.15התנאי הראשון להכרה בתחולתם הבו-זמנית של ענפי המשפט השונים הוא, כי הנפגע לא יתעשר שלא כדין מצירוף זה. על-כן, אם הנפגע זכה בפיצויים על-פי דיני הנזיקין, באופן שהוא הועמד במצב שבו היה נתון לולא בוצעה בו העוולה, הוא לא יזכה בפיצויים על-פי דין החוזים, שכן מטרתם של אלה האחרונים להעמידו במצב, שבו היה נתון לולא הופר החוזה, ובמצב זה הוא יהיה נתון ממילא, אם יזכה בפיצויי הנזיקין. קבלת פיצוי מצטבר תביא להתעשרות שלא כדין של הנפגע. כמובן, עד כמה שכל ענף משפטי מגן על נזק שונה, או שיש בו דינים משלו להערכת הנזק. אין כל התעשרות שלא כדין בצירוף הענפים גם יחד. כמו כן אין כל מניעה, מבחינת הדין המהותי - להבדיל מבעיות דיוניות שאינן מענייננו במסגרת עתירה זו - לקבל פיצוי על חלק מהנזק על-פי דיני החוזים ולקבל פיצוי על חלק אחר הנזק על-פי דיני הנזיקין. גישה דומה חלה לעניין היחס בין סעד הפיצוי (בחוזים או בנזיקין) לבין סעד ההשבה (בחוזים או בנזיקין או בעשיית עושר שלא כדין). על-כן, אם הצד הנפגע זכה באכיפה או בפיצויים, המעמידים אותו במצב שבו היה נתון לולא הופר החוזה, אין הוא זכאי גם להשבת התמורה העצמית, שכן בכך יתעשר שלא כדין על חשבון המפר. תפיסה דומה קיימת בתוך דיני עשיית עושר ולא במשפט עצמם. כך, למשל, משהופר החוזה, לא יזכה הצד הנפגע הן להחזרת רווחי התמורה העצמית והן להחזרת התמורה הנגדית, שכן בכך יתעשר שלא כדין על חשבון המפר (ראה פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 451).
.16התנאי השני להכרה בו-זמנית של ענפי משפט שונים קשור ושזור בתנאי הראשון, ואין הוא אלא היבט אחר שלו. על-פי תנאי זה, אין הנפגע רשאי לצרף סעדים, שעל-פי מהותם סותרים את הנחות היסוד שעליהן מבוססת התביעה. הוא רשאי, כעניין דיוני, לתבוע את הסעדים הללו לחלופין, אך הוא אינו רשאי, כעניין מהותי, לקבל אותם גם יחד במצורף. כך, למשל, אין הנגע זכאי - במסגרת דיני החוזים עצמם - לקבל ביטול החוזה בשל הפרתו ואכיפת החוזה. הסעד האחד סותר את הסעד האחר. "בדרך כלל תרופת האכיפה ותרופת הביטול מוציאות זו את זו, שכן ביטולו של החוזה (כולו או מקצתו), משמעותו סיום החיובים שטרם בוצעו ואילו האכיפה משמעותה ביצועם של חיובים אלה עצמם" (ע"א 260/80, 265[36], בעמ' 544; ע"א 557/85 [21], בעמ' 171(השופט עציוני)). בדומה, אין הנפגע מהפרת חוזה רשאי לקבל פיצויים, המעמידים אותו במצב שבו היה נתון לולא הופר החוזה, ויחד עם זאת לקבל השבה של התמורה העצמית. הסעד האחד סותר את הסעד האחר. סעד הפיצויים מעמיד את הנפגע במצב שבו החוזה לא הופר אלא בוצע. בנסיבות אלה, אין הנפגע זכאי להשבת התמורה העצמית (ראה פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 451).