112. המתנגדת נסמכת על מסמכים רפואיים שרובם מתייחסים למצבו הרפואי של המנוח ימים ספורים טרם פטירתו. סיועה של האישה במועד זה אינו משליך על העובדה כי למנוח הייתה תלות במועד עריכת הצוואה. אף אם מצבו הפיזי והבריאותי של המנוח היה ירוד במועד עריכת הצוואה, אין בכך כדי להשליך על מצבו הקוגנטיבי של המנוח כעולה מהמסמכים הרפואיים היה תקין.
113. מהחקירה של הגב' XXX העדה לצוואה, עולה כי המנוח היה בסלון הבית והיה בכיסא גלגלים. הדבר לא הוסתר (ואף עלה לאחר מכן בסרט החתונה של המנוח והאישה). אולם היותו בכיסא גלגלים במנותק משאר מצבו הרפואי איננה יכולה להוות ראיה יחידה לגבי העדר יכולת להבחין בטיבה של צוואה.
114. האישה אישרה כי במועד החתונה המנוח היה בכסא גלגלים:
"עו"ד צ. סמוכה: הוא לא מצליח להחזיק כוס. עכשיו בואי נראה: הוא יושב על כיסא גלגלים.
העדה, גב' XXX: נו, אז מה?
ש: בחתונה, יושב על כיסא גלגלים. אני שואל.
ת: כן, אז מה?"
(ראו פרו' מיום 13.1.2020, ע' 314 שורות 25-28).
115. יצויין כי ההתרשמות מעדותה של התובעת הייתה חיובית. היא ענתה באופן ישיר, מפורט. התובעת לא נחקרה אודות מצבו הפיזי של המנוח לרבות היותו עצמאי במועד עריכת הצוואה. הגם שהתובעת ציינה כי היא סייעה למנוח באופן משמעותי, אין הדבר מעיד כי המנוח לא היה עצמאי, בעוד מצבו הקוגנטיבי של המנוח צויין כתקין. מהעדויות עולה כי המנוח פעל בהתאם לרצונו. בחינת עצמאותו נלמדת אף מהיעדר עזרה סיעודית.
116. המתנגדת טוענת, כי התובעת אישרה שהיא מסייעת שהמנוח נעזר בה, והפקיד בידה כרטיסי אשראי וצ'קים פתוחים חתומים על ידו. לטענתה, התובעת העבירה לפקודתה מחשבון המנוח 130,000 ₪, ו-10,000 ₪ הועברו לבנה XXX.
--- סוף עמוד 24 ---
117. כפי שיובהר בהמשך, המתנגדת לא השכילה להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה, על כן, טענותיה של המנגדת אשר להעברות שבוצעו מחשבונו של המנוח אין די בהן, שכן במועד העברת הכספים מחשבון המנוח לא הוכח כי המנוח לא היה כשיר לקבל החלטות. התובעת טוענת כי המנוח מיוזמתו ורצונו נתן הוראה להעברה בנקאית.
118. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות המתנגדת בכל הנוגע למבחן התלות והעצמאות.
119. מבחן התלות והסיוע – בעניין זה יש לבחון עד כמה נזקק המנוח לסיוע באופן יום-יומי ועד כמה היה תלוי בזולת בסיוע לו, ובפרט עד כמה היה תלוי ונזקק לסיועה של התובעת.