לטענת התובעת, היתרה הצבורה לאותו המועד עמדה על 148,263.40 ₪. עו"ד אפיק בחקירתו הנגדית הפנה לסעיף 4 להסכם, שנרשם בו כי מערכת הנהלת החשבונות של המשרד מהווה את
--- סוף עמוד 22 ---
הראייה בין הצדדים. כמו כן, הפנה לכרטסת (נספח 9 לכתב התביעה), ששם, לשיטתו ניתן לראות כי יש תנועה שלילית טכנית במינוס 149,541.54 ₪ (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 27-30; עמ' 17 שורות 1-6).
81. זאת ועוד, הסביר עו"ד אפיק כי באותם המועדים, היתרה הצבורה, קרי החוב, לא היה בר פירעון, מכיוון שהפירעון של החוב יהיה כאשר יכנסו כספים לפרויקט יש"ע הירוקה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 13-15).
התובעת מפנה לנספח 4 לתצהירה, מייל אשר הפנה עו"ד אפיק למר מינץ, ושם עידכן אותו על החשבון המעודכן.
לא נעלם מעיני, שבמייל זה נרשם "מצ"ב מצב החשבון המעודכן", אולם לא צורף הפירוט. עם זאת, מר מינץ כתב באילו המילים: "דורון בוקר טוב תודה על העבודה הטובה והליווי הנאמן..." לא הועלתה כל השגה כנגד ההתחשבנות.
בעניין זה נחקר עו"ד אפיק והשיב:
"פירוט השעות אינו במחלוקת. כפי שניתן לראות המייל שצורף פה הוא שרשור מיילים ואני מפנה לנספח 6 ואני בטוח שאם למייל שלי במאי 2012 לא היה מצורף פירוט השעות או לו היה ויכוח על פירוט השעות, היה מר יוגב משיב לי וההתכתבות שאחרי זה לא היתה פניה חוזרת שלי אליכם. אין ספק שמשה יוגב הוא סמנכ"ל כספים קפדן ואם הוא לא היה מקבל, הוא היה רושם לי פעם נוספת".
(עמ' 20 לפרוטוקול שורות 16-20).
כמו כן, במעמד החקירה הנגדית נשאל מר יוגב לגבי השעות הנוספות, והוגש דו"ח פירוט השעות שסומן ת/1. ברם, מר יוגב השיב כי הוא מכיר ב"חוב", ובכל ההתכתבות מעולם לא הוזכר שיש ריבית על החוב (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 27).
82. מר מינץ שנשאל לגבי ה"שעות הצבורות", השיב: "ידעתי שיש שעות צבורות אם הפרויקטים יצליחו" (עמ' 32 פרוטוקול שורות 15-17).
בהקשר זה, ראו עדות מינץ, לפיה היה מודע לכך שיש לשלם את החוב, וכי התשלום אמור להיות בחלקה של בר-אמנה (עמ' 33, שורות 1-6). כן ראו עדותו כאמור, לפיה סבור שהפרויקט נכשל ולאחר מכן השיב לשאלת בית המשפט, כי היה לפרויקט סיכוי בחלקו הקטן (שם, שורות 27-32).
ועוד, טענת אורות יש"ע כי מדובר בכרטסת מזויפת, לא הוכחה.
83. יתרה מכך, הועלתה טענה על ידי בר-אמנה כי ההתייחסות ליתרה הצבורה הייתה בסוגריים, ויש בכך כדי ללמד כי מדובר בעניין צדדי, שאין בו כדי לחייב. סבורה אני כי אין ממש בטענה זו, וזאת לאור העדויות, כפי שהובאו לעיל.
--- סוף עמוד 23 ---
84. מהאמור לעיל, נחה דעתי כי התובעת הוכיחה את ה"חוב". כמו כן, כפי שקבעתי לעיל, היתרה הצבורה לא הייתה מותנית ב"הצלחת" הפרויקט. אלא, ברי בעיני כי ינתן "פטור" מתשלום היתרה הצבורה, ככל שהפרויקט יבוטל.
שיעור הריבית ההסכמית
85. התובעת עותרת לחיוב היתרה הצבורה, בשיעור הריבית ההסכמית – 18%.
למען סבר האוזן, הריבית חושבה מתאריך 29.02.2012 (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 31).
86. עו"ד אפיק העיד כי המתין בסבלנות לקבלת היתרה הצבורה, ומציין כי הובהר לו שלא נכנסו כספים לפרויקט (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 8).
עו"ד אפיק העיד באילו המילים: "... ריבית צריכה להיצבר מהמועד שבו יש כסף לשלם או יש הכנסות לפרויקט"... (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 29-30).
בהמשך עדותו, עו"ד אפיק נשאל והשיב:
"ש. אתה טוען שבמעמד בחתימה על הסכם שכ"ט, סוכם הדבר הבא:
3,000 ₪ בחודש ישולמו בכל חודש, השעות שיהיו מעבר הן יצברו ולא ייגבו באותו חודש ומיד מאותו יום יישאו ריבית של 18%, זה מה שאתה אומר?
ת. אני אומר שכן אבל בדיוק כפי שלא גבינו את ה- 150% בהתאם לסעיף 1 על שעות עבודה... באותה צורה עד הפסקת הפעילות לא גבינו או חייבנו את אותה ריבית ורשמנו את זה במייל במאי 2012)".
(עמ' 20 לפרוטוקול שורות 23-28).
ללמדך – התנהגות הצדדים, והבנתו של עו"ד אפיק מלמדת, שהייתה ציפייה שהריבית תיצבר מהמועד שיכנסו כספים לפרויקט. לאור האמור, כניסת הכספים ליש"ע הירוקה אינו תנאי בהסכם, אלא הינו המועד לתשלום היתרה.
87. ב"כ אורות יש"ע ביקשה להראות כי שיעור ריבית של 18%, הינו בעצם הלוואה שניתנה על ידי התובעת בריבית של "שוק אפור" (עמ' 24 לפרוטוקול).
אינני רואה בשיעור הריבית שנקבעה ריבית של "שוק אפור". היה היגיון להסכמה בשיעור הריבית, שהרי התובעת לקחה סיכון, שככל שהפרויקט יבוטל, היא לא תזכה לתמורה. אך, ככל שהפרויקט לא יבוטל היא תזכה לתמורה הולמת.
88. לא נעלם מעיני, כי מר מינץ, גם בשנת 2015, האמין שהפרויקט יצליח, והעיד כי:
"בית המשפט מפנה אותי להסכם שכר הטרחה לסעיף 2, ככל שפרויקט ישע ירוקה יבוטל.
האם לשיטתך, הפרויקט ישע ירוקה בוטל? אני משיב שהוא נכשל, ולא בוטל.
--- סוף עמוד 24 ---
ש. כלומר, בעצם גם לא התרשמת ממשהו שנאמר בינינו במהלך השנים והיו לנו שיחות שהתובעת ויתרה על החוב, נכון?
ת. אני חושב שלאורך כל השיחות בינינו והיתה בינינו חברות, לאורך כל השיחות, הבהרתי שהפרויקט נכשל וגם במייל. עו"ד אפיק שאל אותי מה קורה ואמרתי לו שטרובינות רוח לא קורה כלום ולגבי הפרויקטים הסולריים – אנו נמצאים בבג"ץ. כלומר רשות החשמל הכשילה ולא איפשרה לנו לקיים את הפרויקטים האלה.
לשאלת בית המשפט באיזה שנה זה היה? אני משיב שאחד היה בשנת 2014 והשני היה בסוף 2015.
לשאלת בית המשפט, אז אפשר להבין מתשובותיך שבשנת 2015 היה עוד סיכוי לפרויקט? אני משיב שכן, בחלקו הקטן, את זה הבנו אז.
בסופו של דבר, הפרויקטים האלה עבדו דומה מאוד לסטארט אפ.
90% נכשלים ומה שמצליח מצליח בגדול וכשזה מצליח בגדול מגיע שכ"ט ראוי לעו"ד כי הוא לוקח את הסיכון שבו אני מוכן לעבוד בריטיינר שאם יצליח בגדול, אזיי, יקבל תשלום ראוי ודיברנו על זה במהלך כריתת ההסכם בינינו לבין עו"ד אפיק. לצערנו, אנחנו בקטע של 90-95% של הסטרטאפים והעבודה הזו הלכה לטמיון ואני אדם עם הרבה תפקידים והרבה יכולות והעבודה שלי לא תוגמלה".
(עמ' 33, שורות 13-32 ועמ' 34, שורות 1-2).
89. סבורה אני, כי עדותו של מר מינץ מלמדת מדוע הוסכם על ריבית בשיעור ששל 18%, בהתחשב בכך כי התובעת לקחה על עצמה סיכון, שהיתרה הצבורה לא תשולם, וזאת כאשר הפרויקט יבוטל.
אולם, מר מינץ מנסה להיחלץ מפרשנות זו, והעיד כי אין היגיון עיסקי לגבות 18% ריבית, ואף אמר: "18% היתה טעות שלי", כלומר – הודה בטעות בכדאיות העיסקה. ובהמשך, אמר כי קרא את ההסכם, אך לא שם לב לסעיף זה (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 4-9), כך שאין לו להלין, אלא על עצמו.
90. יש לציין כי לאחר הגשת סבב הסיכומים, התובעת הגישה הודעה והפנתה לפסיקה המבהירה את ההלכה בנושא הפחתת ריבית מוסכמת בהסכם שנכרת בין צדדים מתוחכמים, אשר נכנסים לעסקה עם סיכון ידוע מראש וגבוה (ראו הודעה מיום 06.03.2022 ולהפניה לע"א 8182/20 אמיר גרוס כבירי נ' קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ (נבו, 01.03.2022) (להלן: "פסק-הדין").
ביום 22.03.2022 הוגשה הודעה מטעם בר-אמנה, אשר במסגרתה ביקשה להדגיש כי פסק הדין עסק בסעיפי פיצוי שנקבעו בהסכם, תוך שהוא דוחה את הטענה לפיה מדובר בסעיפים המגלמים "ריבית מוסווית", זאת שעה שבענייננו מדובר בסעיף מפורש של חיוב בריבית. באשר למהות הצדדים, בפסק הדין היה מדובר בצדדים מנוסים ומיוצגים. לעומת זאת, בענייננו קיים פער בין הצדדים, שעה שאחד מהם הוא עורך-דין מנוסה והאחר כלל לא מיוצג. עוד מוסיפה שבפסק הדין לשון סעיפי הפיצוי היתה ברורה ולא נתונה במחלוקת. לעומת זאת, בעניין זה, לשון סעיף 4 להסכם אינו תומך בגרסת התובעת לפיה הריבית נצברת כבר ממועד הצבירה, ולא מהמועד לתשלום.
--- סוף עמוד 25 ---
91. טענות הצדדים בעניין הובאו ונשקלו והכל בהקשר של נסיבות תיק זה. כאמור לעיל, היה היגיון להסכמה ביחס לשיעור הריבית, שהרי התובעת לקחה סיכון, שככל שהפרויקט יבוטל, היא לא תזכה לתמורה. אך, ככל שהפרויקט לא יבוטל היא תזכה לתמורה הולמת. בנוסף, עדות מר מינץ מלמדת מדוע הוסכם על ריבית בשיעור ששל 18%, בהתחשב כי התובעת נטלה סיכון, שהיתרה הצבורה לא תשולם, וזאת כאשר הפרויקט יבוטל. יש לזכור כי בד בבד, טען שמדובר בטעות שלו וכי קרא את ההסכם, אך לא שם לב לסעיף. לכך יש להוסיף כי התנהל משא-ומתן ממושך, וההליך של ההתקשרות בהסכם היה ראוי.
ראו והשוו בנוסף לעניין פסיקת ריבית הסכמית, גם אם שיעורה גבוה, לע"א 1266/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הארגון למימוש האמנה לבטחון סוציאלי (ישראל – מערב גרמניה) (נבו, 18.07.2011), פסקה 54 ולפסיקה שהובאה.
עם זאת, ישאל השואל – האם הריבית נצברת ממועד הצבירה, או ממועד התשלום.
לטעמי, בנסיבות העניין, בראי ההסכם, והתנהלות הצדדים (לרבות סעיף 3 להסכם), ראיתי לנכון לחייב בריבית ההסכמית החל מראשית שנת 2018, מועד קבלת הכספים מהפרויקט, ועד ליום הגשת התביעה, ולא בהתאם לריבית, אשר חושבה מתאריך 29.02.2012. יצוין, שהנתבעות לא נקבו במועד ספציפי בו קיבלו כספים מהפרויקט, ומר יוגב העיד כי התקבלו כספים ביש"ע הירוקה לפני 3-4 שנים, קרי - בשנים 2017-2018 (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 27).
לא זו אף זאת, הגם שמי מהנתבעות לא טרחו לידע את עו"ד אפיק בדבר קבלת הכספים.
זהות הנתבעות וחלוקת האחריות בין הנתבעות
92. יש לציין כי אורות יש"ע טוענת בסעיף 27 לסיכומיה כי התובעת לא הגישה את התביעה נגד "יש"ע הירוקה", ומפנה לסעיפים 20 (ב) ו- 66 (א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה – 1975 (להלן: "פקודת השותפויות"). לשיטתה, התובעת בחרה ללכת בדרכים עקלקלות, והגישה תביעה תוך שלמעשה מחסירה את מי שאמורה להיות הנתבעת בתיק – שותפות "יש"ע הירוקה".
יוזכר, מלכתחילה נטען כי התביעה מבוססת כולה על הסכם שנחתם בין מי שאינם צד להליך; מצד אחד, "יש"ע הירוקה" – שותפות שהוקמה על ידי הנתבעות, ומצד שני, משרד עורכי הדין אפיק תורג'מן ושות (ראו טענות נתבעת 1 ברישא הסיכומים).
בכל הנוגע לזכות העמידה של התובעת, נחה דעתי כי לתובעת זכות עמידה, כפי שהדברים מצאו ביטויים בהרחבה לעיל. כמו כן, לא ראיתי כל קושי לתבוע את השותפים ביש"ע הירוקה. שהרי, הוענקו שירותים משפטיים שוטפים ליש"ע הירוקה, ומי מטעמה על פי צרכיה, ואלה שולמו.
כמו כן, מטענות בר-אמנה עולה כי יש"ע הירוקה היתה באותה עת שותפות בתחילת דרכה העסקית ופעלה באמצעות בר-אמנה (ראו סעיפים 6 ו – 7 לסיכומיה). עוד עולה כאמור כי
--- סוף עמוד 26 ---
המדובר במי שהינה שותפות, אשר הוקמה על ידי הנתבעות – "בר-אמנה" ו"אורות יש"ע" (ראו סעיף 3 לתצהיר עו"ד אפיק).
93. עוד טוענות הנתבעות, כי ככל ובית המשפט ימצא כי יש להשית חיוב, יש להחילו אחת על רעותה;
לטענת אורות יש"ע היא לא אמורה לשאת ב"חוב", אלא "בר-אמנה". לטענתה, ההסכם נחתם עם "יש"ע הירוקה", אולם הצדדים הסכימו שאת התשלום בגין שכר הטרחה תשלם "בר- אמנה" בלבד, והחשבוניות הוצאו על שמה. משכך, ההתקשרות של התובעת היא עם "בר-אמנה" בלבד, ולא עם יש"ע. בהתאם, כתב התביעה הוגש תחילה רק נגד "בר-אמנה" ועת תוקן כתב התביעה, לא נערך בו שינוי כלשהו, לרבות לא שינוי מלשון יחיד לרבים.
בר-אמנה טוענת בעניין זה, כי יש לחייב בתשלום את "יש"ע". יש לחייב את מי שבמצגיו הביא להתקשרות של יש"ע הירוקה בהסכם שכר הטרחה, ואת מי שלא וידא כי ההסכמה אליה הגיע עם עו"ד אפיק משתקפת בצורה ברורה מההסכם. לחילופין, יש לחייב את הנתבעות בהתאם להסכם ביניהן לגבי חלוקת רווחים/נשיאה בהוצאות יש"ע הירוקה. הוכח כי הסיכום בין השותפות ביש"ע הירוקה היה שגם אם בר-אמנה משלמת בפועל את שכר הטרחה למשרד עורכי הדין, הרי שמדובר במימון ביניים בלבד, כאשר כל תשלום של בר-אמנה יחשב גם חוב של יש"ע הירוקה, ויוחזר לה מההכנסות של יש"ע הירוקה, לפני חלוקת הרווחים. מר מינץ אישר זאת, והבהיר כי החלוקה ביחס לשכר הטרחה היא בר-אמנה – 64% ואורות יש"ע – 36%.
94. עו"ד אפיק מאשר כי מי שנשא בתשלום החשבוניות של יש"ע הירוקה הייתה אך ורק בר-אמנה (סעיף 13 לתצהיר; עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 16).
95. לאחר שטענות הצדדים בעניין נבחנו, סבורה אני כי יש לחייב את הנתבעות בהתאם לחלוקה הפנימית ביניהן - בר-אמנה – 64% ואורות יש"ע – 36%, וזאת מאחר ומר מינץ אישר בעדותו את אחוזי החלוקה בין הנתבעות בנוגע לשכר הטרחה (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 12-28).
לפיכך, טענת אורות יש"ע, שסוכם כי בר-אמנה תישא לבדה בשכר הטרחה, לא הוכחה כלל.
ערה אני שלפי סעיף 20 לפקודת השותפויות שכותרתו "השותפים חבים יחד ולחוד", קובע -
"(א) כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו-19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו.