בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7627/20
לפני: כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
המערערים: 1. אייזלר החברה לניהול בע"מ
2. אייזלר אורטופדיה בע"מ
3. פתרונות לעסקים בתחום הפארמה
4. אייזלר חביבה
5. ישראל מאיר אייזלר
6. אייזלר פרץ ארוין
7. יעקב אייזלר
נ ג ד
המשיבה: תפן מדיקל בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 051848-10-18 שניתן ביום 12.08.2020 על ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי
בשם המערערים: עו"ד ראובן דרעי, עו"ד יוסף גבאי
בשם המשיבה: עו"ד אייל שטייניץ, עו"ד יניב צוקרוור, עו"ד כפיר אוחיון
פסק-דין
השופט י' עמית:
ערעור על אי-פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המערערים 7-1 (להלן יחד: המערערים), בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי) בת"א 51848-10-18.
1. בבית המשפט המחוזי התנהלה תחת צו איסור פרסום תביעה שהגישה המשיבה נגד המערערים. בתביעה טענה המשיבה, חברה פרטית העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק פתרונות בתחום האורתופדיה, כי המערערים פעלו בניגוד להסכם בין הצדדים ובניגוד להוראות הדין, ופגעו בזכויות הקניין הרוחני של המשיבה. המערערות 3-1, גם הן, חברות העוסקות בייצור ושיווק מוצרי אורתופדיה, והמערערים 7-4 הם נושאי משרה ובעלי מניות במערערות 3-1. במסגרת התביעה עתרה המשיבה, בין היתר, למתן צו מניעה, האוסר על המערערים לעשות שימוש במידע או בסודות מסחריים או טכנולוגיים השייכים לה, והאוסר עליהם להפר הסכם זיכיון שניתן להם, שעניינו בייצור מדרסים.
2. בפסק דינו המפורט דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, לאחר שקבע כי המשיבה לא הוכיחה את טענותיה כי המערערים הפרו את ההסכם בין הצדדים או כי פגעו בזכויותיה. אף על פי כן, בית המשפט לא פסק הוצאות לזכות המערערים, וכך נאמר בסיפא של פסק הדין:
"צר לי שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות לגבי שיתוף פעולה זה או אחר, למרות הניסיונות הכנים לעשות כן ולמרות שאף הסכימו לנהל הליך של גישור, אשר לצערי לא צלח. למרות שההליך הצריך משאבים ניכרים מצד שני הצדדים, הן בזמן והן בכל הנוגע לעלויות, ולמרות התוצאה – לא אעשה צו להוצאות, ואני תקווה שלמרות תוצאת פסק הדין יוכלו הצדדים למצוא את הדרך לשתף פעולה בעתיד".
על אי פסיקת ההוצאות נסב הערעור שלפנינו.
3. המערערים טענו כי לנוכח תוצאת פסק הדין היה על בית המשפט לקבוע כי המשיבה תישא בהוצאותיהם. נטען, בין היתר, כי ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי היה כרוך בהוצאות נכבדות עבור המערערים; כי התביעה נגד המערערים נדחתה במלואה ולכן נדרשו נסיבות מיוחדות לאי-פסיקת הוצאות לטובתם, שלא נתקיימו בענייננו; וכי בית המשפט כלל לא נימק את החלטתו. משכך, המערערים ביקשו כי המשיבה תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ניהול ההליך על ידי המערערים, בהתאם להסכם בינם לבין בא כוחם, ולחלופין, בהוצאות שייקבעו על-פי שיקול דעתו של בית המשפט או לפי התעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין.
4. מנגד, המשיבה טענה, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי נימק החלטתו שלא לפסוק הוצאות על אף ההוצאות שהיו כרוכות בניהול ההליך; כי אין קשר הכרחי בין תוצאת ההליך לבין הקביעה לעניין ההוצאות; וכי בית המשפט הביא בחשבון, במסגרת הדיון בשאלת ההוצאות, את התנהלותם הבעייתית של המערערים, כמו אי התייצבותם לדיון שנקבע מבעוד מועד, וכן לקח בחשבון את העובדה כי התנהלותם של המערערים מול המשיבה במישור החוזי הייתה פסולה.
5. ביום 11.5.2021 התקיים לפניי דיון מקדמי בערעור, שבמהלכו המלצתי למערערים לחזור בהם מערעורם. משהמערערים ביקשו לעמוד על ערעורם הוריתי בהחלטתי מאותו יום כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הערעור יועבר להרכב, אם לדיון אם לכתיבה. מכאן פסק דין זה (ולא נעלמה מעיניי בקשת המערערים לקבוע את הערעור לדיון בעל פה).
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות "נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו" (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) מעגנות את הפסיקה בנושא ההוצאות, וקובעות כי אלה נועדו לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך (תקנה 151(א)), וכי בקביעת שיעורן, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש" (תקנה 153(ג), וראו בעבר תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התקנות החדשות מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים (תקנה 4; לפסיקת הוצאות על פי התקנות החדשות בסוגים שונים של מקרים, ראו ההפניות אצל יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 644 (2021)).
מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית היא סוגיה נפרדת. הלכה ידועה היא, כי נושא זה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ו"בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית" (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [פורסם בנבו] (16.6.2005)). ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושא הוצאות המשפט, למעט במקרים חריגים, שבהם ניתן להצביע על טעות משפטית או על פגם או פסול מהותי בשיקול הדעת. זאת, לנוכח היתרון המובנה המסור לערכאה שלפניה התנהל ההליך, שמכירה את התיק ואת התנהלות הצדדים, ובהנחה כי שקלה את השיקולים הצריכים לעניין: "ככלל פסיקת הוצאות היא פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת ההתנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור היא במשורה" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, בפסקה ג [פורסם בנבו] (17.8.2005) (להלן: עניין כץ); ע"א 4299/17 ויצמן נ' חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ, בפסקה 23 [פורסם בנבו] (8.10.2020); ע"א 9147/16 כהן נ' קרויזר, בפסקה 34 [פורסם בנבו] (24.7.2018); ע"א 3824/13 Wing Investments Ltd נ' יניב, בפסקה 45 [פורסם בנבו] (1.3.2016)). אכן, הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי לקבל החזר הוצאותיו, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו, ועל כך עמדנו לעיל, אך הערכאה הדיונית רשאית לסטות מכלל זה במסגרת שיקול הדעת המסור לה (ראו, למשל, ע"א 9178/12 המכללה האקדמית חיפה נ' ח'יר, בפסקה 35 [פורסם בנבו] (24.9.2015); למודל האנגלי מול המודל האמריקאי בפסיקת הוצאות ולמשטר הנוהג בפסיקת הוצאות בישראל ראו יששכר רוזן צבי ההליך האזרחי 153-145 ((2015) (להלן: רוזן-צבי)).
7. רבות נכתב על השיקולים והתכליות שבבסיס החיוב בהוצאות (לסקירה רחבה של נושא ההוצאות ראו פסק דינו של כב' הרשם (כתוארו אז) י' מרזל בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא [פורסם בנבו] (30.6.2005) (להלן: עניין תנובה); לדרישת ההנמקה בפסיקת הוצאות ולהיקף ההנמקה ראו החלטתי ברע"א 203/21 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ברק, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.1.2021)). את השורות הבאות אקדיש לנושא מדובר פחות בפסיקה – השיקולים לאי פסיקת הוצאות, או לפסיקת הוצאות בסכום מופחת.
הערכאה הדיונית היא שחשופה ישירות ל"ניחוח השדה" של התיק, לפרטים הקטנים ולניואנסים, לנפשות הפועלות ולאופן התנהלותן, אם לפרוטוקול ואם מחוץ לפרוטוקול, ולא תמיד ניתן לתרגם את הדברים למילה הכתובה בהחלטה או בפסק הדין. וראו בעניין זה, מתוך אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך ב 1599 (מהדורה שלוש עשרה, 2020): "פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבות ספציפיות של התיק, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, ופעמים גם לפנים משורת הדין".
יש ובית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות, בשל שיקולים הסמויים מעינו של הקורא, שיקולים שלעיתים נהירים לבעלי הדין עצמם ולערכאת הערעור, אך לא בהכרח. כך לדוגמה, בתיקי נזיקין, בית המשפט נמנע לעיתים מלפסוק הוצאות למרות דחיית התביעה, בהתחשב במכלול הנסיבות הקשורות לעניין (וראו: ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל, בפסקה 48 [פורסם בנבו] (10.9.2006)). המשפט שואף לעשות צדק, אך ידוע כי לעיתים גבולות המשפט אינם חופפים את מידת הצדק, ולעיתים דחיית התביעה מלווה בתחושה כי המשפט נעשה, אך מידת הצדק נפגעה. כאשר בעל הדין שזכה נהג כ"נבל ברשות החוזה" וקצרה ידו של הדין. לדוגמה, כאשר שמעון התעטף בטליתו של ראובן מבלי שנמצאה לראובן תרופה בדיני הקניין הרוחני או בדיני העוולות המסחריות, או כאשר בעל דין החמיץ תביעה מבוססת בשל התיישנותה, על קוצו של יום. לעיתים, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות בשל שיקולים של לפנים משורת הדין: "לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין" (עניין כץ לעיל, הדגשה הוספה – י"ע). לעיתים תוצאת פסק הדין מלווה בתחושת חמיצות, מאחר שהשופט סבור כי ייתכן שייצוג טוב יותר של בעל הדין או הבאת ראיה נוספת שבעל הדין לא הביא, היו מביאים לתוצאה אחרת. לעיתים, פסיקת ההוצאות עלולה להסלים את היחסים האישיים הנמשכים בין הצדדים (כמו בסכסוכי בני זוג בהליכי גירושין, שכנים, שותפים וכיוצא באלה). לעיתים בית המשפט מתחשב ביחסי הכוחות בין הצדדים ובמיהותם (רוזן-צבי, שם). הדוגמאות והשיקולים שהבאתי אינם מתיימרים להוות "רשימה סגורה", לנוכח מגוון המצבים הניצבים לפני שופט מעשה של יום ביומו. לא אמרתי דברים שאמרתי, אלא על מנת להדגים עד כמה קשה "להַבְנוֹת" את שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בפסיקת הוצאות, כל תיק על מכלול נסיבותיו: וכפי שנאמר בעניין תנובה לעיל: "ניסיון לקבוע מסמרות בעניין זה לא יצלח, נוכח ריבוי המקרים והנסיבות שניתן להעלות על הדעת כמו גם אלו שמציאות החיים צופנת לה בחיק העתיד".
8. ומהתם להכא.
לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק סטייה מההלכות בדבר ההתערבות המוגבלת בנושא פסיקת ההוצאות. כאמור, בית המשפט המחוזי כתב פסק דין מבוסס ומפורט, וניכרת היכרותו המעמיקה עם התיק. בהחלטתו לעניין אי פסיקת הוצאות לטובת המערערים, אף ציין באופן מפורש כי "ההליך הצריך משאבים ניכרים" מצד הצדדים, וכי למרות זאת, לא ייעשה צו להוצאות. אומר בזהירות כי למרות החלטתו של בית המשפט לדחות את התביעה, משקבע כי לא הוכחה במידה מספקת, אין מדובר כלל בתביעת סרק. נראה כי בית המשפט התחשב במכלול הנסיבות ולא נחה דעתו מהתנהלותם של המערערים, גם אם הדבר לא נכתב במפורש בפסק הדין. כך, לדוגמה, אפנה לביקורתו של בית המשפט בהחלטתו מיום 3.1.2019, על אי התייצבות המערערים לדיון שנקבע ליום 13.1.2019, שהיה כרוך, מבחינת המשיבה, בהוצאת משאבים מרובים:
"בין הצדדים התקיימה שיחה עוד אתמול בערב לגבי האמור ובקשה בהקשר זה לתיק הוגשה היום בשעה 08:15, כך שהנציגים של התובעת ובאי כוחם כבר היו בדרך לבית המשפט ולא רק שהם התייצבו בעצמם אלא שהם הביאו עמם כמוצג את המערכת שלגביה קיימת המחלוקת בתיק זה, דבר הכרוך בהיערכות לוגיסטית מורכבת והוצאות מרובות בין אם לצורך ההובלה ובין אם עקב השבתת המערכת.
מהבקשה שהוגשה עולה כי עורך דין ברמי לא יוכל להתייצב לדיון וכיוון שהוא מנהל את התיק מתבקשת דחייתו.
במצב הדברים שנוצר, והיות ואין התייצבות מטעם הנתבעים או באי כוחם, ברור כי לא ניתן לקיים את הדיון. יוער, כי הייתי מצפה שהואיל ולא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה, הנתבעים יגיעו לדיון ביחד עם עורך דין אחר ממשרדם וניתן היה אולי לנצל את הזמן למרות היעדרו של עו"ד ברמי, כגון למשל בכל הנוגע למערכת שהובאה לביהמ"ש. לו היו מתייצבים הנתבעים ניתן היה להגיע להסכמות לגבי צילום משותף של המערכת, הדגמה בין אם ביחד עם ביהמ"ש ובין עם בין הצדדים בלבד והסרטת ההדגמה וכיוצ"ב פעילויות אשר ניתן היה אולי לבצע גם ללא עו"ד ברמי.
לכן, הייתי מצפה לא להסתפק בהגשת בקשה בהולה לדחיית המועד, שהרי עד אשר מתקבלת החלטה בבקשה שכזו באופן עקרוני הדיון אמור להתקיים.
באשר למערכת שמבקשים התובעים להציג – המדובר במערכת בממדים משמעותיים אשר לא ניתן להעלות לאולם ביהמ"ש שכן היא לא מתאימה למעליות שקיימות בביהמ"ש.
ככל שהיה מתקיים דיון ואם היינו מגיעים להסכמות בנדון, ניתן היה אולי למצוא מקום ברחבת הכניסה להתקנת המערכת והיינו מקיימים את הדיון בסמוך למערכת בנוכחות כל הצדדים. אלא שאפשרות שכזו אינה על הפרק ולא אוכל להיעתר לבקשת התובעים להדגים את המערכת במעמד צד אחד. אני מציעה לתובעים להסריט ולצלם את המערכת, את אופן הפעולה בה, את הממדים שלה, את הרכיבים השונים, את האופן שבו היא מוצבת, את הכיתובים השונים שמופיעים עליה וניתן אף להסריט הדגמה של אופן פעולתה בשלבים השונים.
נדמה לי כי לא תהיה מחלוקת באשר לכל כי אכן המדובר במערכת שאליה מתייחסת התובעת וככל שיגיע לדיון העד אשר ביצע את הצילומים וביצע את ההדגמות, ניתן יהיה להגיע להסכמות בהיבט הראייתי. לכן, לקראת הדיון הקרוב אין צורך להביא שוב את המערכת, במיוחד שעה שהדבר כרוך בהוצאות רבות ובלוגיסטיקה מורכבת.
שמורה לתובעת האפשרות להביא את המערכת לדיונים אחרים, ככל שנמצא לנכון, וככל שיתברר שהצילומים או הסרטים אינם מספיקים ובכך לא תיפגענה זכויותיה" (החלטת בית המשפט מיום 13.1.2019).
זאת ועוד. דומה כי לפנינו מקרה שבו הדין התנגש עם תחושת הצדק. כך, כדוגמה בלבד, אציין כי בית המשפט מצא כי הסכם הזיכיון אינו חל על כל המערערים, אך יש לזכור כי המערערים כולם הם בני משפחה אחת העומדים מאחורי שלוש חברות שונות, ובית המשפט לא מצא לחייבם "רק בשל היותם בני משפחה או רק בשל שהם 'שותים קפה ביחד' באחת החנויות" (פסקה 108 לפסק הדין). עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הינה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס".
יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.
9. סוף דבר, שהערעור נדחה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.
הערה: התיק נדון בבית משפט המחוזי תחת צו איסור פרסום. הצדדים יודיעו עד ליום 1.3.2022 אם קיימת מניעה מבחינתם לפרסם את פסק הדין, וככל שקיימת - מה סיבת המניעה.
ניתן היום, כ"ג באדר א התשפ"ב (24.2.2022).