40. בסעיף 11 לכתב התביעה, החל התובע למסור את גרסתו להוצאת הסחורה שלא הייתה רשומה בתעודות המשלוח וטען בכלליות ובאופן סתום כי "מדובר בלקוח ותיק ומוכר של הנתבעת, שקיבל סחורה ולאחר שהתובע סיים להעמיס את הסחורה ברכבו של הלקוח, דרש ממנו התובע להנפיק תעודת משלוח במשרד הנתבעת". התובע לא פירט לפי מה הוא העמיס את הסחורה מלכתחילה ברכבו של הלקוח; לא פירט האם הלקוח פעל בהתאם לדרישתו ופנה להנפיק תעודת משלוח; ולא ציין האם הוא בדק את תעודת המשלוח והאם תעודת המשלוח תאמה את הסחורה שסופקה על ידו. ויודגש, התובע לא אישר בכתב התביעה כי סופקה סחורה ביתר ולא טען ולו ברמז כי בדיעבד התברר לו כי הוא עשה טעות, עת לא בדק את תעודות המשלוח (כנטען בסיכומי התשובה מטעמו).
41. זאת ועוד, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע כי הוא "מעולם לא הוציא סחורה מחצרי התובעים (צ"ל: "הנתבעים"- ר.ג.) שלא כדין"[53]; וכי "ככל והיה חוסר ברישום הסחורה בספרי הנה"ח, הרי שמדובר בתקלות, שאין ליחסן לנתבע"[54] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
ויובהר, לא קיימת בכל כתב ההגנה לתביעה שכנגד טענה שלפיה התובע מאשר כי בעת צפייה בסרטון/ים שהוצגו לו במהלך השיחה מיום 25.11.18, הוא הבחין שאכן הוצאה סחורה שלא כדין, וכי הדבר נעשה בטעות בשל אי בדיקת תעודות המשלוח על ידו.
42. במסגרת תצהיר עדותו הראשית של התובע, התובע חזר על גרסתו בכתב התביעה ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד שלפיה הוא מעולם לא הוציא סחורה מחצרי הנתבעת שלא כדין[55] וכי כבר במהלך השיחה מיום 25.11.18 הוא הסביר לנתבע כי ניתן לראות בסרטון שלאחר שהוא סיים להעמיס את הסחורה ללקוח, הוא דרש מהלקוח להנפיק תעודת משלוח במשרדי
--- סוף עמוד 30 ---
הנתבעת[56]. עוד טען, כי ככל שמדובר בתקלה כזו או אחרת, הרי שניתן לדרוש מהלקוח את התשלום[57]. ויודגש, גם בתצהיר, התובע לא הצהיר כי הוא עשה טעות בכך שלא בדק את תעודות המשלוח.
43. ונוסיף, גרסת התובע בבית הדין ביחס ל"טעות" באופן בו הוא הוציא את הסחורה לקתה בסתירות פנימיות ואף בסתירות למול גרסתו בחקירת המשטרה ביום 6.3.19, כפי שיפורט להלן.
בחקירת המשטרה התובע טען כי לפני שהוא מוציא סחורה ללקוח, הוא בדרך כלל עובר על המוצרים הרשומים בהזמנה וכי האחריות לעבור על המוצרים המוצאים ללקוחות היא שלו[58].
בעדות בבית הדין, העיד התובע תחילה כי הוא לא מספק ללקוח סחורה בלי הזמנה[59]. עם זאת, כאשר נשאל האם סיפק למר שושן סחורה בלי הזמנה השיב: "לפעמים לא יוצאת הזמנה, לרוב יוצא ישר תעודה. כשיש הזמנה אני חותם עליה"[60] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). ויובהר, במסגרת תשובה זו ניסה התובע לייצר תמונה שלפיה ברוב המקרים הוא מספק סחורה ללא הזמנה וניתנת רק תעודת משלוח. זאת, על אף שבחקירה במשטרה טען, כאמור, כי בדרך כלל הוא מוציא סחורה על פי ההזמנה. זאת ועוד, כשנשאל בעדותו "האם זה תקין לספק סחורה ללקוח בלי תעודת הזמנה?", השיב "בדיעבד אתה רואה שלא"[61] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). התובע בחר להעיד בעדות מיתממת, כאילו הוא כמחסנאי בעל ותק של מספר שנים בעבודה, לא יודע את שידע לומר במשטרה שלפיו הסחורה מסופקת לפי הזמנה וניסה להציג מצג כאילו רק בדיעבד מתברר כי הספקת סחורה ללא תעודת הזמנה לא הייתה תקינה.