גם התנהגותו של עו"ד אפיק בזמן אמת מעידה שההסכמה בין הצדדים הייתה שהיתרה הצבורה אינה חוב קונקרטי העומד לפירעון, אלא בהתקיים תנאי מסויים, ולשיטתו, כניסת כספים ליש"ע הירוקה. עו"ד אפיק ניסה להציג את נושא כניסת הכספים ליש"ע הירוקה כמועד לתשלום היתרה, ולא כתנאי לתשלום היתרה.
23. עו"ד אפיק העיד כי התייחס ליש"ע הירוקה כאל חברת "סטארט אפ". כלומר, חברת "סטארטאפ" יכולה להצליח ויכולה גם להיכשל. לפיכך, יש לקבוע כי היתרה הינה חוב מותנה, חוב התלוי בהצלחת השותפות לממש את המייזמים ולראות מהם כספים. לא
--- סוף עמוד 7 ---
התקיימו הנסיבות המחייבות בתשלום היתרה, גם אם יטען שהוא התקיים באופן חלקי, הרי שהיה זה הרבה אחרי המועד להתקיימותו.
בהסכם לא נקבע מועד לקיומו של התנאי, וידוע שמקום שלא נקבע מועד להתקיים תנאי לקיום חיוב, המועד להתקיימותו הוא בתוך זמן סביר מחתימת ההסכם.
24. יש"ע הירוקה לא הצליחה; 90% מהמייזמים המתוכננים לא התממשו, גם המעט שיצא אל הפועל, הינו לאחר שנים רבות מתום השירות המשפטי. מימוש חלקי ומאוחר זה של מייזם אחד בלבד, אינו מהווה את מימוש ההצלחה אליה התכוונו הצדדים, אשר מצדיק תשלום היתרה.
גם לגרסתו של עו"ד אפיק, לפיה הוסכם שהיתרה תשולם עם כניסת כספים ליש"ע הירוקה, יש לקבוע כי תנאי זה לא התקיים תוך זמן סביר.
25. אין כל בסיס לדרישת התובעת לתשלום הריבית הקבועה בהסכם. גם אם ייקבע כי יש"ע הירוקה נדרשת לשלם לתובעת את היתרה או חלקה, אין לשלם ריבית זו.
התובעת מפנה לסעיף 4 להסכם, הקובע כי כל סכום שלא שולם במועד יהיה צמוד למדד ויישא ריבית בשיעור של 18% לשנה. בהקשר זה יצוין כי התובעת זכאית לקבלת ריבית רק בנוגע לסכום שלא שולם במועד. אולם התובעת עצמה טוענת שהפרת ההסכם בוצעה זמן קצר יחסית לפני הגשת התביעה, שהנתבעות החלו לגרוף הכנסות.
עו"ד אפיק טען כי הוסכם שהמועד לתשלום היתרה הינו רק בעת כניסת כספים ליש"ע הירוקה, אך בד בבד הוסכם כי תגבה ריבית כבר בעת הצבירה. גרסה זו מופרכת ואינה מתיישבת עם לשון סעיף 4 להסכם. כמו כן, בפועל, עו"ד אפיק בכל פניותיו לנציגי יש"ע הירוקה לא דרש תשלום ריבית, ולא רמז כי היתרה צוברת ריבית, אלא רק בפנייתו מיום 17.09.2018.
לא זו אף זו, הריבית הקבועה בהסכם בלתי חוקית, ובלתי סבירה.
26. למען הזהירות, במידה ובית המשפט ימצא לנכון לקבוע כי התובעת זכאית לקבל מיש"ע הירוקה סכומים מסויימים, יש לחייב בתשלום זה את אורות יש"ע. שהרי, מי שביקש להתקשר עם משרד עורכי-הדין נשוא התביעה, היה מר מינץ. בר-אמנה נתנה הסכמתה להתקשרות על בסיס המיצגים שמר מינץ הציג למר יוגב, קרי תשלום ריטיינר חודשי, כאשר ייתכן תשלום נוסף במידה, ובכפוף להצלחת המייזמים.