23. עו"ד אפיק העיד כי התייחס ליש"ע הירוקה כאל חברת "סטארט אפ". כלומר, חברת "סטארטאפ" יכולה להצליח ויכולה גם להיכשל. לפיכך, יש לקבוע כי היתרה הינה חוב מותנה, חוב התלוי בהצלחת השותפות לממש את המייזמים ולראות מהם כספים. לא
--- סוף עמוד 7 ---
התקיימו הנסיבות המחייבות בתשלום היתרה, גם אם יטען שהוא התקיים באופן חלקי, הרי שהיה זה הרבה אחרי המועד להתקיימותו.
בהסכם לא נקבע מועד לקיומו של התנאי, וידוע שמקום שלא נקבע מועד להתקיים תנאי לקיום חיוב, המועד להתקיימותו הוא בתוך זמן סביר מחתימת ההסכם.
24. יש"ע הירוקה לא הצליחה; 90% מהמייזמים המתוכננים לא התממשו, גם המעט שיצא אל הפועל, הינו לאחר שנים רבות מתום השירות המשפטי. מימוש חלקי ומאוחר זה של מייזם אחד בלבד, אינו מהווה את מימוש ההצלחה אליה התכוונו הצדדים, אשר מצדיק תשלום היתרה.
גם לגרסתו של עו"ד אפיק, לפיה הוסכם שהיתרה תשולם עם כניסת כספים ליש"ע הירוקה, יש לקבוע כי תנאי זה לא התקיים תוך זמן סביר.
25. אין כל בסיס לדרישת התובעת לתשלום הריבית הקבועה בהסכם. גם אם ייקבע כי יש"ע הירוקה נדרשת לשלם לתובעת את היתרה או חלקה, אין לשלם ריבית זו.
התובעת מפנה לסעיף 4 להסכם, הקובע כי כל סכום שלא שולם במועד יהיה צמוד למדד ויישא ריבית בשיעור של 18% לשנה. בהקשר זה יצוין כי התובעת זכאית לקבלת ריבית רק בנוגע לסכום שלא שולם במועד. אולם התובעת עצמה טוענת שהפרת ההסכם בוצעה זמן קצר יחסית לפני הגשת התביעה, שהנתבעות החלו לגרוף הכנסות.
עו"ד אפיק טען כי הוסכם שהמועד לתשלום היתרה הינו רק בעת כניסת כספים ליש"ע הירוקה, אך בד בבד הוסכם כי תגבה ריבית כבר בעת הצבירה. גרסה זו מופרכת ואינה מתיישבת עם לשון סעיף 4 להסכם. כמו כן, בפועל, עו"ד אפיק בכל פניותיו לנציגי יש"ע הירוקה לא דרש תשלום ריבית, ולא רמז כי היתרה צוברת ריבית, אלא רק בפנייתו מיום 17.09.2018.
לא זו אף זו, הריבית הקבועה בהסכם בלתי חוקית, ובלתי סבירה.
26. למען הזהירות, במידה ובית המשפט ימצא לנכון לקבוע כי התובעת זכאית לקבל מיש"ע הירוקה סכומים מסויימים, יש לחייב בתשלום זה את אורות יש"ע. שהרי, מי שביקש להתקשר עם משרד עורכי-הדין נשוא התביעה, היה מר מינץ. בר-אמנה נתנה הסכמתה להתקשרות על בסיס המיצגים שמר מינץ הציג למר יוגב, קרי תשלום ריטיינר חודשי, כאשר ייתכן תשלום נוסף במידה, ובכפוף להצלחת המייזמים.
לחילופין, יש לחייב את הנתבעות בהתאם להסכם ביניהם לגבי חלוקת הרווחים/נשיאה בהוצאות יש"ע הירוקה. הוכח כי הסיכום בין השותפות ביש"ע הירוקה היה שגם אם בר-אמנה משלמת בפועל את שכר הטרחה, הרי שמדובר במימון ביניים בלבד, כאשר כל תשלום של בר-אמנה יחשב חוב של יש"ע הירוקה, ויוחזר לה מההכנסות של יש"ע הירוקה, לפי חלוקת רווחיים. מר מינץ אישר כי החלוקה בין השותפות בנוגע לשכר הטרחה - 64% בר-אמנה ו 36% אורות יש"ע.
--- סוף עמוד 8 ---
בתמצית טענות אורות יש"ע:
27. לתובעת אין זכות עמידה - התובעת טענה בכתב התביעה כי סיפקה שירותים משפטיים מכוח הסכם שכר טירחה. במהלך הדיון התברר שההסכם לא נחתם מול התובעת, אלא עם שותפות אפיק תורג'מן, שהתובעת היא אחת השותפות בו. עו"ד אפיק ניסה להסתיר את העובדה שהוא תובע כנציג השותפות, וממילא לא הראה זאת בתובענה. וכן, לא הראה כי פנה לשותפו כדי לקבל אישורו להגשת התביעה (תקנות 11 ו- 12 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). יובהר, שותף לא יכול להגיש תביעה בשם השותפות, ללא הרשאה מפורשת.
בנוסף, הטענה שהתובעת מייצגת את השותפות, לא עלתה בכתב התביעה. מדובר בעובדה שמהווה חלק מעילת התביעה, ועליה להיות מפורטת בהתאם לתקנה 9 לתקנות. לפיכך, כתב התביעה כפי שמנוסח אינו עומד בהוראות הדין.
28. גם ברמה המהותית לא ניתנה לתובעת הסמכות לתבוע בשם השותפות. התובעת ניסתה להתבסס על סעיף 5 להסכם בין השותפים מיום 05.11.2014. אולם אין בכך ממש, מאחר והצדדים להסכם זה הינם אנשים פרטיים ולא חברות. הגם, שסעיף 5 מדבר רק על תיקים שסוכם שינוהלו על ידי אחד הצדדים. התיק דנן אינו אחד מתיקים אלו. לשיטת התובעת, התייחסות לתיק דנן הינו בהסכם מיום 22.11.2012, אולם אין בכך ממש. גם אם הייתה ניתנת "הסכמה מפורשת", לא היה בכך כדי להועיל לתובעת, שהרי הסכם שכר הטרחה קובע במפורש בסעיף 4 ש"אף אחד מהצדדים להסדר לא יסב ולא ימחה לצד ג' שום זכות או חיוב שלו זולת אם הסכים הצד האחר לכך מראש". למיותר לציין, הסכמת הנתבעת לא התקבלה.
התובעת, תחילה ניסתה לטעון ששינתה את שמה ואפיק תורג'מן הינו שמה הקודם. בהמשך, ניסתה לטעון כי היא זכאית לתבוע כאחד השותפים. התובעת הגישה תצהיר מתוקן וניסתה לטעון כי יש לה "הרשאה מפורשת", אולם לתובעת אין כל הרשאה לפעול בשם השותפות. בהקשר זה, התובעת לא ראתה להגיש תצהיר מאת עו"ד תורג'מן, ואף לא ראתה לנכון לזמנו לעדות. הדבר מעיד כי לתובעת אין ולא הייתה כל הרשאה לפעול מטעמו. למיותר לציין, שתביעה של שותף בשם השותפות ללא הרשאה, הינה בעיה מהותית.
29. טענת ההתיישנות - ביום 4.6.2019 הגישה התובעת את כתב התביעה המתוקן ובמסגרתו הוסיפה לראשונה את שמה של אורות יש"ע. עילת התביעה נולדה, לשיטת התובעת, לכל המאוחר ביום 29.2.2012 ובהקשר לכך בית המשפט מופנה לנספח 10 לתצהיר התובעת בו מופיע חישוב ריבית והצמדה המחושב החל מתאריך 29.2.2012 (בית המשפט מופנה גם לנספח 6). החוב גובש כבר בשנת 2012 ומאז התובעת "ממתינה בסבלנות...", ככל הנראה כדי לנסות לצבור ריביות. יצוין, מועד הגשת התביעה אינו מקרי, התובעת בחרה תחילה לפעול רק כנגד בר-אמנה, לפני שחלפה תקופת ההתיישנות, ואולם בנוגע לאורות יש"ע תקופת ההתיישנות חלפה.
--- סוף עמוד 9 ---
את תקופת ההתיישנות יש למנות החל ממועד ההפרה ולא ממועד חתימת ההסכם, אולם, התובעת לא התייחסה לטענת ההתיישנות בתצהירה, ולא ניתן למצוא בכתב התביעה או בתצהיר כל התייחסות למועד שבו לשיטתה בוצעה ההפרה.
הטענה שמעלה התובעת בסעיף 2.2.2 לסיכומים כי "מרוץ ההתיישנות לא החל כלל במועד הגשת כתב התביעה המתוקן..." הינה סתירה פנימית, שכן אם עדיין לא הייתה הפרה, על מה הוגשה תביעה? התשובה היא פשוטה – התביעה הוגשה על בסיס "הפרה" משנת 2012 כך נוסחה התביעה וכך הובהר בתצהירי העדות הראשית.
30. טענת השיהוי - השיהוי בה נקטה התובעת מלמד על חוסר תום-לבה, באשר התובעת הינה משרד עורכי דין המודע בוודאי למשמעות בהשתהות כה ארוכה להגשת תביעתה. בנוסף, השיהוי מלמד שהתובעת ויתרה על דרישותיה (המוכחשות). שיהוי זה יצר כמובן הסתמכות וציפייה לפיה לא קיים חוב כל שהוא לתובעת. למעלה משש שנים בין היווצרות החוב (לטענת התובעת) בשנת 2012 ולמשלוח מייל בודד בסוף שנת 2018, לא נעשתה פניה אשר ממנה ניתן ללמוד כי לתובעת קיימת דרישה כלשהי כלפי אורות יש"ע.
למרות שטענת השיהוי עלתה על ידי הנתבעת, התובעת לא התייחסה לכך כלל בתצהיריה ולא נתנה כל הסבר מדוע היא לא הגישה את התביעה במועד מוקדם יותר.
31. התובעת לא תבעה את "יש"ע הירוקה".
32. חובת התשלום, ככל וקיימת, חלה על בר-אמנה, ולא על אורות יש"ע. הסכם שכר הטירחה נחתם עם יש"ע הירוקה, אולם הצדדים הסכימו שאת התשלום בגין שכר טירחת עו"ד תשלם בר-אמנה בלבד. בהתאם לכך, כתב התביעה הוגש תחילה כנגד בר-אמנה. גם כשתוקן כתב התביעה הוספה אורות יש"ע בכותרת בלבד, ובתביעה עצמה לא חל שינוי כלשהו, לרבות לא שינוי מלשון יחיד לרבים. ניתן גם לראות שאין אפילו חשבונית או קבלה אחת שהוצאו על שם אורות יש"ע, וכולם הוצאו על שם בר-אמנה.
33. בשל מצב הפרויקטים אין חובה לתשלום שכ"ט נוסף, מעבר לריטיינר; קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי משפט מהותי בהסכם שנוסח בצורה לא ברורה, וניתן לפרשו לכיוונים רבים "והיתרה תיצבר אך לא תעמוד לפירעון ככל שפרויקט ישע ירוקה יבוטל". אורות יש"ע הבינה שההסכמה עם השותפות הייתה שהיא תקבל ריטיינר חודשי, וכל תוספת תשלום אחרת תהא על בסיס הצלחה במיזמים של השותפות שאותם תלווה התובעת , אולם המיזמים נחלו כישלון.
ברור שהצדדים לא התכוונו לשלם לתובעת סכומים נוספים מעבר לריטיינר במקרה בו תשלום סכומים אלו ממומנים למעשה מהלוואות בעלים – והרי אם זו הייתה הכוונה לא היה צורך בדחיית התשלום. הכוונה הייתה שבמקרה בו המיזמים ינחלו הצלחה משמעותית ישולם תשלום נוסף. גם התובעת "בזמן אמת" לא חשבה שמועד התשלום קשור לפרק זמן "סביר" אלא לפרמטרים של הצלחה משמעותית, כגון השקעה של מיליון דולר.
--- סוף עמוד 10 ---
34. קרן החוב; "החוב" מורכב כביכול מחיוב בגין שעות עבודה שביצע התובע. עו"ד אפיק טוען בסעיף 24 לתצהירו "...אלא שעד למועד כתיבת שורות אלה החשבוניות לא שולמו" ואולם למרות שלטענתו קיימות חשבוניות הוא לא הראה אפילו חשבונית אחת שלא שולמה. עוד מנסה התובעת לתמוך את טענתה ב"כרטסת ויתרת חוב של הנתבעת לתובעת" שצורפה כנספח "9" לתצהיר התובעת. נטען כי מדובר בכרטסת מזויפת, שהוכנה לצורך התביעה. אין חולק שהשירותים ניתנו על ידי השותפות וברור שככל ויצאו חיובים הרי אלו יצאו על ידי השותפות. בנספח 9 לתצהיר התובעת מתנוסס שמה של התובעת ולא שמה של השותפות.
בנוסף, הכרטסת אינה מלמדת דבר, שכן מופיעות בה שורות רבות "שעות עבודה לפי פירוט מצ"ב" ואולם אין כל פירוט שעות שכן אלו לא צורפו. לפיכך, לא ניתן לדעת בגין מה נרשמו החיובים. יתר על כן, השורה התחתונה של הכרטסת בנספח 9 הינה חוב של 167 ₪ בלבד. בכרטסת שצורפה להסכם, נקבע כי יתרת החוב היא 432 ₪ בלבד. לכרטסת זו חשיבות רבה, שכן היא קובעת כיצד יחלקו אפיק ותורג'מן את החובות המגיעים לשותפות, לו היה מדובר בחוב משמעותי של מאות אלפי שקלים הדבר היה כמובן מוצא את ביטויו הן בכרטסת והן בהתייחסות מילולית בגוף ההסכם.
35. הריבית המבוקשת; התביעה מורכבת מריבית "קצוצה" בגין החוב הנטען והמוכחש והגבוהה מהמקובל "בשוק האפור". מדובר בתנאי מקפח ו/או בלתי סביר ו/או סותר את תקנת הציבור.
התובעת טענה בתצהירה שבמדובר בהלוואה שנתנה לנתבעת בריבית "מקבילה לריבית על משיכת יתר". בהמשך טענה, כי המשרד נדרש להיות בחריגה בבנק" – טענה שכמובן לא הוכחה. מתן הלוואה כזו ותביעה בגין הלוואה מעין זו אינם עומדים בכללי חוק אשראי הוגן וכמובן שאינם עומדים בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.
ההסכם קובע כי "כל סכום אשר לא שולם במועד יהיה צמוד..." מדובר בסעיף שדן בהפרה – אי תשלום במועד. כמפורט לעיל, הריטיינר שולם כסדרו במועד, ואין לגבי כך כל טענה. הריבית ה"קצוצה" אותה מבקשת התובעת לגבות הינה בגין הסכומים הנוספים. ברור שאת אותה יתרה לא היה צורך לשלם במועד בו שולם הריטיינר.
התובעת מעולם לא דרשה סכומים נוספים מדי חודש, לא שלחה דרישת תשלום, לא שלחה חשבונית ואפילו לא שלחה מייל כלשהו שדורש את התשלום באופן מיידי – אם לא הגיע המועד לתשלום, כיצד מנסה התובעת לטעון שמגיעה לה ריבית?
בתמצית סיכומי תשובת התובעת:
36. בנוגע לטענות המקדמיות, התובעת מפנה לסעיף 2 לסיכומיה. לשיטתה, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכחת טענותיהן.
37. גרסת הנתבעות כי קיים תנאי "הצלחה" אינה תואמת את לשונו הברורה של ההסכם, וראיות מזמן אמת. גרסת הנתבעות כי הסיכום הוא שתשלום מעבר לריטיינר מותנה ב"הצלחה",
--- סוף עמוד 11 ---
מהווה ניסיון בדיעבד לקרוא לתוך ההסכם תניה שלא נכתבה בו. טענות הנתבעות הן טענות מאולצות שנוצרו לצורך הליך זה.
בשום שלב לא נכתב כי תשלום היתרה הצבורה יהיה מותנה ברווחיות של איזה מן הפרויקטים.
הנתבעות, ולמצער בר-אמנה, בזמן אמת, לא כפרו בחוב.
גרסת הנתבעות לקיומו של תנאי בדבר "הצלחה", אינה מתיישבת עם העדויות, השכל הישר או ההיגיון העסקי.
38. הוכח כי הרציונאל לאי גביית היתרה הצבורה נולד בשל קשיי תזרים של יש"ע הירוקה בתחילת דרכה. מטעם זה, הסכימה התובעת לקבל תשלום חודשי זעום, ולהמתין לבקשת הנתבעות, עד כניסת כספים. בין הצדדים נערך הסדר מסחרי פרטני, הכולל 18% תוספת שנתית, המשקפת את ההנחה הגדולה על שכר הטרחה, והסיכון בעסקה זו.
39. אורות יש"ע העלתה לראשונה בסעיף 41 לסיכומיה את הטענה כי נספח 9 לתצהיר, הינו "כרטסת מזויפת". ברם, לא סתרה את הכרטסת.
עצם מתן השירותים או היקף השעות, מעולם לא היה שנוי במחלוקת.
40. אין כל הצדקה להפחתת הריבית. יצוין, לא נטען על ידי אורות יש"ע להפחתת ריבית מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיף 15 (א) לחוק החוזים.
יודגש, אין מדובר ב"ריבית", כמקובל, הנתבעות קיבלו תעריף מוזל ביותר של שכר טרחה, וכל שסוכם הוא שההפחתה של התעריף תוקטן, ככל שהתשלום יתאחר.
לחילופין, יש להורות על הפחתה מידתית, בין על ידי קיצור התקופה ובין על ידי העמדת שיעור הריבית על סכום ראוי. מן הראוי לפחות לחייב בריבית משנת 2018.
דיון והכרעה:
ראשית, יש לבחון את הטענות המקדמיות שהועלו במסגרת הליך זה - זכות העמידה של התובעת; טענת ההתיישנות; טענת השיהוי; ולגופו של עניין, השאלה המרכזית הדורשת הכרעה – האם התובעת זכאית לסכום היתרה הצבורה, בצירוף ריבית בשיעור חוזי מוסכם; על מנת לענות על שאלה זו, יש לברר, בין היתר, האם ניתן לקבוע כי פרויקט יש"ע בוטל, ועל כן התובעת לא זכאית לדבר, אם לאו; האם יש להתערב בריבית שנקבעה בהסכם; כמו כן, ככל שיקבע כי יש לשאת בתשלום היתרה הצבורה, מתעוררות השאלות – מי מתי, ומי מהנתבעות צריכה לשאת בחוב.