות הקניין של המעסיק בעסקו וזו מעוגנת כיום ומוגנת במסגרת הזכות החוקתית לקניין.
הזכות הקניינית של המעסיק העומדת לפתחו מאפשרת למעסיק לנהל את עיסוקו בדרך המועילה והיעילה בהתאם להבנתו – זיקה שהוכרה כזכות יסוד בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – "אין פוגעים בקנינו של אדם" ובסעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק – "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".