"ת: העד, מר דנאי: לא ירדתי איתו לפרטים על המחלה, זה לא עניין אותי באותו שלב, אני באתי במטרה לבדוק אם הבן אדם, מה הוא רוצה לעשות, האם לדעתי, לשיקול דעתי המקצועי, יכול לעשות את מה שהוא עושה, את אותה צוואה, וזה הכל, השיחות, לא ירדתי לפרטים של המחלה, אני לא רופא.
[...]
העד, מר דנאי: עשיתי צוואות לאנשים חולי סרטן, היו מקרים שבהם התרשמתי שהבן אדם, שאני לא בטוח שהוא מבין בדיוק את המצב, ביקשתי אישורים רפואיים, במקרה הזה, לא מצאתי לנכון לבקש את האישור הרפואי, הוא היה בקיא מאד, הוא היה מאד ברור, אם הוא הושפע מאיזה תרופות, לא יודע.
עו"ד סמוכה: אתה יכול להגיד לי בוודאות שהוא לא הושפע מתרופות?
ת: אני לא יכול להגיד בוודאות שהוא לא הושפע מתרופות, אני לא רופא ואין לי מומחיות בצד הזה." (ההדגשות בקו- הוספו).
ראו: פרוט' מיום 18.6.2019, עמ' 59, שורות 10-26.
59. בהמשך החקירה ציין עו"ד דנאי לגבי השיחה והפרטים שנמסרו לו על ידי המנוח:
"העד, מר דנאי: אני לא יודע להסביר מה עבר במוחו של אדם, אני נמצא עם יהודי שאומר לי "אני רוצה, החלטתי, אני בערוב ימי, אני רוצה שכל רכושי יעבור לגב' XXX", אני לא ידעתי על הצוואות הקודמות, יכול להיות שאם היו צוואות קודמות, הייתי שואל אותו, מבין את הפירוט, למה היה אז ולא היום, אני שואל אותו שאלות על סמך מה שאני יודע באותו רגע. על סמך מה שאני יודע באותו רגע, הוא אומר "אני רוצה את כל רכושי להעביר לגב' XXX", אני לא מסתפק בה, ואני שואל אותו על הרכב המשפחה שלו, ואני שואל מי בחיים ומי לא בחיים, והוא מספר לי.
[...]
העד, מר דנאי: הוא מספר לי את הסיפור כדי שאני אבין שהבן אדם מדבר מרצון חופשי, הרי אני לא צריך להבין דברים אחרים, אני צריך, כעורך צוואה, כעד לצוואה, להבין שהוא עושה דברים מרצון חופשי, שכפי שבא לידי ביטוי באותו רגע". (ההדגשות בקו- הוספו, תוקנו טעויות סופר של שתי מילים בהקלדת הפרוט').
--- סוף עמוד 14 ---
ראו: פרוט' מיום 13.11.2019, עמ' 81 שורות 29-33, ע' 82 שורות 1-10.
60. העדה הנוספת לצוואה, הגב' XXX, הייתה שכנה של המנוח מזה שנים רבות. מאחר שהכירה את המנוח שנים רבות ציינה כי היא התרשמה שהמנוח היה צלול, ולא חשדה באי כשירותו לערוך את הצוואה:
"ש: דיברת איתו על הצוואה בכלל?
[...]
ש: חוץ מזה שקראו לך לחתום.
ת: קראו לי לחתום, שאלו, אמיר שאל אותו, איך זה היה? לא, כבר אמרו לי שזה הנוסח שאני צריכה לחתום עליו, שהוא כתב את הצוואה כשהוא היה צלול לחלוטין, הוא גם דיבר איתנו, perfect.