באותה פרשה ראה לקוח את הנכס מספר ימים לפני תקופת הבלעדיות באמצעות מתווך אחר ונקבע כי המתווך הבלעדי לא זכאי לדמי תיווך.
התובע למעשה מעמיד עצמו במצב אף טוב יותר ממתווך אשר יש לו בלעדיות, עת סבור כי די בכך כי הסוכנת מטעמו הציגה את הבית.
שעה שהתובע ידע כי יש מספר מתווכים שמטפלים במכר הבית, היה צריך להיות לו ברור כי אין די בעצם הצגתו, והמתווך שיצליח להניע את המוכר להתקרב להצעת הקונים, יוכל ליהנות מדמי התיווך.
מבחינת מכלול הנסיבות, אין די בהצגת הבית לנתבעת כדי לזכות את התובע בדמי תיווך ועל כן דין תביעתו להידחות.
סוף דבר
17. סוכנת מטעם התובע הציגה לנתבעת בית למכירה, אולם לא עשתה דבר מעבר לכך. לאחר שהנתבעת הבינה כי הסוכנת לא מסוגלת לגרום למוכר להתגמש במחיר המבוקש, פנתה למתווך אחר שהציע שירותיו. בסיוע המתווך הנוסף נקשרה עסקת מכר, ושולם למתווך הנוסף שכרו. בנסיבות אלו, ולאחר שהפניה למתווך הנוסף לא נעשתה בחוסר תום לב, ונקבע כי התובע לא היה הגורם היעיל, עולה כי התובע חשד בכשרים, ולא היה בסיס לתביעתו.
על כן, התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
עידו כפכפי