217. כל מומחי ההגנה השיבו שערכי מליחות לא גורמים למוות עצים, אלא לכל היותר להפחתת יבול, ולמעשה גם בן הגיא לא טענה אחרת. ד"ר אבידן העיד שערכי המליחות שנמדדו לא יכולים לגרום לתמותת עצים, כי במשך 40 שנות עבודתו במשרד החקלאות, לא ראה מטעים שמתו בגלל ערכי מליחות [1061-1060, ש' 22; 23-21; 1133, ש' 10-8; 1138, ש' 19-18], וכי ברמות הללו לא נגרם נזק למטעים [1136, ש' 23-22].
--- סוף עמוד 49 ---
218. חנוך העיד שאין גורמים בענף שחושבים שהמטע מת מנזקי מליחות וכי גם המדריכים הפרטיים של האגודה, כגון מר בירגר, היו בדעה כי המטעים לא מתו ממליחות [1233, ש' 15]. חנוך הסביר שהשקיה בערכי מוליכות גבוהים עד 2.3 דצ'\מ' עלולה לגרום לירידה ביבול אך לא גורמת למוות [1198-1197, ש' 22]:
"אבל אני יכול לציין בצורה חד משמעית שזה לא גורם למוות של העצים. המליחות הספציפית הזאת שאתה מדבר עליה ועובדה שכל העצים במטע האחרים נשארו בחיים ומניבים ומרגישים טוב מאוד ולא קרה להם כלום כשהשקו אותם במים האלה".
219. מר חנוך הוסיף והעיד כי למרות שהיו חריגות כאלו ואחרות ברמות הנתרן במי הקולחין, הרי שהם היו ברמה סבירה ובוודאי שלא יכולים היו לגרום לתמותה של העצים. (ראה עדותו בשורות 19-21 בעמ' 1179, שורות 5-15 בעמ' 1197, שורות 18-26 בעמ' 1200, שורות 10-15 בעמ' 1213, שורות 2-16 בעמ' 1218, שורות 18-21 בעמ' 1226).
220. עדותו של מר חנוך הייתה לצנינים לעיני התובעים אשר ניסו להזימה. ניתן למצוא בסיכומי התובעים אמירות שאינן מדויקות וציטוטים לא מלאים (בלשון המעטה), שיש בהם כדי ניסיון להטעות את בית המשפט. כך למשל כותבים התובעים בסיכומי התשובה:
"העד חנוך הבהיר בעדותו כי לא היה בטוח במסקנותיו לגבי עודפי מים, ולכן התייעץ עם מומחים נוספים בתחום הקרקע והמים שזוהי מומחיותם."
(ב"כ התובעים מפנה לעמודים 143-144 לפרוטוקול המדובר במספור של חברת ההקלטות ולא מספור של בית המשפט). מהפרוטוקול עולים דברים אחרים מר חנוך היה בטוח במסקנותיו אך רצה גיבוי מאנשים שמתמחים בקרקע ובלשונו:
"ת. למה הייתי צריך את אותם גורמים?
ש: כן.
ת: מכיוון שה-, תראה, שוב פעם אני מפנה אותך, אני לא רופא אבל אני מפנה אותך לרופאים, כשאתה בא לרופא ובודק תחום מסוים שאתה מתמחה בו ויש בעיות אחרות אז אתה קורא למומחים אחרים, אותו הדבר פה, אני איש,
ש: אתה לא היית בטוח...