12. דין התביעה להתקבל. הוכח כי ההסכם נחתם כדין, וחוזים יש לקיים. ההסכם נחתם לאחר ניהול משא ומתן ממושך. ביום 18.02.2011 נשלחה הצעת התקשרות לראשונה, לאחר פגישה ארוכה עם מר מינץ, הוא השיב למחרת כי קיבל את ההצעה, ילמד אותה ויתייעץ עם שותפיו. מר יוגב, בסופו של יום הודה בחקירתו הנגדית, כי חתם על ההסכם.
--- סוף עמוד 5 ---
13. ההסכם נתפר למידותיה של יש"ע הירוקה, לשונו ברורה ואינו מתנה את תשלום שכר הטרחה בהצלחה כלשהי. בהסכם נקבע, שהמקרה היחיד בו היתרה הצבורה לא תעמוד לפרעון, הוא רק בעת ביטול הפרויקט. כל פרשנות המכילה תנאי נוסף, מעבר לכך, מהווה נסיון מאוחר לקרוא לתוך ההסכם תניה שלא נכתבה בו, ולא סוכמה.
יובהר, שכר הטרחה אינו מותנה בתוצאות כלשהן (סעיף 4 להסכם) והתנאי בסעיף 2 להסכם התייחס לארוע בודד, והוא רק ביטול מלוא פרויקט יש"ע הירוקה.
הסכם שכר הטרחה לא נחתם בחטף, אלא שיקף הסדר מסחרי ספציפי שהסכימו עליו הצדדים, לאחר משא ומתן ארוך.
14. הנתבעות מודות כי משרד עורכי-הדין אינו שותף של יש"ע הירוקה, והוכח כי פרויקט יש"ע פעיל כיום, הניב הכנסות מעל למיליון ₪ וממשיך להניב הכנסות.
15. לנתבעות אין הגנה, בר-אמנה מודה כי לא טרחה לקרוא את ההסכם ואורות יש"ע מודה כי טעתה בהערכת הכדאיות. אשר כל כן, אין מקום להפחית את הריבית הקבועה בהסכם. כל טענות ההגנה של הנתבעות בהליך זה, נוגעות לטענות שהן בבחינת "כדאיות בעיסקה" או טענות הנוגעות למחדלי הנתבעות עצמן, שאינן מהווה הגנה.
דין התביעה להתקבל, והנתבעות חבות ביחד ולחוד.
בתמצית טענות בר-אמנה:
16. התובעת מנסה לקבל כספים שלא כדין, ובניגוד למוסכם. התובעת הציגה מצגי שווא בנוגע למיהותה, והגישה תביעה כנגד מי שכלל לא הייתה צד להסכם.
17. הסכום הנתבע מהווה את הפער בין תשלומי הריטיינר ששולמו מידי חודש מטעם יש"ע הירוקה, בהתאם להסכם, לבין חיוב שעתי לפי תעריף הקבוע בהסכם. פער זה מכונה בהסכם "היתרה". אין חולק, כי היתרה עומדת על סך של 149,541 ₪, אך התובעת דורשת להוסיף על סכום זה ריבית פיגורים בשיעור של 18% בהתבסס על סעיף 4 להסכם.
18. התביעה חסרת בסיס משום שהוסכם כי כל תשלום מעבר לריטיינר מותנה בתנאי שלא יתקיים, הצלחת מייזמי יש"ע הירוקה. על אף מאמציה של יש"ע הירוקה, לא הצליחה להגיע לפרצת דרך, רק מערכת אחת מתוך חמישה מתקנים מתוכננים הוקמה. וכן, רק בשנת 2018 יש"ע הירוקה החלה לקבל כספים מתוך אותו מתקן יחיד שהוקם.