כמו כן, הוכח כי איש לא מנע ממי מבני משפחת המנוחה או מכריה של המנוחה להרחיב את היקף הביקורים, כפי שאישר הנתבע בחקירתו הנגדית: "מה זה מניעה? יש לי מוגבלויות. אני אדם מוגבל. אני נכה מאה אחוז... מתי שיכולתי באתי. אף אחד
--- סוף עמוד 28 ---
לא מנע ממני להגיע" (עמ' 63, ש' 18-22); כך גם אף אחד לא מנע ממי מבני המשפחה להיות בקשר רציף ושוטף עם צוות בית האבות; ואכן, מעיון מהתיעוד שהתקבל בבית האבות (נ/10) מתקבל הרושם כי הנתבע עמד בקשר רציף עם הצוות בבית האבות וכאמור לעיל הוא הוסף לרישומי בית האבות כ'איש קשר'.
הנה כי כן, המנוחה זכתה לביקורים רבים מבני משפחתה: פעמיים בשבוע ביקורים של התובעת (סעיף 42 ה' לתצהיר התובעת); פעם בשבוע ביקורים של הנתבע (סעיף 31.13 להתנגדות); ביקורים ושיחות טלפון מהנכדות, בנותיו של הנתבע. לנוכח תדירות של ביקורים אלה קשה לקבל את הטענה כי המנוחה הייתה מבודדת.
יתרה מכך, במהלך שהותה בבית האבות, פגשה המנוחה, מלבד בני משפחתה, גם את עובדי המקום, צוות הרופאים, צוות האחיות, צוות פיזיותרפיה, עו"ס, מרפא בעיסוק, אנשי תחזוקה ומנהל, ואף הגיעו לבקרה מתנדבים. אמנם, מרבית הזמן העדיפה המנוחה לשהות בחדרה ולהימנע מהפעילות התעסוקתית בשל חשש מנפילה, אולם היא בכל זאת השתתפה אחת לשבוע בפעילות גריה חושית בבית האבות "מ' משתתפת פעילה בקבוצה, שרה שירים, מעלה זיכרונות והיא מדווחת על סיפוק והנאה" (דו"ח מעקב ריפוי בעיסוק מיום 7.5.2015) במהלכה היא "מקיימת קשר חברי עם חלק מחברי הקבוצה" (דו"ח מעקב ריפוי בעיסוק מיום 7.8.2016). לאחר שהמנוחה קיבלה סיוע על ידי מטפלת פרטית, היא החלה להשתתף בפעילויות נוספות כמו שיעורי התעמלות (ישיבת צוות רב תחומית מיום 21.12.2016). כמו כן, נהגה המנוחה לסעוד את ארוחותיה בחדר האוכל של בית האבות. בנוסף, המנוחה השתתפה בפעילויות פרטניות שונות.
כמו כן, בזמן שהמנוחה שהתה במחלקת תשושים, התובעת דאגה לכך שהמנוחה תקבל, בתשלום, טיפולי פיזיותרפיה שלא נכללו בסל השירותים של המחלקה. לדברי התובעת, בין המנוחה לפיזיותרפיסטית נרקמו יחסי ידידות חמים. בהמשך, דאגה התובעת גם למטפלת פרטית שתלווה את המנוחה לפעילויות, בעיקר לשיעור ספרות שהתקיים בקומה אחרת, ותארח חברה למנוחה (סעיפים 42 ה'-ז' לתצהיר התובעת).
מן המקובץ עולה כי בניגוד לנטען בכתב ההתנגדות ועל פי עדות הנתבע עצמו, המנוחה לא הייתה מבודדת בתקופה שלפני, בעת ולאחר עריכת הצוואה המאוחרת. ההיפך הוא הנכון. הגישה אל המנוחה הייתה חופשית והנתבע ויתר בני המשפחה יכלו לשוחח עם המנוחה בכל עת ואף לבקרה באין מפריע.