1498. בשל כל המפורט לעיל, שוכנעתי כי העסקתו של זהבי בפרויקט מהווה מתת.
מתת 2 - ההנחה במחיר הדירות שקנו ילדיו של נאשם 2:
1499. אין מחלוקת כי הנאשם 2 ביקש הנחה מהרצל שמריז עבור ילדיו. אין חולק שהנחה שכזו ניתנה. הנאשם 2 נשאל האם במסגרת פגישתו עם הרצל שוחח עמו על מחיר הדירה לאלירן, והשיב: "יכול להיות. יכול להיות שאמרתי אני מקווה שתעזור לבן שלי שהוא 'כולל' הייתי עושה הכל כדי שיעזור לו" (ת/40א, עמ' 116). ובהמשך: "... וכולנו מבקשים הנחה, אז לי אסור לבקש הנחה כי אני חבר עירייה?" (שם, עמ' 116).
1500. לשאלה מה גובה ההנחה שקיבל השיב: "לא יודע, תשאל אולי הוא נתן לי בגלל שזה לפי מטה כלומר שזה דירת גן יכול להיות שהדירה למעלה עלתה מיליון שבע מאות, מפה היית צריך לעלות יותר והוא עשה הנחה..." (שם, עמ' 120) ;"אני אמרתי להרצל, שמה שהוא יכול לעזור' שיעזור" (שם, עמ' 71).
1501. העובדה שלימים מסתבר כי ההנחה שניתנה עבור הדירות, לא הייתה שונה מהנחות שקיבלו אחרים (ובעניין זה המאשימה אינה טוענת אחרת), אין בה כדי לשלול את דבר היותה מתת. הנחה כשמה כן היא, הטבה כספית, ובכך היא מהווה מתת. הטבה זו נצבעת בשחיתות כאשר היא ניתנת בזיקה לתפקיד הציבורי. היסוד הנפשי שנלווה למעשיו של נאשם 2, היינו ההבנה שמדובר בהנחה שניתנת לו בעד פעולה הקשורה לתפקידו הציבורי היא זו שקובעת, גם אם מסתבר בדיעבד כי את המתת שקיבל, כולם קיבלו. הבקשה למתן הנחה (כשזו נעשית בזיקה לתפקידו הציבורי) די בה לבסס, למצער, עבירה של ניסיון לקבלת שוחד.
1502. למעלה מן הצורך, ישנן ראיות המלמדות כי ההנחה אותה ביקש הנאשם 2 וקיבל אינה מתמצה אך במחיר הנקוב של הדירה. כך, בין היתר, יש לתת הדעת לבקשתו של נאשם 2 ולפיה, למעט התשלום הראשוני יתרת הסכום עבור הדירה תועבר רק לקראת סוף הבניה "הטובה שביקשתי ממנו לעשות לי שאני ישלם לו מעבר לתשלום הראשון לקראת סוף הבנייה, צמוד כדת וכדין" (שם, עמ' 67).
1503. בהינתן כך שבניית מגדל מגורים מרגע קבלת ההיתר (שאז ניתן כבר לערוך חוזי מכר) ועד המסירה לדיירים יכולה להימשך מספר שנים, או אז ,פריסת תשלומים למשך שנים, ללא הצמדה למדד תשומות הבנייה, מהווה הטבה כלכלית.
1504. בעניין זה, מהחוזה שנחתם בין אלירן לשומרז, נלמד כי התשלום הראשון על סך 270,000 ₪ שולם בתאריך 10.7.11. רק בחלוף כשנה וחצי, בתאריך 20.01.2013, שולמו 830,000 ₪, וכעבור חודשיים 300,000 ₪. התשלום האחרון, 400,000 ₪, שולם בתאריך 31.5.13. בחוזה שנחתם מול אביבית ואלי זהבי, הוסכם על פריסת התשלומים רחבה אף יותר ולפיה בחודשים יוני-יולי 2011 משולמים 330,000 ₪ ויתרת הסכום, 2.470 מיליון ₪ שולמה רק בחלוף כשנתיים בחודש מאי 2013 (קלסר מסמכים שנתפסו על-ידי עופר ברזל ת/220).
בעד מילוי תפקידו:
1505. לצורך התקיימות עבירת השוחד, לא די בהוכחת קיומה של מתת ועל המאשימה להוכיח כי מתת זו ניתנה בעד מילוי תפקידו. לדברי ההגנה, הנאשם לא נטל כל חלק בקידום הפרויקט, לא השתתף בכל ישיבה או הצבעה הנוגעת לפרויקט ולא השפיע על הצבעתם של מי מחברי הועדה. אליבא ההגנה "התעניינות, 'נידנוד' או בקשת מידע מחברים בעירייה – אינם לא עבירה ולא מהווה ניצול לרעה של התפקיד הציבורי".
1506. בראשית הדברים, יובהר כי העבירה של לקיחת שוחד "אינה מונה בין יסודותיה מתן 'תמורה' לשוחד; ואין נפקא מינה לעניינה, אם לשוחד ניתנה תמורה אם לאו. במצב דברים זה קיומו של קשר בין השוחד לבין 'התמורה'... מהווה אך אמצעי להוכחתה של עבירת השוחד" (י.קדמי "על סדר הדין בפלילים", עמ' 1731, פסקה 4). הקשר הסיבתי מתבטא בכך שבעת הלקיחה ראה עובד הציבור במתת משום תמורה בעד עשיית הפעולה הקשורה בתפקידו.
1507. כפי שכבר נכתב, בעבירת השוחד, לרוב, לא קיימות ראיות ישירות להוכחת היסוד הנפשי ועל פי רוב מוסקת כוונת השוחד מתוך נסיבות הלקיחה, תוך הפעלת ההיגיון והשכל הישר.
1508. מתוך שכך, יש להידרש לחזקה ולפיה עובד הציבור הנו בחזקת מי שיודע שהנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו. כאמור, חזקה זו מעוגנת בניסיון חיים ושכל ישר ולפיהם המתנה ניתנת לעובד הציבור אך בשל היותו כזה וכי אלמלא נשא בתפקיד הציבורי לא היה זוכה לקבלה. חזקה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן כך שנאשם 2 והרצל שמריז אינם חברים, אף לא ידידים, ולמעשה, לטענת הנאשם 2 לא הכירו אישית עד לאותה נקודה שבה ביקש ממנו לוותר על האדריכל הקיים ולהעסיק תחתיו את חתנו כאדריכל של הפרויקט.
1509. בענייננו, השימוש בחזקה הנו למעלה מן הצורך שכן קיימות ראיות רבות המלמדות על מעורבות ישירה של הנאשם 2 ביחס לפרויקט במסגרת תפקידו הציבורי. ראיות אלו מבוססות על אמרות של הנאשם 2, בעיקר בחקירותיו במשטרה בהן הוא מודה בעזרה שנתן לקידום הפרויקט; האזנות סתר, אמירות של נאשם 1 וראיות נסיבתיות נוספות. התמונה המתגבשת היא שנאשם 2 פעל וניצל השפעתו וקשריו עם נאשם 1; עם חבר הוועדה משה בוטרשלווילי; מול גורמים בעירייה ודרגים פקידותיים והכל לצורך קידומו של הפרויקט.
1510. אקדמת מילין לגבי הפרויקט המדובר. במקור נבנו על המגרש על פי התכנית המקורית 341 יחידות דיור. בתום הבנייה נותר במגרש שטח ריק בו ביקש היזם לבנות 68 יחידות דיור נוספות מעבר לאלה שאושרו, היינו תוספת של 20%. שוב, בדומה למגרש 136, מוצא עצמו חבר המועצה, הנאשם 2, מעורב בפרויקט בו היזם מבקש להוסיף 20% תוספת יחידות דיור לזו המקורית שאושרה לו.
1511. בחקירתו במשטרה, נאשם 2 מפרט כי מדובר בפרויקט שניצב בפני קשיים רבים ועל כך שהוא היה מעורב בקידומו עוד בטרם השטח נמכר מדוד יפרח לשומרז : "ישנו קבלן בשם שומרז שקנה את השטח מחמו דוד יפרח, ומאוד מאוד רציתי אני, אם היה לי כסף לרכוש את השטח אבל לא היה לי. זו תוכנית שנמשכה למעלה מ-10 שנים... מאוד ניסיתי לעזור לדוד יפרח לפני שימכור לשומרז, במסגרת העירייה כי נתקעו הרבה ועדות ערר. הייתי יושב עם דוד יפרח ועם החתן שלו, שומרז, להציע להם איך לצאת מהפלונטרים שהיו להם. אני רוצה שתכתוב שאת כל העבודה מול רשות התכנון, כולל תוכנית הבניה, עשה אותם חיים ורדה" (ת/240, עמ' 14).
1512. לא רק ניסה לעזור, אלא כפי הנלמד, השתתף בפועל כחבר וועדת המשנה בישיבה הנוגעת לפרויקט. כך ראה הישיבה שנערכה ביום 14.9.05 (ת/263 (א) מס"ד 6) שבה נידונה הבקשה לתוספת יחידות דיור ושינוי בינוי במגרש 17. באותה העת היזמית הייתה חברת "אפרידר" והמתכנן היה חיים ורדה. בישיבה זו הוחלט לקבל את הבקשה בכפוף לקבלת הסכמת מנהל מקרקעי ישראל לקיזוז יחידות הדיור הנוספות משטח ה"חרגול" או ממאגר מוכר אחר. נוכחותו של הנאשם 2 בישיבה זו נלמדת לא רק מכך ששמו מופיע ברשימת המשתתפים, אלא כמי שהצביע עבור נושא כזה או אחר שנידון באותה ישיבה וראה כדוגמא הצבעתו בנוגע לסעיף 4 (רובע ח') וכן האמור בנוגע לסעיף 11 (תחנת דלק באזור משולב) שם מצוין כי נאשם 2 אף שימש כממלא מקום יו"ר הוועדה במקומו של מר צילקר, כמו גם סעיף 12 לאותה ישיבה.
1513. פועל יוצא של הדברים הוא שמלכתחילה פנייתו של נאשם 2 לשומרז לא נעשתה "בחלל ריק" אלא על רקע מעורבותו הקודמת של נאשם 2 ביחס למגרש הספציפי הזה והניסיונות לקדם את הבניה בשטח שנותר. לא בכדי, הנאשם 2 הוא זה שבחקירתו קושר בין העזרה שכבר נתן בעבר בקידומו של הפרויקט - היינו כבר הוכיח שביכולתו לבצע מהלכים - לבקשתו להרצל שמריז שיעסיק את חתנו:
"... יכול להיות ששומרז ראה שגם אני עזרתי להם, כלומר ייעצתי להם וליוויתי אותם והכול, כל פעם[...] לא שאני אומר, כמעט הוצאתי מכליי, כלומר באמת (לא ברור) ונתן לחתן שלי את העבודה, אני לא מסתיר את הדברים האלה, נתן לחתן שלי לעשות את העבודה. אז ביקשתי, יכול להיות שאולי הוא התחשב ועשה את זה אחרי זה, מה אני לא... שמע מי שהתווכח איתו זה הילדים שהתווכחו אני אמרתי לו הרצל, קוראים לו הרצל שומרז מה שאתה יכול זה כוללניק" (ת/40א עמודים 70-69).
1514. הנאשם 2 עומת בחקירתו הנגדית עם אמירה זו (כפי ניסוחה בהודעה בת/240) ותשובתו לא פחות מפתיעה מתוכן הדברים שמסר במשטרה: "אבל מה הבעיה ? אני רוצה שתסביר לי מה הבעיה באמירה הזאת? גם זה שאני שאלתי למה אני שואל. אני ביקשתי אני אמרתי שאני ביקשתי משומרז אני ביקשתי מחיים ורדה שהוא אדריכל שיעזרו לחתן שלי, החתן הוא אדריכל חדש נכנס לשוק אני ביקשתי שיעזרו לו. אני לא הייתי עם שכר, אני הייתי יותר חבר מועצה, החתן שלי צריך לעבוד בעיר אחרת? אסור לי לעזור לו בגלל שאני חבר מועצת עיר? כלומר אף אחד לא ילך לחבר מועצת עיר. אם זה יהיה החוקים האלה. ועכשיו טוב שיש חוקים מוגדרים" (עמ' 657 לפרו' מיום 19.1.20).
1515. תהייה זו אינה אלא היתממות. אין כל פסול בכך שאב דואג לעתיד בנו או חתנו. אדרבה. הקושי נעוץ בזיקה הברורה בין הסיוע וה"הדחיפה" שביקש לתת לחתנו לבין תפקידו הציבורי, וחמור מכך, בסיוע שייתן ליזם בהמשך, בתמורה למתת שקיבל.
1516. גם אם הנאשם 2 באמת ובתמים לא מבין את הפסול במעשיו, וכאמור אין זו תמונת הדברים, נקבע בפסיקה: "אשר לכוונה הפלילית של המקבל, הלכה פסוקה היא כי עובד ציבור היודע שטובת הנאה שהוא מקבל ניתנה לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, הוא בעל הכוונה הפלילית הדרושה בעבירת לקיחת שוחד. גם אם הוא חושב לתומו שאין במעשהו כל עבירה" (ע"פ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פד"י לב(2)824).
פניה לנאשם 1 שיסייע בקידום הפרויקט:
1517. הנאשם 2, בחקירתו, מאשר שפנה לנאשם 1 על מנת לקדם הפרויקט:
"חוקר: אתה פנית לעמרם כנפו, בעניינים שהוא ישב בהם בועדות התכנון...? נאשם 2: אמרתי לך, שאם פניתי אליו רק בפרויקט שהחתן שלי מתלווה אליו. חוקר: למה? נאשם 2: אמרתי לו, שיפתח לו דרך לא שחס וחלילה ייתן אתה לא תיתן זה שטויות [...] אמרתי לו אני מבקש ממך חתן שלי, אדריכל בחור צעיר[...] אמרתי לו תטפל בו [...] ברגע שאמרתי לו לו זה חתן שלי, אדריכל צעיר בעיר רוצה שיתייחסו אלי, רוצה שיתפתח, זה החתן שלי" (ת/40א, עמודים 28-27).
1518. הנאשם 2 מסר כי ייתכן שסיפר לנאשם 1 עובר לוועדה שמתכנן לקנות שם דירה לבנו (שם, עמוד 99).בחקירתו המאוחרת מיום 7.5.13 (ת/246) הוא יחזור על כך שביקש מנאשם 1 שידאג להשאיר לחתן שלו "דלת פתוחה", ויוסיף כי ביקש זאת גם מצילקר ומאחרים. הנאשם 2 יאשר בהודעה זו כי: "הפרויקט היחידי שביקשתי מכנפו שיעזור לזהבי, זה הפרויקט של שומרז" (ת/246 שו' 143).
1519. במהלך עדותו של הנאשם 1 בבית המשפט מיום 3.12.19 זה מאשר שהתבקש לסייע לנאשם 2 בעניין שומרז, אולם טען שאינו זוכר בדיוק את תוכן הפנייה ומה בדיוק התבקש לעשות בנוגע לחתן אלי זהבי: "אני אמרתי בעדות שלי שהוא פנה אלי. את התוכן, להגיד לי שהוא החתן שלי וזה, את זה אני לא זוכר" (עמ' 551 לפרו' מיום 3.12.19).
ובהמשך:
"עו"ד שלום שיפר: דרי טוען שהוא ביקש את עזרתך בעניין שומרז, זה נכון?
נאשם 1 : שומרז?
עו"ד שלום שיפר :כן.
נאשם 1 :בטלפון אז, שהוא התקשר אלי, זה הציטוט שדובר...
עו"ד שלום שיפר :כן.
נאשם 1 : כן.
עו"ד שלום שיפר :דרי גם אומר שהיו לכם תוכניות לרכוש את המגרש של שומרז שהיית יחד לפני שמונית לסגן ראש העיר, זה נכון?
נאשם 1 : אני לא זוכר.
עו"ד שלום שיפר :דרי גם אומר שייעצת לשומרז בפרויקט שלו בסיטי, נכון?
נאשם 1 :יכול להיות. אני לא יודע מה (לא ברור) אבל אני לא זוכר שייעצתי לו. תשמע, אני אגיד לך משהו, אני לא יודע באיזה הקשר הוא אמר את זה, אבל חבל על הזמן, לטחון מה שהוא אמר, אני לא זוכר שע... אני כן הייתי בעד התוכנית של שומרז. לא בגלל שום סיבה. חשבתי שזה טוב" (שם, עמ' 569).