דיון נוסף מס' 20/82
אדרס חמרי בנין בע"מ
נגד
הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה.
( jones g.m.b.h& harlow)
בבית המשפט העליון
[11.2.88]
לפני המשנה לנשיא מ' בן-פורת והשופטים א' ברק, ש' לוין, ד' לוין, ג' בך
דיון נוסף בעניין, שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה (השופטים מ' בן-
פורת, א' ברק, י' שילה) מיום 10.10.82בע"א 815/80*. העתירה נתקבלה ברוב דעות נגד דעתם החולקת של המשנה לנישא מ' בן-פורת והשופט ד' לוין.
—————–
* פ"ד לז(4) .225
ת' לרנר – בשם העותרת;
י' קנטור, י' בירו – בשם המשיבה.
פסק-דין
השופט ש' לוין: העובדות וההליכים
.1העותרת היא חברה ישראלית. המשיבה היא חברה גרמנית. ביום 6.9.73נכרת חוזה בין בעלות הדין, לפיו התחייבה המשיבה לפסק לעותרת כ-000, 7טון ברזל במחיר 620מרקים גרמניים לטון צ.י.ף. נמל חיפה, עקב מלחמת יום הכיפורים נגרמו עיכובים באספקת הברזל. רוב הטובין- 025.70, 5- נשלחו על-ידי המשיבה לעותרת במשלוחים אחדים החל בחודש ינואר 1974וכלה בחודש אפריל של אותה שנה. יתרת הברזל לא סופקה לעותרת. בתובענה שהגישה העותרת ביום 26.1.76היא תבעה בבית המשפט המחוזי בחיפה נזקים מן המשיבה. כתב התביעה תוקן ביום .12.3.78בכתב התביעה המתוקן נטען, כי המשיבה מכרה את הברזל לצד שלישי במחיר של 900מארקים גרמניים לטונה, וכי העותרת נאלצה לרכוש את יתרת הברזל ממקור אחר באותו מחיר. בסעיף 11לכתב התביעה המתוקן תבעה העותרת את "נזקיה" "על יסוד הפרת הסכם ולחלופין על יסוד עשיית עושר ולא במשפט...".
.2בבית המשפט המחוזי בחיפה נתקבלה התביעה. בית המשפט דחה את טענת המשיבה, כי החוזה סוכל עקב הנסיבות הנלוות למלחמת יום הכיפורים. הוא קבע בניגוד לגירסתה - שניתן היה לשלוח את הטובין לעותרת חרף נסיבות אלה, והטעם היחיד שבעטיו נמנעה המשיבה מלשלחם היה, שחלה עלייה פתאומית במחיר הברזל ושנזדמנו לה קונים שהציעו לה בעד הברזל מחיר גבוה יותר. בית המשפט המחוזי קבע, כי בכך הפרה המשיבה את החוזה. היא מכרה לצדדים שלישיים 762.837, 1טון ברזל, שאותם ייבאה מפולין להמבורג עבור העותרת במחיר של 804.70מארקים גרמניים. עקב המכירה - כך נפסק - הייתה העותרת זכאית לבטל את החוזה, והיא אכן ביטלה אותו בתנהגותה. הדין החל על החוזה הוא חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תשל"א- 1971(שתוספתו תכונה להלן - החוק האחיד). לפי סעיף 84(א) לחוק האחיד מקום שבוטל החוזה ויש "מחיר מצוי" לטובין, יהיו הפיצויים שווים להפרש שבין המחיר שנקבע בחוזה לבין המחיר בתאריך בו בוטל החוזה. על יסוד סעיף 84(ב) לחוק האמור קבע בית המשפט את המחיר המצוי לטונה ברזל כמחיר המכירה בפועל של יתרת הברזל על-ידי המשיבה 804.70מארקים גרמניים. את המחיר שנקבע בחוזה קבע השופט בסכום של 570מארקים גרמניים ולא בסכום החוזי של 620מארקים גרמניים לטונה.
הוא גם לא הביא בחשבון את הסכמת העותרת - לאחר עריכת החוזה - להוסיף על המחיר עוד 50מארקים גרמניים לטונה עקב טענת המשיבה שמי ההובלה עלו. ההפרש בין המחיר שקבע השופט לבין המחיר הכולל המוסכם ייצג את דמי ההובלה והפריקה. כדי להגיע לחישוב הנזק נטל השופט המלומד כבסיס משותף לשני מרכיביו את מחיר הפ.ו.ב. של הטובין, ומחיר זה, כפי שנקבע בחוזה - למעט הוצאות ההובלה והפריקה לחיפה - היה 570מארקים גרמניים לטונה. ההפרש בין שני הסכומים האמורים (570-804.70) היה 234.70מארקים גרמניים לטונה, ובית המשפט חייב את המשיבה לשלם את כפולתו בכמות שנמכרה על-ידי המשיבה (837,762,1) בסך כולל של 737.84, 413מארקים גרמניים בשקלים, בצירוף ריבית של % 3מיום ההפרה, שלפי קביעתו נעשתה ביום .8.4.74