ובהמשך:
"תראה, אתה אמרת את זה אתה עשית את זה ככה בצורה הזזת את זה קצת הצדה שאני ביקשתי משומרז. תבין דבר אחד, היו שמה הרבה מאוד קבלנים, ואני מודה, ואם זה ייתן לי עבירה כלשהי שאני ביקשתי כי החתן שלי הוא אדריכל חדש סיים את הלימודים שלו באדריכלות והוא הגיע לאשדוד וזה כתוב לך ואפילו אני ביקשתי זה אולי צריך להגיד את זה אני ביקשתי מהאדריכל שהיה עובד הכי הרבה באשדוד קראו לו חיים ברדה והוא העיד פה אני ביקשתי ממנו שיוותר קצת שייתן לחתן שלי שייכנס למסלול שהוא יהיה אדריכל באשדוד. וזה טבעי שאני ביקשתי עבורו. אני לא יודע מה פה יש פה בעיה..." (שם, עמ' 657).
1491. ונדגיש את אלה: הנאשם 2 ושמריז אינם חברים ולא הייתה בניהם הכרות מוקדמת; אין מדובר בסיטואציה שבה טרם התחלת העבודה על הפרויקט, שמריז התלבט איזה אדריכל להעסיק ובין אלה שלגביהם התלבט היה גם חתנו של נאשם 2; במועד פנייתו של נאשם 2 לשמריז, כבר הועסק בפרויקט האדריכל חיים ורדה, מהגדולים והמוכרים באותה העת באשדוד; אלי זהבי היה במועד הפנייה אדריכל צעיר ולא מוכר.
1492. טענת ההגנה לפיה שכר נמוך מהמקובל אינו יכול להיחשב מתת, לאו טענה היא. היא הועלתה לראשונה במהלך עדותו של נאשם 2 בית המשפט, והנה בבחינת עדות כבושה ללא תימוכין ראייתיים.
1493. גם אם נניח כי השכר שקיבל זהבי משומרז היה נמוך מהמקובל בשוק, וכאמור דבר זה לא הוכח, עצם קבלת העבודה בפרויקט היא המתת ולא גובה השכר. אין טענה כי זהבי קיבל כסף מבלי שביצע דבר. הטענה היא כי אלמלא מעורבתו של נאשם 2 זהבי לא היה מקבל כל שכר במסגרת הפרויקט.
1494. בנוסף, אין להתעלם מכך שעצם "דריסת הרגל" שקיבל, בעיר אשדוד, בפרויקט גדול שכזה, פותחת בפניו, אפשרויות לקבל עבודות רבות נוספות בעיר. הדברים מתיישבים גם עם דבריו של זהבי לפיהם, כיום, המשרד שלו נחשב יוקרתי והמחיר שהוא גובה נחשב גבוה מזה של מתחריו העסקיים.
1495. הדגש הוא כאמור על עצם המתת ולא שוויה של המתת.
1496. אין בגרסתו של אלי זהבי לפיה הוא קיבל את העבודה בפרויקט נוכח חוסר שביעות הרצון מהאדריכל הקודם, לשנות פני הדברים. גם אם שמריז לא היה מרוצה מעבודתו של ורדה והוא היה מחליפו בכל מקרה, הבחירה באלי זהבי שלא היה מוכר באותה העת לשמריז (או בכלל), נעשתה בשל מעורבותו של הנאשם 2 ובזיקה לתפקידו. זהבי אינו בהכרח מודע לדברים שנעשו על ידי נאשם 2 מ"אחורי הקלעים" על מנת שיקבל את הפרויקט ויכול שהוא מבחינה סובייקטיבית באמת מאמין שרק כישוריו זיכו אותו בפרויקט. העובדה כי למעט פרויקט זה, זהבי לא המשיך לעבוד עם שומרז בפרויקטים אחרים, תומכת במסקנה זו.
1497. בע"פ 6916/06 ארמון אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.10.07) בית המשפט העליון נדרש לסיטואציה דומה. הדברים שנקבעו שם, משל נכתבו עבורנו:
"בענייננו, אין כל חולק כי המערער הוא עובד ציבור. לטענתו, טובות ההנאה לא היו שוחד, שעה ששכר הטרחה שהיה מגיע לבנו מוטי נפל ממחירי השוק ובכך שלל את אופיו המושחת של המתת. עוד הוא טוען, כי הוא אינו בבחינת "לוקח". טובות ההנאה הלכאוריות לא הגיעו לידיו. כמו-כן, הפעולות שבוצעו למען הלקוחות, לא חרגו מהמקובל ושירות זה ניתן לכל אזרח.
[...]
איני מסכים להנחת המערער לפיה העובדה ששכר הטרחה היה נמוך מהמקובל בשוק שולל את אופייה המושחת של המתת. התיבה "שוחד" מבטאת בו זמנית גם את המתת, קרי, טובת ההנאה המתקבלת וגם את אופייה "המושחת" של הנתינה או הלקיחה. כאשר המתת ניתן לעובד ציבור או נלקח על ידו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו", יש במתן מתת או בלקיחת המתת כדי לשאת אופי מושחת ולהתגבש לידי שוחד. הדגש אינו על ערכה של ההטבה, לא מבחינת הנותן ולא מבחינת המקבל, אלא בהנאה הגלומה במתת מן הבחינה האובייקטיבית ... אכן, גם במקרה בו טובת הנאה יסודה בעד פעולה מעורבת, היינו פעולה כשרה ופעולה הקשורה בתפקידו של נאשם גם יחד, כי אז הנאשם חייב ותהיה טובת ההנאה כולה בבחינת שוחד " (פסקה 9 ו - 10 לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן).