61. בענייננו, טוענות הנתבעות כי קיים שיהוי קיצוני והעדר תום לב, המצדיקים לדחות את התביעה. עוד הוסיפו כי התובעת נמנעה להגיש תביעה, בכדי להעצים את שיעור הריבית הצבורה, ולא שלחה דרישת תשלום.
--- סוף עמוד 17 ---
62. מהעדויות, עושה הרושם כי במהלך השנים, נערכו ניסיונות מטעם התובעת לברר מה עלה בגורל הפרויקטים. כאמור, מעדות מינץ עלה כי היה לפרויקט סיכוי, וראו – "לשאלת בית המשפט, אז אפשר להבין מתשובותיך שבשנת 2015 היה עוד סיכוי לפרויקט? אני משיב שכן, בחלקו הקטן, את זה הבנו אז" (עמ' 33, שורות 27-28 לפרוטוקול).
63. בנוסף, עולה כי הלכה למעשה, פרויקט יש"ע הניב הכנסות, טרם הגשת התביעה, ראו עדותו של מר משה יוגב:
"ש. האם יש הכנסות כלשהן מהפרויקט?
ת. כן.
ש. ממתי התחילו ההכנסות?
ת. לפני כ-3 שנים.
ש. האם כאשר התחילו להגיע הכנסות, פנית לתובעת ואמרת שמגיעות הכנסות ואני רוצה לשלם על חשבון החוב?
ת. לא.
ש. למה? אתה יודע שחוב נדחה למועד שבו יהיה כסף ונכנס כסף אז משלמים חובות.
ת. בהמשך לדבריי קודם, כשהגיע תחילת ההכנסות, לא ידעתי מה התובעת אמורה לעשות ומה עשתה בפועל ומה הקשר שלה למיזם שקם אחרי שנים רבות ואחרי טיפולים ארוכים על ידי משרדי עו"ד אחרים ולא ידעתי שיש לי כלל חוב אליה ובטח לא על מיזם אחד מתוך שלל מיזמים שהוא ניסה לטפל בהם ולא צלחו, לצערנו.
לשאלת בית המשפט, מה ההכנסות היו מהפרויקט שהצליח? אני משיב שההכנסות המשותפות ל-2 הנתבעות הן מנתיב הגדוד כ-330,000 ₪ בשנה.
לשאלת בית המשפט, ממתי זה התחיל? אני משיב שכמדומני לפני 3/4 שנים.
ש. זה היה לפני הגשת התביעה?
ת. נכון".
(עמ' 29, שורות 11-30, ההדגשות אינן במקור).
64. ראו כאמור גם את נ/6 – מייל התזכורת; אשר על כן, אין המדובר במצב של תביעה שנזנחה, במצב בו במהלך השנים השתנה מצב הנתבעות לרעה, וכי השיהוי נגרם בעקבות העדר תום לב של התובעת.
65. לדידי, התובעת לא השתהתה, אלא המתינה בסבלנות להצלחת הפרויקט, וכפי שקבעתי לעיל, לא מדובר בפרויקט שמתממש מהרגע לרגע.
מנגד, הנתבעות לא הוכיחו טענתן, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכדי להעצים את שיעור הריבית, נהפוך הוא - התובעת המתינה בסבלנות, כדי לתת הזדמנות להצלחת הפרויקט.
דומני דווקא שהנתבעות פעלו בחוסר תום לב, עת לא עידכנו את התובעת בדבר ההכנסות שמניב הפרויקט, גם אם מדובר בסכום "זעום", שלא עולה בקנה אחד עם הציפיות.
66. מהאמור לעיל – דין טענת השיהוי – דחייה.