הנתבעת סיימה את יחסי הייצוג משום שלשיטתה התרשלה התובעת במלאכתה: היא לא חתמה על הסכם עם חברת ההפקה; לא עדכנה את הנתבעת על אודות תשלום שהגיע לה ואת התמורה מחברת ההפקה היא העבירה בעיכוב של חודש ויותר. האמור בהודעת הדואר האלקטרוני ששיגרה הנתבעת היה, לשיטתה, הבעה מותרת של דעה, החוסה תחת הגנות שבחוק איסור לשון הרע.
הפלוגתאות
8. עיקר המחלוקת הוא מסוג של פירוש חוזה. שאלה היא מה משמעות שתיקתו של החוזה בכל הנוגע לתקבולים, שיגיעו לאחר סיומם של יחסי הייצוג. יש לקבוע כלום קיים בחוזה חסֶר, הדורש השלמה. יש להבין אם הוסכם כי התובעת תהא זכאית לעמלה בגין כל תקבול עתידי, ללא תלות בזמן ובמקום ואפילו הגיעו יחסי הייצוג לקצם. בראשה האחר של התביעה יש לקבוע אם באמירות, שכתבה הנתבעת בהודעתה, הייתה לשון הרע. גם אם כן, נדרש לבחון אם אמירות אלו חוסות בהגנת תום הלב שבחוק.
דיון
שתיקתו החלקית של החוזה
9. החוזה שנקשר בין בעלות הדין היה חוזה למתן שירותים של ייצוג. התובעת השקיעה מזמנה, מכישוריה ומקשריה לקדם את הוצאתו של התסריט שכתבה הנתבעת אל הפועל. היא עשתה זאת עבור עמלה שנגזרה מתמורה אשר התקבלה מצד שלישי בגין התסריט. תכליתו הסובייקטיבית של החוזה – מה שהסכימו עליו שתי המתקשרות – הייתה לתגמל את התובעת עבור מאמציה בקידומו של התסריט. עם זאת, החוזה לא התייחס לשאלה של משך ההתקשרות. הוא לא כלל תניה הקובעת מה דינה של תמורה, ככל שתתקבל עבור התסריט הזה, לאחר שהסתיימו יחסי הייצוג. זאת, אפילו אם ניתן לקשור אותה למאמציה של התובעת.
10. מה משמיעה שתיקתו זו של החוזה? יש להבחין בין חסר בחוזה, הדורש השלמה, לבין שתיקה מכוונת ופירושה החלטה שלא להסדיר עניין מסוים. הסביר אהרן ברק:
"לא בכל מקרה שבו החוזה שותק בעניין מסוים, קיים חסר באותו עניין. עלינו להבחין בין שתיקה לחסר. שתיקת החוזה מדברת בקולות שונים. רק אחד מהקולות הללו הוא קול החסר. הקולות האחרים אינם מדברים על חסר, ואינם מאפשרים השלמת החסר. מכאן החשיבות הרבה שבהבנת השתיקה. הבנה מוטעית, המסיקה חסר במקום שהוא אינו קיים, מובילה לכך שבית המשפט קובע [בדרך של השלמה] תניות חוזיות לצדדים בלא שהוסמך לכך. זוהי תוצאה חמורה שיש להימנע ממנה. היא פוגעת באוטונומיה של הרצון הפרטי של הצדדים לחוזה" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 136 (2001)).
באחת הפרשות עמד בית המשפט העליון, מפיו של כבוד השופט אליעזר גולדברג, על ההבחנה בין חוזה חסר לבין חוזה שהצדדים עצמם, מתוך בחירה, לא כללו בו תנייה זו או אחרת. חוזה חסר ניתן להשלמה מכוח הדין. לא כך הדבר כשאין הוא חסר. אז לא יהא רשאי בית המשפט ליצור חוזה חדש, שונה מזה שכרתו הצדדים: