סעיף 4 להסכם שכר הטרחה, קובע מפורשות כי כל סכום שלא שולם במועד, יהיה צמוד למדד ויישא ריבית בשיעור של 18% לשנה, כאשר בגין הוצאות שהוצאו לצורך גביית חובות, ייגבה שכר טרחה שעתי רגיל, וזאת גם אם בוטל לבסוף הסכם זה.
4. לטענת התובעת, בחודש פברואר 2012, התבקשה התובעת להמתין עם גביית הכספים בגין חוב שכר טרחה, וזאת עד לכניסת כספים, אשר היו צפויים להתקבל ביש"ע הירוקה. בהתאם
--- סוף עמוד 3 ---
לכך, ביום 29.02.2012, הוציאה התובעת חשבון עיסקה המאפס זמנית את החשבון, וזאת עד לכניסת כספים, כמובטח.
בהקשר זה, ביום 23.05.2012, הודיע גזבר בר-אמנה לתובעת, כי בשל סכסוך עם בעלים של השותף השני ביש"ע הירוקה, הוא מבקש להקפיא את ההתקשרות עם התובעת.
5. התובעת טוענת כי בחודש ספטמבר 2018, פנתה שוב לבר-אמנה בדרישה לתשלום החוב, אולם, החוב לא שולם ומכאן, התביעה.
התובעת עותרת לסכום החוב בסך של 149,541.54 ₪ בצירוף ריבית בשיעור חוזי מוסכם של 18% והצמדה כחוק מיום 29.02.2012 ועד למועד התשלום בפועל. לשיטת התובעת, פרויקט יש"ע לא בוטל.
6. מנגד, ובתמצית, הנתבעות העלו טענה מקדמית בדבר זכות העמידה של התובעת. וכן, אורות יש"ע העלתה את טענת השיהוי ואת טענת ההתיישנות.
לגופו של עניין, הן בר-אמנה והן אורות יש"ע טוענות כי ההסכמה עם התובעת הייתה שהיא תקבל ריטיינר חודשי, וכל תוספת תשלום אחרת, תהא רק על בסיס הצלחה במיזמים, קרי הצלחה בפרויקט יש"ע.
לשיטתן, פרויקט יש"ע לא צלח, ועל כן התובעת לא זכאית לתשלום נוסף.
7. לאור האמור, תחילה יש לברר את הטענות המקדמיות – זכות העמידה של התובעת; טענת ההתיישנות; טענת השיהוי; לגופו של עניין, עיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה האם התובעת שבפניי זכאית לקבלת היתרה הצבורה. על מנת להשיב על שאלה זו, יש לברר האם פרויקט יש"ע בוטל, אם לאו. ככל שהתשובה שלילית, מתעוררת השאלה בנוגע ליתרה הצבורה - האם יש לצרף ליתרה הצבורה את הריבית בשיעור החוזי, אם לאו, וככל שכן, ממתי, ומי מהנתבעות צריכות לשאת ב"חוב".
8. מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית, ראיות, והמצהירים נחקרו על תצהירהם.
מטעם התובעת העיד עו"ד אפיק.
מטעם בר-אמנה העיד מר יוגב (להלן: "מר יוגב").
מטעם אורות יש"ע העיד מר עדי מינץ (להלן: "מר מינץ"), שהינו בעל המניות באורות יש"ע.
בתמצית טענות התובעת:
9. דין הטענות המקדמיות להדחות בשל העדר ביסוס עובדתי או משפטי.