בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 10296-11-18 אפיק ושות', עורכי דין ונוטריון נ' בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח'
פני כבוד השופטת נאוה ברוורמן
התובעת:
אפיק ושות', עורכי דין ונוטריון
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר אלוני
נגד
הנתבעות:
1. בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורית יפת
2. אורות יש"ע (מ.ע.) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף וקנין
פסק דין
מונחת בפניי תביעה כספית על סך של 469,460.53 ₪ שעניינה בשכר טרחת עורך-דין.
רקע:
1. על מנת לסבר את האוזן, תחילה הגישה התובעת, חברת עורך-דין (לשעבר) אפיק תורג'מן עורכי- דין (להלן: "התובעת"), תביעה בסדר דין מקוצר נגד נתבעת 1, "בנייני בר-אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ". אולם, לאחר מכן, תוקן כתב התביעה וצורפה נתבעת נוספת, "אורות יש"ע (מ.ע) בע"מ" (להלן: "בר אמנה", "אורות יש"ע"; "הנתבעות", בהתאמה).
התובעת היא שותפה לשעבר בשותפות אפיק-תורג'מן (להלן: "השותפות").
--- סוף עמוד 2 ---
השותפות התפרקה בסוף שנת 2012, והתובעת טוענת כי היא תובעת מכוח היותה שותפה בשותפות.
עו"ד דורון אפיק (להלן: "עו"ד אפיק"), המצהיר מטעם התובעת, הינו שותף ומנהל בתובעת.
השותפים בשותפות, עו"ד אפיק ועו"ד שלומי תורג'מן (להלן: "עו"ד תורג'מן") חתמו על הסכם פירוק השותפות ביום 22.11.2012 (להלן: "הסכם פירוק השותפות"), וכן על הסכם פשרה ביום 05.11.2014 (להלן: "הסכם הפשרה" ו/או "התוספת").
2. כעולה מכתב התביעה, ביום 16.06.2011, נערך הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") (נספח 1 לתצהיר התובעת ונחתם ביום 26.06.2011), בין השותפות ליש"ע הירוקה, אגודה שיתופית (להלן: "יש"ע הירוקה"), שהינה שותפות רשומה של בר-אמנה ושל אורות יש"ע, למתן שירותים משפטיים שוטפים.
לטענת התובעת, מכוח ההסכם, הוענקו שירותים משפטיים שוטפים ליש"ע הירוקה ומי מטעמה על פי צרכיה, ואלה שולמו.
על מנת שלא נמצא חסרים, יש"ע הירוקה הייתה שותפות, אשר הוקמה על מנת לקדם מיזמים של אנרגיה ירוקה ברחבי יהודה ושומרון (להלן: "המיזמים" ו/או "פרויקט יש"ע הירוקה").
3. סעיף 1 להסכם שכר הטרחה קובע, כי שכר הטרחה יהיה בשיעור של 20% הנחה משכר הטרחה המקובל במשרד התובעת (אשר היה באותו מועד 280 דולר לשעת שותף, 200 דולר לשעת עו"ד ו-100 דולר לשעת מתמחה). עוד נקבע, כי בגין פעולות דחופות הדורשות עבודה שלא בשעות פעילות המשרד, יגבה שכר טרחה בשיעור של 150%.
כמו כן, סעיף 2 לשכר הטרחה קובע, כי סכום ה"ריטיינר" החודשי יוגבל בשלב ראשון לסכום של 3,000 ₪, כאשר היתרה "תיצבר" (במקור ובהתאם להגדרה בסעיף 2) (להלן: "היתרה הצבורה"), אך לא תעמוד לפירעון, ככל שפרויקט יש"ע הירוקה יבוטל.
עוד סוכם, שככל שתזרים הכנסות של יש"ע הירוקה יאפשר זאת, סכום הריטיינר יוגדל בהדרגה עד לביטול המגבלה.
סעיף 3 להסכם שכר הטרחה, קובע כי התשלום יבוצע תוך 30 יום מקבלת דרישה, וזאת, ללא קשר לתוצאות הליכים, או סיום פרויקט כלשהו.
סעיף 4 להסכם שכר הטרחה, קובע מפורשות כי כל סכום שלא שולם במועד, יהיה צמוד למדד ויישא ריבית בשיעור של 18% לשנה, כאשר בגין הוצאות שהוצאו לצורך גביית חובות, ייגבה שכר טרחה שעתי רגיל, וזאת גם אם בוטל לבסוף הסכם זה.
4. לטענת התובעת, בחודש פברואר 2012, התבקשה התובעת להמתין עם גביית הכספים בגין חוב שכר טרחה, וזאת עד לכניסת כספים, אשר היו צפויים להתקבל ביש"ע הירוקה. בהתאם
--- סוף עמוד 3 ---
לכך, ביום 29.02.2012, הוציאה התובעת חשבון עיסקה המאפס זמנית את החשבון, וזאת עד לכניסת כספים, כמובטח.
בהקשר זה, ביום 23.05.2012, הודיע גזבר בר-אמנה לתובעת, כי בשל סכסוך עם בעלים של השותף השני ביש"ע הירוקה, הוא מבקש להקפיא את ההתקשרות עם התובעת.
5. התובעת טוענת כי בחודש ספטמבר 2018, פנתה שוב לבר-אמנה בדרישה לתשלום החוב, אולם, החוב לא שולם ומכאן, התביעה.
התובעת עותרת לסכום החוב בסך של 149,541.54 ₪ בצירוף ריבית בשיעור חוזי מוסכם של 18% והצמדה כחוק מיום 29.02.2012 ועד למועד התשלום בפועל. לשיטת התובעת, פרויקט יש"ע לא בוטל.
6. מנגד, ובתמצית, הנתבעות העלו טענה מקדמית בדבר זכות העמידה של התובעת. וכן, אורות יש"ע העלתה את טענת השיהוי ואת טענת ההתיישנות.
לגופו של עניין, הן בר-אמנה והן אורות יש"ע טוענות כי ההסכמה עם התובעת הייתה שהיא תקבל ריטיינר חודשי, וכל תוספת תשלום אחרת, תהא רק על בסיס הצלחה במיזמים, קרי הצלחה בפרויקט יש"ע.
לשיטתן, פרויקט יש"ע לא צלח, ועל כן התובעת לא זכאית לתשלום נוסף.
7. לאור האמור, תחילה יש לברר את הטענות המקדמיות – זכות העמידה של התובעת; טענת ההתיישנות; טענת השיהוי; לגופו של עניין, עיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה האם התובעת שבפניי זכאית לקבלת היתרה הצבורה. על מנת להשיב על שאלה זו, יש לברר האם פרויקט יש"ע בוטל, אם לאו. ככל שהתשובה שלילית, מתעוררת השאלה בנוגע ליתרה הצבורה - האם יש לצרף ליתרה הצבורה את הריבית בשיעור החוזי, אם לאו, וככל שכן, ממתי, ומי מהנתבעות צריכות לשאת ב"חוב".
8. מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית, ראיות, והמצהירים נחקרו על תצהירהם.
מטעם התובעת העיד עו"ד אפיק.
מטעם בר-אמנה העיד מר יוגב (להלן: "מר יוגב").
מטעם אורות יש"ע העיד מר עדי מינץ (להלן: "מר מינץ"), שהינו בעל המניות באורות יש"ע.
בתמצית טענות התובעת:
9. דין הטענות המקדמיות להדחות בשל העדר ביסוס עובדתי או משפטי.
טענת העדר זכות עמידה – הוכח כי לתובעת זכות עמידה, התובעת הוכיחה שהיא אחת מיחידי השותפות באפיק תורג'מן שהתפרקה בסוף שנת 2012. יצוין כי בתחילה סוכם כי כל
--- סוף עמוד 4 ---
חוב לשותפות שנצבר עד ליום 01.11.2012 יחולק בין הצדדים במשותף, אולם בתוספת מיום 05.11.2014 הוסכם על ויתור הדדי, וכל אחד מהצדדים הסמיך את השני לנקוט בכל הליך משפטי בשם השותפות.
טענת ההתיישנות – הוכח כי התביעה נגד אורות יש"ע לא התיישנה. כתב התביעה כנגדה הוגש ביום 04.06.2019, ובחקירות התברר, שהפרת ההסכם בוצעה זמן קצר יחסית לפני הגשת התביעה, כאשר הנתבעות החלו לגרוף הכנסות משמעותיות והסתירו זאת מהתובעת. מרוץ ההתיישנות לא החל כלל במועד הגשת התביעה המתוקן. עו"ד אפיק המתין בסבלנות, היה בקשר עם מר מינץ, ולא נאמר לו שלפחות מיזם אחד מניב הכנסות. התביעה הוגשה לאחר שחלף זמן סביר מאז שדרישת המידע והתשלום לא נענתה.
טענת השיהוי – לא חל כל שיהוי או חוסר תום לב מצד התובעת בהגשת התביעה. נטען כי התובעת נמנעה במכוון מהגשת התביעה, כדי לנפח את סכום הריבית הנצברת, ולא שלחה דרישה תשלום, מה שמעיד על זניחת החוב. דין טענות אלה דחייה. הוכח כי הנתבעות הודו שהן אלה אשר הסתירו מידע מהותי מהתובעת, והן אלה שנהגו בחוסר תום לב, מתוך כוונה להתחמק מתשלום ומהתחייבות חוזית. למעשה, נעשו שיחות במהלך השנים, בהן ניסה עו"ד אפיק להבין מה מצב הפרויקטים, אך נתבקש להמתין. הנתבעות לא רק שלא שינו את מצבן לרעה, אלא הסתירו את העובדה כי פרויקט יש"ע הירוקה מפיק הכנסות. כמו כן, ביולי 2012, לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת, הנתבעות הכירו במפורש בחוב ורשמו בהסכם ביניהן שבר-אמנה מתחייבת לשלם את החוב לתובעת.
10. לגופם של דברים, בעת חתימת ההסכם, פרויקט יש"ע הירוקה היה בתחילתו, והיה ספק באשר להתממשותו. על כן, סוכם כי תינתן זכות יציאה – מחילה על היתרה הצבורה במצב אחד ויחיד, והוא בעת ביטול פרויקט יש"ע ירוקה.
יצוין, היה סיכון גבוה שהפרויקט יבוטל, ועל כן השוו את הסיכון לזה שבמיזם "סטרטאפ", באופן בו, שכל סכום שלא שולם במועד, ישא ריבית בשיעור של 18%, אשר יש בו כדי לשקף הן את הסיכון הכלכלי בהתקשרות, והן את הנזק שהיה צפוי להגרם לתובעת.
הנתבעות הודו, כי הפרויקט לא בוטל, ואף מפיק מזה מספר שנים הכנסות מצטברות העולות על מיליון ₪.
11. אין מחלוקת שהעבודה נעשתה והשירותים המשפטיים שניתנו, איפשרו את הקמת התשתית של פרויקט יש"ע הירוקה. הנתבעות התכחשו בחוסר תום לב להתחייבות חוזית, הסתירו מבית המשפט והתובעת כי נהנו מפירות ההתקשרות, וגרפו הכנסות מבלי להסדיר את חובן.
12. דין התביעה להתקבל. הוכח כי ההסכם נחתם כדין, וחוזים יש לקיים. ההסכם נחתם לאחר ניהול משא ומתן ממושך. ביום 18.02.2011 נשלחה הצעת התקשרות לראשונה, לאחר פגישה ארוכה עם מר מינץ, הוא השיב למחרת כי קיבל את ההצעה, ילמד אותה ויתייעץ עם שותפיו. מר יוגב, בסופו של יום הודה בחקירתו הנגדית, כי חתם על ההסכם.
--- סוף עמוד 5 ---
13. ההסכם נתפר למידותיה של יש"ע הירוקה, לשונו ברורה ואינו מתנה את תשלום שכר הטרחה בהצלחה כלשהי. בהסכם נקבע, שהמקרה היחיד בו היתרה הצבורה לא תעמוד לפרעון, הוא רק בעת ביטול הפרויקט. כל פרשנות המכילה תנאי נוסף, מעבר לכך, מהווה נסיון מאוחר לקרוא לתוך ההסכם תניה שלא נכתבה בו, ולא סוכמה.
יובהר, שכר הטרחה אינו מותנה בתוצאות כלשהן (סעיף 4 להסכם) והתנאי בסעיף 2 להסכם התייחס לארוע בודד, והוא רק ביטול מלוא פרויקט יש"ע הירוקה.
הסכם שכר הטרחה לא נחתם בחטף, אלא שיקף הסדר מסחרי ספציפי שהסכימו עליו הצדדים, לאחר משא ומתן ארוך.
14. הנתבעות מודות כי משרד עורכי-הדין אינו שותף של יש"ע הירוקה, והוכח כי פרויקט יש"ע פעיל כיום, הניב הכנסות מעל למיליון ₪ וממשיך להניב הכנסות.
15. לנתבעות אין הגנה, בר-אמנה מודה כי לא טרחה לקרוא את ההסכם ואורות יש"ע מודה כי טעתה בהערכת הכדאיות. אשר כל כן, אין מקום להפחית את הריבית הקבועה בהסכם. כל טענות ההגנה של הנתבעות בהליך זה, נוגעות לטענות שהן בבחינת "כדאיות בעיסקה" או טענות הנוגעות למחדלי הנתבעות עצמן, שאינן מהווה הגנה.
דין התביעה להתקבל, והנתבעות חבות ביחד ולחוד.
בתמצית טענות בר-אמנה:
16. התובעת מנסה לקבל כספים שלא כדין, ובניגוד למוסכם. התובעת הציגה מצגי שווא בנוגע למיהותה, והגישה תביעה כנגד מי שכלל לא הייתה צד להסכם.
17. הסכום הנתבע מהווה את הפער בין תשלומי הריטיינר ששולמו מידי חודש מטעם יש"ע הירוקה, בהתאם להסכם, לבין חיוב שעתי לפי תעריף הקבוע בהסכם. פער זה מכונה בהסכם "היתרה". אין חולק, כי היתרה עומדת על סך של 149,541 ₪, אך התובעת דורשת להוסיף על סכום זה ריבית פיגורים בשיעור של 18% בהתבסס על סעיף 4 להסכם.
18. התביעה חסרת בסיס משום שהוסכם כי כל תשלום מעבר לריטיינר מותנה בתנאי שלא יתקיים, הצלחת מייזמי יש"ע הירוקה. על אף מאמציה של יש"ע הירוקה, לא הצליחה להגיע לפרצת דרך, רק מערכת אחת מתוך חמישה מתקנים מתוכננים הוקמה. וכן, רק בשנת 2018 יש"ע הירוקה החלה לקבל כספים מתוך אותו מתקן יחיד שהוקם.
19. זכות העמידה - התובעת הציגה עצמה בכתב התביעה כמי שהינה צד להסכם, אלא שהתברר כי היא אינה האישיות המשפטית שסיפקה את השירותים המשפטיים, או שהייתה צד להסכם. לאור האמור, שינתה התובעת את גרסתה, וטענה כי אפיק תורג'מן הייתה שותפות אשר התפרקה, וממשיכת דרכה היא אפיק ושות'. גם גרסה זו התבררה כלא נכונה, והתברר כי בהסכם הפירוק לא נקבע שהתיק של יש"ע הירוקה ישאר בידי התובעת בלבד. אלא, נקבע שהצדדים זכאים לחלוקה שווה. אולם, בהסכם מאוחר בין השותפות לשעבר, הוסמך כל צד
--- סוף עמוד 6 ---
להגיש בשם השותפות בקשה, אך לא בוטלה הקביעה לפיה תשלומים בתיק זה יתחלקו בין השותפים לשעבר.
20. התובעת הציגה מצגים כוזבים ושינוי גרסה בנוגע ללב המחלוקת, למהות החוב הנתבע ולהסכמה בנוגע לתשלום שכר טרחה נוסף מעבר לריטיינר. בכתב התביעה הציגה התובעת את היתרה שבין החיוב השעתי לבין תשלומי הריטיינר, שיש"ע הירוקה עיכבה את תשלומו במשך שנים. אך במסגרת חקירתו הנגדית של עו"ד אפיק, הוא הודה כי היתרה כלל לא נועדה להיות משולמת, אלא בהתקיים תנאי מסויים, לטענתו כניסת כספים ליש"ע הירוקה. כמו כן, אישר שיש"ע הירוקה לא הייתה צריכה לשלם את היתרה, לא בשנת 2012 ואף לא בשנת 2016, מאחר שבמועדים אלו לא נכנסו כספים. לאור האמור, לא מדובר בחוב שיש"ע הירוקה עיכבה את תשלומו, אלא יתרה שלכל היותר הגיעה מועד תשלומה זמן קצר לפני הגשת התביעה.
21. מר מינץ העיד כי הסיכום היה שתשלום נוסף מעבר לריטיינר מותנה בהצלחה של המיזם, ומר יוגב העיד כי כך הציג בפניו מר מינץ את ההתקשרות. מר יוגב הדגיש כי אישר את ההתקשרות רק על דעת ההבנה שלא ישולם כל תשלום נוסף מעבר לריטיינר, אלא במקרה של הצלחה.
עו"ד אפיק הודה שעל פי ההסכמה, תשלום היתרה הצבורה היה מותנה בתנאי שלא מצוין בהסכם, כניסת כספים ליש"ע הירוקה. לפיכך, יש לפרש את ההסכם לא רק לפי משמעותו המילולית, אלא בהתאם לכלל נסיבות העניין. הגם, שיש לפרש כל אי בהירות לרעת המנסח, קרי לרעת התובעת.
עיקרו של ההסכם הוא תשלום סכום חודשי קבוע ומוגבל, ההתיחסות ליתרה הצבורה הינה בסוגריים, מה שמעיד כי מדובר בעניין צדדי.
22. התובעת מסתמכת על הביטוי "אך לא תעמוד לפירעון ככל שפרויקט יש"ע הירוקה יבוטל", וזאת כדי לטעון שהוסכם שרק במקרה של ביטול מוחלט של יש"ע הירוקה היתרה לא תעמוד לפרעון. גם ביטוי זה נוסח על ידי עו"ד אפיק והוא לא ברור. ביטול הפרויקט משמעו, אי התממשות המייזמים, כלומר היתרה תשולם רק אם המייזמים יצליחו להתמשש.
גם התנהגותו של עו"ד אפיק בזמן אמת מעידה שההסכמה בין הצדדים הייתה שהיתרה הצבורה אינה חוב קונקרטי העומד לפירעון, אלא בהתקיים תנאי מסויים, ולשיטתו, כניסת כספים ליש"ע הירוקה. עו"ד אפיק ניסה להציג את נושא כניסת הכספים ליש"ע הירוקה כמועד לתשלום היתרה, ולא כתנאי לתשלום היתרה.