23. לעניין חובת ההוכחה במקרה של טענת גניבה ממעסיק, נקבע:
"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי - צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת - כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען"[18].
מן הכלל אל הפרט
--- סוף עמוד 11 ---
24. כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע היה שותף פעיל ומרכזי במעשי גניבה שיטתיים שבוצעו ממנה לאורך זמן; זאת, תוך ניצול מעמדו ותפקידו בנתבעת ותוך ניצול האמון האישי שניתן בו. המדובר בטענות חמורות המיוחסות לתובע. על כן, נקודת המוצא לצורך הדיון היא, כי הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח את טענותיה הינו נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל.
25. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו, כי עלה בידי הנתבעים להוכיח שהתובע היה שותף למעשי גניבה חוזרים מהנתבעת. כבר בשלב זה, ובטרם נתייחס בפירוט לראיות שהוגשו על ידי הצדדים, ראוי שייאמר, כי התובע הותיר רושם לא מהימן בגרסאותיו המשתנות ביחס להוצאת הסחורה באופן שאינו תואם את תעודות המשלוח. דרך הילוכו של התובע לימדה על גרסאות שנולדו במענה לראיות שהציגו הנתבעים ולשאלות קונקרטיות שהוצגו בפניו, על מנת ליישב סימני שאלה שהתעוררו, בין היתר, אל מול אינדיקציות ואסמכתאות שהוצגו בפניו, ואשר הניבט מהן אינו עולה בקנה אחד עם הגרסאות שמסר. ונוסיף, להבדיל מגרסאותיו המשתנות של התובע, עדותו של הנתבע לעניין הוצאת הסחורה שלא כדין הייתה עקבית, סדורה וקוהרנטית ונסמכה על ראיות אובייקטיביות ומצאנו לתת בה אמון, כפי שיפורט להלן.
א.1. סרטוני מצלמות האבטחה למול תעודות המשלוח
26. הראיה המרכזית עליה מבססים הנתבעים את טענתם ביחס למעשי הגניבה הינה סרטוני מצלמות האבטחה שצורפו לתצהיר הנתבע. הנתבעים טוענים, כי השוואה בין הסחורה שסיפק התובע למר שושן על פי הנצפה בסרטונים, לבין הסחורה אותה נדרש מר שושן לספק על פי תעודות המשלוח מעלה, כי התובע סיפק למר שושן סחורה רבה יותר מזו שנרשמה בתעודת המשלוח[19].