--- סוף עמוד 17 ---
62. מהעדויות, עושה הרושם כי במהלך השנים, נערכו ניסיונות מטעם התובעת לברר מה עלה בגורל הפרויקטים. כאמור, מעדות מינץ עלה כי היה לפרויקט סיכוי, וראו – "לשאלת בית המשפט, אז אפשר להבין מתשובותיך שבשנת 2015 היה עוד סיכוי לפרויקט? אני משיב שכן, בחלקו הקטן, את זה הבנו אז" (עמ' 33, שורות 27-28 לפרוטוקול).
63. בנוסף, עולה כי הלכה למעשה, פרויקט יש"ע הניב הכנסות, טרם הגשת התביעה, ראו עדותו של מר משה יוגב:
"ש. האם יש הכנסות כלשהן מהפרויקט?
ת. כן.
ש. ממתי התחילו ההכנסות?
ת. לפני כ-3 שנים.
ש. האם כאשר התחילו להגיע הכנסות, פנית לתובעת ואמרת שמגיעות הכנסות ואני רוצה לשלם על חשבון החוב?
ת. לא.
ש. למה? אתה יודע שחוב נדחה למועד שבו יהיה כסף ונכנס כסף אז משלמים חובות.
ת. בהמשך לדבריי קודם, כשהגיע תחילת ההכנסות, לא ידעתי מה התובעת אמורה לעשות ומה עשתה בפועל ומה הקשר שלה למיזם שקם אחרי שנים רבות ואחרי טיפולים ארוכים על ידי משרדי עו"ד אחרים ולא ידעתי שיש לי כלל חוב אליה ובטח לא על מיזם אחד מתוך שלל מיזמים שהוא ניסה לטפל בהם ולא צלחו, לצערנו.
לשאלת בית המשפט, מה ההכנסות היו מהפרויקט שהצליח? אני משיב שההכנסות המשותפות ל-2 הנתבעות הן מנתיב הגדוד כ-330,000 ₪ בשנה.
לשאלת בית המשפט, ממתי זה התחיל? אני משיב שכמדומני לפני 3/4 שנים.
ש. זה היה לפני הגשת התביעה?
ת. נכון".
(עמ' 29, שורות 11-30, ההדגשות אינן במקור).
64. ראו כאמור גם את נ/6 – מייל התזכורת; אשר על כן, אין המדובר במצב של תביעה שנזנחה, במצב בו במהלך השנים השתנה מצב הנתבעות לרעה, וכי השיהוי נגרם בעקבות העדר תום לב של התובעת.
65. לדידי, התובעת לא השתהתה, אלא המתינה בסבלנות להצלחת הפרויקט, וכפי שקבעתי לעיל, לא מדובר בפרויקט שמתממש מהרגע לרגע.
מנגד, הנתבעות לא הוכיחו טענתן, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכדי להעצים את שיעור הריבית, נהפוך הוא - התובעת המתינה בסבלנות, כדי לתת הזדמנות להצלחת הפרויקט.
דומני דווקא שהנתבעות פעלו בחוסר תום לב, עת לא עידכנו את התובעת בדבר ההכנסות שמניב הפרויקט, גם אם מדובר בסכום "זעום", שלא עולה בקנה אחד עם הציפיות.
66. מהאמור לעיל – דין טענת השיהוי – דחייה.
הסכם שכר הטרחה
67. בענייננו, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנותו של הסכם שכר הטרחה.
--- סוף עמוד 18 ---
לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את העדויות וטענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את טענות התובעת, ואבאר;
68. בקליפת אגוז, סעיף 24 לחוק החוזים קובע כי תוכנו של חוזה יכול שיהיה, ככל אשר הסכימו הצדדים. סעיף 1 לחוק החוזים קובע כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול, הצעה וקיבול הינן הצהרות רצון, אשר מפגשן יוצר חוזה.
כידוע, על פי הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 (1995)), שנזכרה שוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], יש ליתן את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדריו ומבנהו; לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים; לנסיבות החיצוניות לו; ולאומד דעתם של הצדדים בעת ניהול המשא ומתן ולאחר כריתת החוזה. בהקשר זה אדגיש, כי הכללים המנחים לעניין פרשנות של הסכמים מקורם בסעיף 25 לחוק החוזים:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". (ההדגשה שלי – נ.ב; השווה לנוסח הישן - "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות").
69. בשנת 2011 תוקן חוק החוזים (תיקון מס' 2) וברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: "עניין סהר"), נדונה בהרחבה שאלת פרשנותו של החוזה לאור התיקון. בפסקה 26 נדונה תכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25 (א) המתוקן ונקבע שם כך –
"חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון;
וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי".
בסיפא של פסקה 30 לפס"ד ביטוח לאומי נקבע -
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה- הוא תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה- בלית ברירה- בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, המשמשת כמוצא אחרון".
70. הדברים הבאים יפים לעניינינו באשר לתכלית האובייקטיבית והסובייקטיבית –
"ובאשר לתכלית האובייקטיבית של התיקון נאמר, שהיא תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)) לפיו יש ללמוד
--- סוף עמוד 19 ---
על אומד דעת הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו ובמקרה בו לא ניתן לאתר את הכוונה האמיתית יש לפרש את החוזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, המבטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים כאנשים סבירים.
הלכה זו אשר אוזכרה בפס"ד ארגון מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 37 (2006)) שם הובהרו דרכי יישומה של הלכת אפרופים והודגש כי מטרתו הראשונה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של צדדים לחוזה- וזאת התכלית הסובייקטיבית של החוזה. וכי רק כאשר לא ניתן בשום אופן ובאף דרך לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה. יחד עם זאת נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות".
71. המחוקק, בתיקון החוק, ביקש לחדד ולהבהיר כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות (ר' פסק-דינה של כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, ס. נשיאה (בדימ') (ת"א) 1523/07 תא (ת"א) 1523-07 מהדרין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו)).
לסיכום, חזקה היא כי חוזה יפורש בהתאם ללשונו - אלא אם למד בית המשפט מן הנסיבות כי החזקה נסתרה, ולמעשה כוונת הצדדים שונה מזו הנלמדת מפשט הלשון.
72. ומן הכלל אל הפרט;לטענת התובעת, מדובר בהסכם שנחתם כדין עם הנתבעות, לאחר ניהול משא ומתן ארוך וממושך. מדובר בהסכם שלשונו ברורה, אשר אינו מתנה את תשלום שכר הטרחה בהצלחה כלשהי. לשיטת התובעת, היתרה הצבורה תבוטל, אך ורק אם הפרויקט יבוטל.
מנגד, טוענת בר-אמנה כי לא התקיים כלל משא ומתן בנוגע לנוסח ההסכם, הגם שלפי כללי הפרשנות המקובלים יש לפרש אי בהירות, לרעת התובעת. כן, מוסיפה כי סעיף 2 בנוגע ליתרה הצבורה הובאה בסוגריים, והדבר מלמד על הערה משנית. לשיטתה, הביטוי "אך לא תעמוד לפירעון ככל שפרויקט יש"ע הירוקה יבוטל", אינו ברור כלל, ויש לפרשו לפיה "ביטול הפרויקט" משמעו אי התממשות המיזמים עליהם עבדה יש"ע הירוקה. כלומר, היתרה הצבורה תשולם רק אם המיזמים יתממשו, וניתן יהא לראות מהם כספים.
מה גם, שבהסכם לא נקבע מועד לקיום התנאי, ויש לקבוע שהמועד להתקיימותו הינו תוך זמן סביר, ובענייננו, למען הזהירות נטען כי התנאי לא התקיים תוך זמן סביר.
לטענות בר-אמנה מצטרפת אורות יש"ע, וגם היא מדגישה כי הפרויקט נחל כישלון צורב, ואורות יש"ע לא מקבלת אף לא אגורה שחוקה. לשיטתה, ההסכם לא קובע מועד לתשלום, והתובעת בעצמה חשבה על המקרה בו הפרויקט יצליח הצלחה משמעותית וימצא משקיע של מיליון דולר, אז יהא מקום לתשלום.
מפאת חשיבות לשון ההסכם, ראיתי להפנות לסעיפים 2-4 להסכם:
"מובהר כי כל חודש יוגבל הסכום שאנו נשלם לסכום של 3,000 ₪ או סכום אחר שאנו נסכים עליו (והיתרה תיצבר אך לא תעמוד לפירעון ככל שפרויקט
--- סוף עמוד 20 ---
ישע ירוקה יבוטל). סכום זה יוגדל ככל שתזרים הכנסות החברה יאפשר זאת, עד לביטול המגבלה.
התשלום יבוצע בתוך 30 יום מקבלת דרישה ללא קשר לתוצאות ההליכים או סיום פרויקט כלשהו ואנו מודעים לכך כי הכוונה היא להוצאת דרישות תשלום ברמה החודשית...
... כל סכום אשר לא ישולם במועד יהיה צמוד למדד ויישא ריבית בשיעור 18% לשנה.
[הדגשות שלי נ.ב.].
73. עו"ד אפיק מצהיר כי התנהל משא ומתן ארוך וממושך עם מר מינץ, מתאר שנשלחה הצעה במייל ביום 18.02.2011, ומר מינץ השיב כבר למחרת היום, כי קיבל את ההצעה, ילמד אותה ושיתייעץ עם שותפיו (ראו: סעיף 11 לתצהיר התובעת; נספח 2, שם). ביום 24.06.2011 אישר מר מינץ את ההצעה במייל, ושלח עותק למר יוגב (נספח 3, שם).
לדידי, מהראיות והעדויות עולה כי יש לדחות את הטענה לפיה לא התקיים כלל משא-ומתן לגבי נוסח ההסכם. עיננו הרואות, שהייתה התכתבות בין מר מינץ לבין עו"ד אפיק, ובין היתר דנו בסוגיית היתרה הצבורה.
בהקשר זה הפנה מר מינץ שאלת הבהרה במייל, ב"רחל בתך הקטנה":
"דורון תודה על פגישתנו המחכימה אתמול
בהמשך לשיחתנו בנושא השכ"ט
אני מבקש להבהיר בסעיף 2 את נקודת היציאה שעליה דיברנו".
על מייל זה השיב עו"ד אפיק, באילו המילים:
"כלומר שאם הפרויקט ייסגר לא תהיה חבות בשכר הטרחה הצבור?".
ועל כך, השיב מר מינץ:
"אכן
[בכל מקרה אני גם אביא את זה לאישור שותפי עד יום א' בערב]".
74. ב"כ אורות יש"ע טענה כי ההסכם שנשלח על ידי התובעת, וההסכם שבסופו של יום נחתם, היה רק שינוי "פחות ממשפט" (עמ' 23 שורה 31). לטעמי, אין בכך כדי לשלול את טענת התובעת כי התקיים משא-ומתן ארוך.
75. מר יוגב בעדותו אישר כי חתם על הסכם ההתקשרות עם התובעת ביום 16.06.2011, אולם טען כי לא קרא אותו (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 15-19). כידוע, בהתאם לפסיקה, קשה לקבל טענה מסוג זה, ובמקרה דנן, הדבר מקבל משנה תוקף, עת התקיים משא-ומתן ארוך וממושך. במידה ומר יוגב בחר לא לקרוא את הסכם, אין לו, אלא להלין בעניין זה על עצמו.
--- סוף עמוד 21 ---
בהתאם לפסיקה, אדם החותם על מסמך מוחזק כי הוא קרא את המסמך בטרם החתימה, הבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965); ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח(2) 145 (2003);
76. לגופו של עניין, מר יוגב אישר בעדותו כי חלק מהפרויקט הוקם, שיש הכנסות מהפרויקט משנת 2018, ושלא הייתה פנייה מהתובעת לשלם את ה"חוב" (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 1-2; שורות 11-17).
77. מר מינץ, כאשר נשאל על ידי בית המשפט בנוגע לפרויקט, השיב:
"... אם מדובר בהיקף של 30 או 50 אחוז – אפשר להתייחס לזה כהצלחה אבל אם מדובר באחוז כל כך זניח, אז מדובר בכישלון טוטאלי אז לא צריך לשלם כלום, זו היתה ההבנה ביני לבין עו"ד אפיק כאשר כרתנו את ההסכם בינינו".
(הדגשה שלי נ.ב עמ' 32 לפרוטוקול שורות 20-22).
ביני לביני, "ההבנה" עליה מדבר מינץ לא תקעה יתד נאמן בראיות, ועושה רושם, שעסקינן ב"טעות בכדאיות העסקה".
מר מינץ בעצמו העיד כי הייתה לו ציפייה שהפרויקט יהיה על היקף עצום, ושהפוטנציאל היה אדיר (שם, שורות 4-5). וכן, מר מינץ העיד שלמיטב הבנתו פרויקט יש"ע נכשל, אך לא בוטל (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 15).
78. לטעמי, פרשנות הנתבעות היא פרשנות מיתממת ומתחכמת לצרכי הגנתן מפני תביעה זו. לשון ההסכם קובעת ב"רחל בתך הקטנה" שככל שהפרויקט יבוטל, לא תשולם היתרה הצבורה. עסקינן בהסכם שנחתם באופן ראוי, לאחר ניהול משא-ומתן, אשר התנהל משך תקופה. כן עלה שהפרויקט הניב הכנסה, והלכה למעשה לא בוטל.
לדידי, המסקנה אליה הגעתי עולה בקנה אחד עם פרשנות ההסכם; העדויות והראיות; ההגיון עסקי; השכל הישר.
היתרה הצבורה
79. אין חולק כי אין חוב בגין הריטיינר לתובעת, אך יש חולק באשר ליתרה הצבורה.
80. עו"ד אפיק מתאר בתצהירו כי ביצע ביום 29.02.2012 איפוס טכני פנימי, בשל מצבה התזרימי של יש"ע הירוקה. כמו כן, מציין ביום 23.05.2012 שלח אליו מר יוגב מייל, לפיו הוא מבקש להקפיא את ההתקשרות (סעיפים 14-15 לתצהיר).
ביום 25.05.2012 טוען עו"ד אפיק שהבהיר למר יוגב במייל, כי הייתה צבירה של שכר טרחה, והסיכום הוא שהיתרה תבוטל, רק שיבוטל פרויקט יש"ע הירוקה (סעיף 16 לתצהיר).