רק במקומות בהם הקרקע חרסיתית דחוסה, קיימת מגבלה רצינית והשפעה על גידול זה. סביר להניח שזו אחת מהסיבות לעקירת העצים במקומות אלה.
--- סוף עמוד 95 ---
מליחות הקרקע:
346. ברוב שטח המטע, המוליכות החשמלית שמבטאת ריכוז כל המלחים בתמיסת הקרקע נמוכה ונעה בין 0.4 ל-1.2 ds/m. גם כאן סוג הקרקע קובע את הצטברות המלחים, כגון הכלוריד והנתרן.
אכן, במטע זה, ברוב המדגמים, רמת הכלוריד סבירה ונעה בין 0.6 ל-1.92 מא"ק/ ליטר, במקומות בהם הקרקע בעלת מרקם חרסית חולית או חרסית סילטית שמאפשרת שטיפה יעילה של המלחים. לעומת זאת, רמת הכלוריד יחסית גבוהה (2.78 עד 3.44 מא"ק/ל' עד 12 מא"ק/ליטר בבור 4) במקומות בהם הקרקע חרסיתית דחוסה, שבה שטיפת המלחים לקויה. לכן, רמות גבוהות של כלוריד בקרקע היא נגזרת ותוצאה של סוג הקרקע. אחוז הגיר הכללי בקרקע נמוך יחסית ברוב השטח (בסביבות 8 עד 10%).
347. לגבי הנתרן, תוצאות הבדיקות מראות שברוב מדגמי קרקע רמת הנתרן סבירה ונעה בין 0.77 ל-2.0 מא"ק/ ליטר, אך בכמה מקומות במטע (בור 4), כמו בכלוריד, נמצאו ערכים גבוהים יחסית של נתרן שמגיעים בשכבות העמודות ל-13 מא"ק/ליטר. הסיבה לכך: לפי הבדיקה שערכתי בשטח, הקרקע חרסיתית דחוסה לאורך כל החתך, בעלת ניקוז גרוע ולא מאפשרת שטיפה יעילה של המלחים במיוחד כאשר אחוז רוויה בקרקע זו מגיע כמעט ל-60%.
348. ברוב המדגמים, הSAR נמוך. הוא נע בין 0.7 ל-2.0, פרט למספר מקומות בהם הקרקע חרסיתית דחוסה והוא מגיע ל-6.0 בגלל הנתרן הגבוה. יחס זה שמהווה את יחס ספיחת הנתרן לחרסית בקרקע (יחס בין נתרן לסידן ומגנזיום Na/Ca+Mg/2) הוא בעל ערך שימושי לחיזוי סכנת ניתרון הקרקע על ידי מי השקיה. במקרה הנדון אין סכנת ניתרון הקרקע.
349. בסיכום: לפי תוצאות בדיקות קרקע והסקר שערך ד"ר אבידן במטע אפרסמון המערבי, אין בעיות של מליחות גבוהה בקרקע כתוצאה מהשקיה במי קולחין. במקרה של מטע האפרסמון, במקומות בודדים בלבד, המליחות גבוהה באופן יחסי עקב סוג הקרקע, ובכל מקרה מליחות זו אינה הגורם לנזק.
איכות מי קולחין:
350. מר עתריה ופרופ' שוסיוב לא ביצעו בדיקות קרקע לא הציגו אף נתון על מצב הקרקע של המטע הן מבחינה פיזיקאלית והן מבחינה כימית שיכול להצביע על
--- סוף עמוד 96 ---
סיבת התנוונות העצים. הם התמקדו רק באיכות מי קולחין שלפי טענתם פגעו במטע אפרסמון. טענה זאת אינה נכונה, מאחר ותוצאות הבדיקות של מי קולחין ממאגר נשר ששימשו להשקיית מטעי האפרסמון וגם של האגסים, של החקלאים גולדברג ואנטמן, מראות שמים אלה אינם יכולים לגרום נזקים לגידולים אלה עד כדי התנוונותם.