--- סוף עמוד 18 ---
74. זכות המעסיק משתרעת על המפעל, אבל לא על העובדים. בני האדם אינם עוד מושא להגנה קניינית של המעסיק. לכל היותר, העובדים משכירים את כוח העבודה שלהם לרשות המעסיק.
75. בעניין זה יפים דבריה של פרופ' רות בן ישראל ז"ל, זכות היתר (הפררוגטיבה) הניהולית של המעביד: תבנית עיצובה בעידן הבתר ־תעשייתי, בעמוד 714 תחת הכותרת "זכות ־ היתר הניהולית: יחסי שליטה וכפיפות":
"המעביד יונק את הזכות – היתר הניהולית בהיבט הקנייני מבעלותו על המפעל, ולא בעלותו על העובד ועל כוח עבודתו. זכות – היתר שואבת את כוחה מבעלותו של המעביד על אמצעי הייצור, המוסברת והמובנת על פי מודל הקניין כשליטה. בעלותו של המעביד על אמצעי היצור מאפשרת לו לעשות כרצונו במפעל שהינו קניינו. בעלות של המעביד באה לידי ביטוי, במקביל, גם בשלילת זכותו של העובד להשמיע קולו בהקשר של דרך שימוש באמצעי הייצור, שאינם בבעלותו. פסיקת בית הדין לעבודה השתיתה את ההכרה בזכות היתר ניהולית של המעביד על יסוד קנייני".
76. על כך, באים ומוסיפים דבריה היפים של השופטת ברק בפסק הדין דיון נד/1-4 הסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשייה האווירית לישראל בע"מ" [פורסם בנבו] שבו הייתה בדעת מיעוט, אם כי נראה שדבריה משקפים את עמדת בית הדין בכלל, שכן בג"צ קיבל את העתירה כנגד פסק הדין:
"בעליו של מפעל אינו בעליו של העובדים במפעל. לא העובדים ולא כוח העבודה שלהם, הם קניינו של המעביד. העבדות, שראתה בעובד קניינו של המעביד, פסה מן העולם ואינה חוקית עוד. לכל היותר ניתן לראות בכוח העבודה של העובד קניינו של העובד אותו הוא משכיר למעביד."
77. על תכולתה של אותה פררוגטיבה ניהולית של המעסיק, לנהל את עסקו כראות עיניו, הרחיב השופט אילן איטח בפסק הדין - 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי – עיריית קלנסווה [פורסם בנבו] (להלן – "עניין קלנסווה") בבית הדין הארצי (עמ' 56) –
"רשאי מעסיק לפעול להשׂאת הרווחים בעסקו, לפעול לייעול העסק, לקבוע את האופן שבו יתנהל העסק, לרבות עריכת "שינויים בשיטות העבודה ובנוהלי העבודה", מה שמכונה בספרות (על ידי סגנית הנשיא (בדימוס) ברק-אוסוסקין) – זכות
--- סוף עמוד 19 ---
ניהולית עסקית. הפררוגטיבה הניהולית כוללת גם את הזכות לקבוע את כללי המשמעת בעבודה, סדרי העבודה, מסגרת שעות העבודה, אופן רישומן, להנהיג כללי בקרה ומעקב אחר מהימנות הרישום וכיו"ב, וכן רשאי מעסיק לערוך שינויים כאלה ואחרים בעסקו, מה שמכונה בספרות זכות ניהולית ביחסי עבודה."
78. ואולם, זכות היתר-הניהולית של המעסיק היא אינה זכות מוחלטת והיא כפופה לחובות המעסיק לנהוג בתום לב, בסבירות ובמידתיות למול זכויות העובד כפי שאלה הוכרו בדין במהלך השנים. כפי שהסביר הנשיא ס. אדלר בפסק דין - עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה – האיגוד הארצי לקציני הים – צים חברת השייט הישראלית בע"מ [פורסם בנבו] (עמוד 124) (להלן - "עניין צים") –
"אולם פררוגטיבה זו אינה מוחלטת; היא כפופה לעקרון שוויון ההזדמנויות, תום-לב, עקרונות המשפט הציבורי ואף לזכויות הקנייניות של העובדים במקום עבודתם".
.
79. על כך, באים ומוסיפים דבריו היפים של השופט אילן איטח בפסק הדין, (ארצי) עניין קלנסווה (עמ' 57):
"הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק אינה בלתי מוגבלת, ודאי כך הוא בכל הנוגע לזכות הניהולית ביחסי העבודה. הפררוגטיבה האמורה לעולם כפופה לחובת תום הלב, לסבירות ולמידתיות, ונקודת המוצא בהפעלתה היא "במישור זכויות האדם", שכן "נגד זכות המעביד לקניין וכנגד פררוגטיבת הניהול העומדת לו יש להתחשב בזכויות יסוד של העובדים..."" .
80. התנגשות זו בין זכויות המעסיק וזכויות העובד נדרשת להיות מיושבת באמצעות איזון הולם ביניהן. וכדברי השופט אליאסוף בפסק הדין - דב"ע (ארצי) נד/1-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – התעשייה האווירית לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כט 601 (להלן – "עניין רמת"א") בבית הדין הארצי (עמ' 635):
"עלינו למצוא את האיזון הנכון בין פררוגטיבה זו לזכויות העובדים, בין זכותו של המעביד לאוטונומיה של רצון פרטי ולזכותו לחופש העיסוק, לבין אותן זכויות של העובדים. דרישת תום הלב מהמעביד דורשת שהמעביד לא ינצל את הפררוגטיבה הניהולית שלו מעבר לסביר באופן שעובד סביר לא יוכל להסכים
--- סוף עמוד 20 ---
לה. דרישת תום הלב מהעובד דורשת שהעובד לא יתנגד לכל שינוי שנעשה על-ידי המעביד תוך כדי מהלך יחסי העבודה ובכך לא יאפשר למעביד לנהל את עסקו."
81. בענייננו, אל מול זכות היתר הניהולית הקניינית של המעסיק, ניצבת הזכות לפרטיות של העובד המעוגנת גם היא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובצד לכך מעוגנת גם בחוק ספציפי – הוא חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן- "חוק הגנת הפרטיות").
82. בעניין עיגונה של זכות הפרטיות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יפים דבריה של השופטת נילי ארד בעניין איסקוב ענבר, בבית הדין הארצי, עמ' 16:
"אל מול הערך החוקתי-אובייקטיבי של הקניין והפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ברכושו מקום העבודה, והאפשרויות הטכנולוגיות העומדות לרשותו, ניצבים הערכים החוקתיים-אובייקטיביים של פרטיות וכבוד העובד, שהם מהחשובים בזכויות האדם בישראל. הזכות לכבוד כזכות חוקתית קבועה בסעיפים 2 ו- 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המורים כי "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם" וכי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". הזכות לפרטיות קבועה כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע "הוראה כללית" לפיה "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". בנוסף קובע חוק היסוד זכויות חיוביות המטילות על המדינה חובת הגנה על הפרט מפני חדירה "לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו" "והגנה על סוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו" וזכויות שליליות המכילות איסור על "חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו".
83. חוק הגנת הפרטיות מוסיף ומטיל על המעסיק חובות ספציפיות בהקשר של זכותו של העובד לפרטיות. אחת מחובות אלה, עליה נרחיב בהמשך, מופיעה בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות אשר בא וקובע את הצורך בהסכמתו של העובד לפגיעה בפרטיותו – "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו", תוך שסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר מהי פגיעה בפרטיות העובד, ובכלל זה פגיעה מהסוג הרלבנטי לדיון שבפנינו – "(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;".
--- סוף עמוד 21 ---
84. בעניין איסקוב ענבר קבע בית הדין הארצי כי בשל הפער הניכר ביחסי הכוחות בין מעסיק לבין עובדיו, יש לתת משקל גבוה יותר לזכות העובד לפרטיות מאשר לזכות הקניינית של המעסיק –
"לאור החובות המוגברות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, ניתן במשפט העבודה משנה תוקף לערך החוקתי-אובייקטיבי של פרטיות העובד. הצורך בהגנה על זכות העובד לפרטיות במקום העבודה, לרבות פרטיותו במידע במסגרת שימוש במחשב וטכנולוגיות תקשורת ומידע, נובע בעיקרו מפערי הכוחות האינהרנטיים ביחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה; מן ההכרה במציאות לפיה העובד נמצא במקום העבודה חלק ניכר משעות היום, ולעיתים אף משעות היממה; מעירוב התחומים וטשטוש האבחנה, ההולך ופושט, בין חיי העובד בעבודה ומחוצה לה; ומטיבם של יחסי העבודה המושתתים על אמון הדדי ועל תיפקוד העובד במסגרתם . בתוך כך, נדרשת הגנה על פרטיות העובד במקום העבודה, אף כמחסום מפני פגיעה בזכות לשוויון והגנה מפני אפליה מטעמים פסולים" (עמ' 17-18).
...
"ההגנה על פרטיות העובד במידע ובהתקשרות כוללת חופש ביטוי בהתקשרות, סודיות בהתקשרות, ואנונימיות. בהתאם, אף חל העקרון לפיו לא ייחשף המעסיק למידע אישי של העובד שאינו קשור לצרכי העבודה וקמה ההגנה על זכותו של העובד לפרטיות העובד מפני מעקב וחדירה לפרטיותו." (עמ' 18).
85. בית הדין הארצי בעניין איסקוב ענבר התווה את הכללים המנחים, במסגרת סוגית זכות העובד לפרטיות במקום העבודה, לבחינת סמכותו של המעסיק לעקוב באמצעים טכנולוגיים אחר פעולות שמבצע העובד בכלי עבודה של המעסיק – באותו מקרה, תיבות דוא"ל על מחשבים של המעסיק במקום העבודה.
86. במסגרת פסק דינו עשה בית הדין הארצי בעניין איסקוב ענבר הבחנה בין סוגי תיבות דוא"ל שונות, במרחב הפרטי של העובד ובמרחב פעילותו של המעסיק. זאת, בדומה לענייננו, בו נסובה המחלוקת סביב מעקב המעביד אחר פעולותיו של העובד ברכב של המדינה, במרחב פעילותו של המעסיק – המדינה או במרחב הפרטי. בפסק דינו קבע בית הדין הארצי את המבחנים לקיומם של מקרים חריגים בהם מותר למעסיק לעקוב אחר פעילות פרטית של העובד, שעיקריהם כדלקמן: (1) קיומה של מדיניות ברורה ומאוזנת הנהוגה במקום העבודה בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגית המעקב לרבות כללי האסור והמותר; (2) עקרון הלגיטימיות - השימוש בטכנולוגית המעקב מוגבל למטרות החיוניות
--- סוף עמוד 22 ---
לעבודה כחלק מעקרון הלגיטימיות; (3) עקרון צמידות המטרה – השימוש במידע מוגבל למטרה הראשונית שלשמה נאסף; (4) עקרון המידתיות – המעסיק בחן טכנולוגיות חלופיות שפגיעתן פחותה בפרטיות העובדים, וכן, במובן הצר, התועלת שבהגשמת מטרת המעקב עולה על הנזק עקב הפגיעה בזכויות העובד; (5) עקרון השקיפות – המעסיק הביא לידיעת העובדים בפירוט, בבירור ובבהירות את כללי המדיניות הנוהגת והמחייבת במקום העבודה בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיות המידע המותקנות, אותה מן הראוי לעגן בתקנון החל במקום העבודה, ובהסכמה עם ארגון העובדים או נציגות העובדים במסגרת הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי; (6) נתקבלה הסכמת העובד לפעולות המעקב – הן הסכמת העובד מראש, מרצון ומדעת למדיניות הנוהגת אצל המעסיק בנוגע לפעולות אלה, והן הסכמת העובד ספציפית בגין כל פעולת מעקב נפרדת.
מן הכלל אל הפרט
מערכת לאיתור ומעקב לכלי רכב
87. בענייננו, מערכת הפוינטר, המוצגת בהליך זה, הינה מערכת מעקב המותקנת ברכבי המדינה, הפועלת באמצעות "כרטיס חכם" המאפשר לאסוף מידע על השימוש הרחב הנעשה ברכב. הכרטיס החכם הינו כרטיס אישי, אשר אינו ניתן להעברה ובאמצעותו רשאי העובד לנהוג ברכבי המדינה בין אם מדובר ברכב אישי – צמוד ובין אם מדובר ברכב איגום - רכב יחידה (כפי שיופרט בהרחבה בהמשך). באמצעות הכרטיס החכם, נאסף מידע על נהיגתו של העובד מרגע הפעלת המנוע ועד לרגע כיבויו. מידע זה נאגר ונשמר במערכת וזאת בהתאם לנוהל - "תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי" שהציגה המדינה (סעיף 3 לתגובה מטעם המדינה) (להלן - "הנוהל") עליו נרחיב את השיח בהמשך. כלומר, פרטיו האישיים של העובד מקודדים על גבי הכרטיס החכם ובכך למעשה המערכת מתחקה אחר פעולות שהעובד מבצע במהלך נהיגתו ברכב.
נוהל - תפיסת ניהול לתפעול מערכת לאיכון ורישום נסיעות ברכב ממשלתי
88. עפ"י הנוהל, מערכת האיכון צפויה לפעול בשלוש תצורות הפעלה שונות, כדלקמן:
--- סוף עמוד 23 ---
"3.1 תצורה א' – תצורת הפעלה מלאה. תצורה זו מיועדת להתקנה ברכבי האיגום של משרדי הממשלה, שהינם רכבים המשמשים לצורך ביצוע משימות היחידה בה הם נמצאים, כגון – משלוחים והובלות דחופות, הסעות עובדים (שלא מקבלים אחזקת רכב), הובלת ציוד, פיקוח וכו' (להלן- רכב איגום). יש לציין כי רשאים לנהוג ברכבים אלה נהגי המשרד בלבד ובשעות העבודה. הרכבים חונים במהלך הלילה במשרד ואינם משמשים לצרכים פרטיים.
במסגרת תצורה זו המידע שייאסף במערכת יכלול:
· זיהוי נהג באמצעות כרטיס חכם.
· יומן נסיעה הכולל שעת הנעה וכיבוי הרכב כולל קריאת מונה (יחליף את הצורך ברישום ידני של יומן נסיעות).
· ניטור התנהגות נהג הכולל מידע על נהיגה חריגה בצורה שאינה סבירה – בלימות ופניות חדות, נסיעה במהירות חריגה מעל 140 קמ"ש וכדו'. כמו כן ניתן להתקין גם לחצן מצוקה שיאפשר לנהג ליידע את מנהל התחבורה במשרד במקרה חירום.
· איתור מיקום הרכב באמצעות רכיב GPS המותקן ברכב, בהתאם לצורך הניהולי ולהרשאות שיפורטו להלן.
3.2 תצורה ב' – תצורת הפעלה חלקית. תצורה זו מיועדת להתקנה ברכבים הצמודים של בעלי התפקידים במשרדי הממשלה כמקובל בדירוג הבכירים (להלן- רכבים צמודים).
במסגרת תצורה זו המידע המתקבל מהמערכת יכלול:
· זיהוי נהג באמצעות כרטיס חכם וקורא קירבה.
· יומן נסיעה הכולל שעת הנעה וכיבוי הרכב כולל קריאות מונה – לגבי שעת הנעה וכיבוי בשעות העבודה בלבד.
· ניטור התנהגות נהג הכולל מידע על נהיגה אגרסיבית במידה שאינה סבירה – בלימות ופניות חדות, נסיעה במהירות חריגה וכדו'. כמו כן ניתן להתקין גם לחצן מצוקה שיאפשר לנהג ליידע את מנהל התחבורה במשרד במקרה חירום.
יצוין כי בתצורה זו בוטלה היכולת לאתר את מיקום הרכב (רכיב GPS מגוון).
3.3 תצורה ג' – תצורה זו תחול על הרכבים צמודים הניתנים בהתאם לתפקיד העובד שמצריך הצמדת רכב (להלן-צמוד תפקיד), בשעות העבודה בדומה לתצורה א' ושלא בשעות העבודה בדומה לתצורה ב'".
89. לשם דיון והכרעה במחלוקת שהובאה בפנינו בסוגית הפרטיות, נבחן האם מעקב מערכת האיכון אחר פעולותיו של העובד ברכב המדינה באופן המוסדר בנוהל מערכת האיכון על שלוש תצורות ההפעלה שלו, עומד באיזון ההולם בין
--- סוף עמוד 24 ---
הפררוגטיבה הניהולית לבין זכות העובד לפרטיות, כפי שאיזון זה הוסדר בכללים המנחים שנקבעו בעניין איסקוב ענבר.
הכלל הראשון - חובת המעסיק לקביעת מדיניות ברורה ומאוזנת.
90. כך נקבע בעניין איסקוב ענבר בעניין חובה זו –
"על המעסיק לקבוע מדיניות מאוזנת בכל הנוגע להקצאת מרחב וירטואלי פרטי לעובד בשימושי המחשב במקום העבודה, המותר והאסור וגבולותיהם. עליו לקבוע מדיניות ברורה בנוגע לצורך בקיום מעקב אחר תכתובת אי-מייל של העובד במחשב שהועמד לשימושו והטכנולוגיות בהן ייעשה שימוש, לרבות ניטור נתוני תקשורת ותוכן של תכתובת אי –מייל" (עמ' 38)