.8קביעת שיעור הנזק
בית המשפט קמא סירב, כאמור, לאמץ, לצורך אומדן הנזק, את חוות- דעתו של שמאי המקרקעין, שהוצגה לפניו מטעם המשיבים, בציינו, כי "קביעת השווי שעשה המומחה הנ"ל אינו מבוסס על שום נתון אובייקטיבי ואינו אלא בגדר ניחוש". תחת זאת, חישב השופט המלומד את נזקם של המשיבים בדרך הבאה: החנות מס' 7, ששטחה 70.2מ"ר, נמכרה למשיבים בסכום של 655, 660ל"י. בסמוך לאותו מועד נמכרה החנות מס' 4, ששטחה 64מ"ר, ללקוחות אחרים במחיר של 000, 479ל"י. מכך הוא חישב ומצא, כי לפי העלות הממוצעת למ"ר יקרה החנות מס' 7יותר, וההפרש המשוקלל עומד על 255, 135ל"י. במונחים ריאליים של מועד פסק הדין (אמצע שנת 1988), ולאחר שהוספו הפרשי הריבית, עמד תשלום הפיצויים על כ-000, 25ש"ח.
קביעה זו הינה יעד להתקפותיהם של שני הצדים, והמשיבים אף הגישו בעניין זה ערעור נגדי. טענתם העיקרית של המשיבים נוגעת לדחיית חוות- דעתו של שמאי המקרקעין, אך אבהיר מיד, כי לא מצאתי מקום להתערב בעניין עובדתי זה בהחלטתו של השופט קמא. מחקירתו הנגדית של העד המומחה עלה, כי נתונים רבים לא מצאו ביטוי באומדניו, ולאחר שהשופט המלומד התרשם מדברי העד, כי הם מבוססים על ניחוש ותו לאו, אינני רואה סיבה כערכאת ערעור לשנות מכך.
כיצד על בית המשפט לחשב את הנזק במקרה זה? הדרך אשר בחר השופט קמא לוקה באלמנט מרכזי אחד: חישובו מתבסס על ערך המכירה של כל חנות, אולם בצדק טוענת המערערת, כי ערך זה לא זו בלבד שלא נטען והוכח על- ידי המשיבים, אלא שאיננו משקף בהכרח נתונים אובייקטיביים. שכן, החנות מס' 4נמכרה בנסיבות מיוחדות, שהשפיעו על מחירה.
שקלתי עקב כך לקבל את ערעורה של המערערת גם בעניין זה ולהורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם הבאת ראיות לשאלת הנזק. אולם לאחר שיקול נוסף העדפתי להביא לכלל סיום את ההתדיינויות הארוכות בפרשה זו ולדחות את שני הערעורים על גובה הפיצויים. נראה לי, כי לאור מכלול הנתונים שעמדו לפני בית המשפט, היה אומדן הנזק הסופי אליו הגיע סביר בהחלט. אכן, המשיבים נדרשו לשלם מחיר יקר יותר עבור החנות מס' .7אך אילו היו זוכים, בעקבות זאת, בתשואה שוטפת גבוהה יותר, למשל על-ידי גביית שכר דירה חודשי גבוה יותר מאשר בחנות מס' 4, לא הייתי מוצא כל נזק בעצם הפרשי המחירים. אולם העובדה, שגם בחנותם הנוכחית ירד שכר הדירה ועתה אינו עולה על זה של חנות מס' 4, מחייבת לפצותם, והדרך בה חישב זאת בית המשפט קמא היא בבחינת הרע במיעוטו.
.9התוצאה היא, שהערעור העיקרי מתקבל באופן ששיעור האחריות של המערערת יעמוד על מחצית נזקי המשיבים בלבד. הערעורים על גובה הנזק נדחים, ולפיכך ייקבע גובה הפיצוי הסופי בו תחויב המערערת כמחצית הסכום שפסק בית המשפט קמא. לאור קבלתו החלקית של הערעור, ובהתחשב בעובדה שהמערערת חויבה בסכום הוצאות גבוה בבית המשפט המחוזי, אני מציע לחייב את המשיבים בצוותא בהוצאות המערערת בהליך זה, כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 4ש"ח מהיום.
הנשיא מ' שמגר: אני מסכים.