הסכם שכר הטרחה
67. בענייננו, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנותו של הסכם שכר הטרחה.
--- סוף עמוד 18 ---
לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את העדויות וטענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את טענות התובעת, ואבאר;
68. בקליפת אגוז, סעיף 24 לחוק החוזים קובע כי תוכנו של חוזה יכול שיהיה, ככל אשר הסכימו הצדדים. סעיף 1 לחוק החוזים קובע כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול, הצעה וקיבול הינן הצהרות רצון, אשר מפגשן יוצר חוזה.
כידוע, על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 (1995)), שנזכרה שוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], יש ליתן את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; ולאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה. בהקשר זה אדגיש, כי הכללים המנחים לעניין פרשנות של הסכמים מקורם בסעיף 25 לחוק החוזים:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". (ההדגשה שלי – נ.ב; השווה לנוסח הישן - "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות").
69. בשנת 2011 תוקן חוק החוזים (תיקון מס' 2) וברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "עניין סהר"), נדונה בהרחבה שאלת פרשנותו של החוזה לאור התיקון. בפסקה 26 נדונה תכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25 (א) המתוקן ונקבע שם כך –
"חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון;
וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי".
בסיפא של פסקה 30 לפס"ד ביטוח לאומי נקבע -
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה- הוא תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה- בלית ברירה- בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, המשמשת כמוצא אחרון".