162. מעדותו של נציג מקורות מר פיני ליטמן ניתן לקבל מושג לעניין קצב שינוי הרכב מי המאגרים ותחלופתם. כך העיד מר ליטמן כי בעונת ההשקיה מאגר "נשר" אוגר בתוכו בכל רגע נתון כ-1.6 מיליון מ"ק וכי מאגר "תעוז" אוגר בתוכו בכל רגע נתון כ-1.2 מיליון מ"ק [עמ' 861, ש' 21-16] – יחד מדובר בנפח אגירה אדיר של כ-2.8 מיליון מ"ק [וזאת אף מבלי להביא בחשבון את מאגר "מסילת ציון" הקטן יותר והמהווה אף הוא חלק בלתי נפרד ממפעל ההשבה של מי הקולחין לחקלאות]. עוד העיד מר ליטמן כי מפעל השבת קולחי מט"ש איילון לחקלאות צורך בממוצע כ-8 מיליון מ"ק בלבד בשנה. מנתונים אלו ניתן ללמוד ולהסיק על הקצב האיטי והממושך של תחלוף הרכב מי המאגרים.
163. תמים דעים אני עם עמדת הנתבעים לפיה, הנתונים היחידים הרלוונטיים לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין מי הקולחין שסופקו לתובעים לבין הנזק הנטען על ידם הם הערכים הממוצעים של הקולחין אשר נמדדו במאגרי מפעל ההשבה "נשר" "תעוז" ו"מסילת ציון". הם אלו אשר משקפים את איכות מי ההשקיה אשר סופקו בפועל לתובעים.
--- סוף עמוד 38 ---
לסיכום
בדיקות מי הקולחין שסופקו לתובעים אשר בוצעו באופן תכוף וסדיר בתקופה הרלוונטית [קיץ 2012 עד חורף 2013], הן בנקודת היציאה מהמט"ש על-ידי האיגוד [תיק מוצגים 4139-3832] והן במאגרי הקולחין עצמם על-ידי מקורות [תיק מוצגים 224-111] אינם מצביעים על כל חריגה משמעותית, בוודאי שלא חריגה מתמשכת בריכוזי המלחים, בתקופה הרלוונטית לתובענה; וביחס לנתוני הקולחין שנמדדו בשנים עברו – שנים ארוכות בהן הושקו מטעי התובעים ללא כל בעיות.
יב. מה גרם לתמותת עצי השקד
164. כאמור השאלה מה גרם לתמותת עצי השקד היא השאלה העיקרית השנויה במחלוקת כשמדובר בתביעת התובעת 1. מצד אחד טוענים התובעים כי סיבת התמותה היא השקיית המטע במי קולחים בעלי ריכוז מלחים גבוה בכלל וריכוז אלומיניום בפרט שהביא לתמותת העצים. מנגד טוענים הנתבעים כי עצי השקד מתו מעודף מים מאחר שנשתלו בקרקע אטומה, השנים 2011-12 היו שנים גשומות אשר גרמו להצטברות מים בשכבה האטומה מה שהביא לרקב של השורשים ולתמותת העצים. עיקר טענת הנתבעים היא שלאור סקרי קרקע שנעשו עובר לנטיעה בשנת 2006, התובעים הוזהרו שהקרקע או חלקים ממנה אינם מתאימים לגידול שקדים ולמרות זאת הם בחרו לטעת עצי שקד.
165. בשאלת הסיבה לתמותת העצים, במובחן משאלת הנזק, הצדדים הצטיידו בחוות דעת או בעדויות של מומחים לדבר. התובעים הסתמכו על חוות דעתם של פרופ' שוסיוב והשמאי החקלאי עתריה, המדינה הסתמכה בעיקר על עדותו של אהוד חנוך, מקורות הסתמכו על חוות דעתו של ד"ר אלברט אבידן והאיגוד הסתמך על חוות דעתו של פרופ' מינגלגרין.